יונתן רזאל על הרב צוקרמן: קרעתי קריעה

ביום רביעי, ג' אלול תשפ"א, קרעתי קריעה. שמעתי שהרב יהושוע איננו. התקשרתי לחבר קרוב ובכינו יחד.

עברו אמנם כמה שנים מאז הייתי שומע את שעוריו בקביעות אך הכאב היה חד. 

בתוך המסע הזה של דור שני לבעלי תשובה, בתוך התשובה והחיפוש הפרטיים שלי, הרב צוקרמן היה עבורי בעצם רב מובהק.

הייתי אחרי צבא, בתוך עולם של אומנות וחיפוש ואיכשהו הגעתי לישיבת מרכז הרב לשיעוריו ל"בוגרי צבא" ומשם במשך שנים ארוכות, בכל מיני שעורים ושיחות אישיות אך בעיקר בסלון ביתו בימי רביעי, הייתי בא (עם עוד קבוצה גדולה של אנשים שהיו להערכתי בערך במצבי) למצוא ולקבל אור והשבת נפש.

משהו בתורה שהרב העביר, פתח לי צוהר לצורת מחשבה שלא הכרתי. משהו חדש, צלול, שכלי וברור, שיונק מתורת הרבנים קוק (האב והבן), מתורת הכוזרי והנזיר, אך מביא משהו שהוא לגמרי רק של הרב צוקרמן זצ"ל.

היה בתורה הזו באמת משהו שבעולם הפנימי שלי נרשם כתורת ארץ ישראל. שילוב של ישן וחדש, של מוכר ומפתיע. עולם שלם של מושגים, שעד היום בעצם משמשים כאיזו מפה בהירה בחיים הפנימיים שלי. אמונה, אהבה, חיים - קבלו משמעות חדשה ויציבה , ששינתה את חיי, ועל כך אני חייב תודה, אינסופית.

והיה גם את הבית עצמו, את הרבנית והמשפחה, שהוסיפו חום והרגשה שהתורה גדלה וצומחת במקום של חיים, שזה אמיתי וחי.
החיים גלגלו אותי הלאה במובן מסויים. פעמים ספורות זכיתי להיפגש שוב עם הרב, ובכל פעם הייתה זו פגישה עם התרגשות עבורי.

קשה לי לעבור ליד הבית ברחוב השל"ה 20 בלי שיעבור בי רעד קל. זיכרון של ימים אחרים שלא ישובו. יהי זכרו ברוך .