התחלה // כפר מימון. "מקום שמצמיח ומגדל את מי שנמצא בו לראש גדול, אידיאולוגיה וערכים והוציא הרבה שפיצים לחברה שלנו. זכות לגדול במקום הזה".
אבא // יעקב היימן, חקלאי שמגדל הדרים. "כשהיינו ילדים גדלנו על ארטישוק, זה היה המאכל הלאומי. הוא היה פעיל ציבורי, כך שאת השורשים של הפעילות הציבורית לקחתי ממנו ומאמא שלי".
אמא // ד"ר שמרית היימן, יועצת חינוכית ומרצה במכללת אורות ובמכללת קיי בבאר שבע. "מעבירה סדנאות וקורסים בכל מיני תחומים שקשורים לפרט, למשפחה ולעבודה פנימית".
קליקה של אחיות // הבכורה מבין שמונה אחים, מתוכם שש אחיות. "כל אחת מצאה את הדרך שלה בדברים שהיא אוהבת. התמיכה של האחיות זו בזו מאוד חזקה. אנחנו קליקה של אחיות שיודעות לעשות יחד דברים מטורפים. רק עכשיו סיימנו קייטנה משותפת לכל הילדים".
שלוש שנות שירות // למדה במחזור הרביעי של אולפנת ערד ולאחר מכן עשתה שלוש שנות שירות לאומי. "שנה ראשונה קומונרית בגדרה ושנה שנייה במעון לילדים ממשפחות מצוקה. בשנה השלישית כבר למדתי לתואר ראשון והתנדבתי כקומונרית בכפר מימון – שהחליט שלא היה בכבוד שלו להיעזר בבנות שירות מבחוץ וביקשו ממני להיות קומונרית".
שטות אקדמית // עשתה תואר ראשון בחינוך מיוחד באוניברסיטת בר אילן. "עשיתי זאת כקונטרה לגרפולוג, ששלח אותי ללמוד כלכלה ומנהל עסקים. הבחירה שלי הייתה כמובן שטות מוחלטת".
ריקודי עם בהפרדה // במקביל לתואר הראשון למדה להיות מורה לריקודי עם, במחזור השני שהתקיים בהפרדה. "אני זאת שפתחתי את החוג הראשון בבר אילן שהיה לנשים בלבד. במשך כל התואר שלי הרקדתי בבר אילן".
נפגשים בתואר // בעלה יוסי, למד גם הוא בבר אילן. "הוא מרכסים ואני מכפר מימון, כך שהגיוני היה להיפגש בבר אילן".
גוש קטיף // לאחר החתונה הזוג הצעיר התלבט היכן לקבוע את מושבו. "ההתלבטות הייתה בין מעלות לגוש קטיף. התקבלתי לעבודה בגוש קטיף, אז התנתקנו מאזור המרכז והתחברנו לחולות של גני טל. החיבור שלי לפשטות ולחולות של גוש קטיף מאוד חזק. אם ייפתחו היום שערי הגוש, אני הראשונה שחוזרת".
טוהר של מדרשה // לאחר תקופה שבה הייתה שותפה בהקמת החממה הטכנולוגית של גוש קטיף ועבדה במועצה האזורית חוף עזה, הקימה יחד עם הרב דידי גרשנזון את מדרשת 'טוהר' בגוש קטיף, מבית מוסדות 'תורת החיים'. "קיבלתי מדרשה עם שבע בנות, ותוך שנה כבר למדו בה יותר משלושים ובהמשך יותר מחמישים בנות. את כל מה שעברתי בעצמי לימדתי את הבנות: לא ללכת רק לחינוך, אלא שכל אחת תבחר את מה שמתאים לה. עשינו שיתוף פעולה עם מכללת אשקלון כך שבנות תוכלנה ללמוד את לימודי הקודש אצלנו".
הפוגה // "עזבנו את הגוש לשנתיים בצל המצב הביטחוני לצורך חיזוק הבית, ולאחר מכן חזרנו לקטיף. שנה אחרי שחזרנו אריאל שרון הגיע עם ההמצאה להוציא את כל היהודים מהגוש".
מזכ"לית // חצי שנה לפני הגירוש מונתה לתפקיד מזכ"לית היישוב קטיף. "כשהייתי אומרת שאני מזכירת היישוב היו אומרים לי להביא את הבוס שלי".
רוב של 98 אחוזים // "הייתה לי הזכות להוביל את קטיף בתקופה הכי משמעותית שלו, ולהביא את הקהילה עד למקום מושבה הנוכחי: כרמי קטיף בחבל לכיש. הגענו לרמת שיח מאוד גבוהה בתוך היישוב. יכולת ההכלה של הדעות השונות הייתה מטורפת בצורה שלא הייתה באף יישוב אחר. הצלחנו להעביר החלטות ביישוב שבו חצי מהתושבים לא רוצים לדבר על זה כי זה לא יקרה, והחצי השני רוצה לדבר כדי שיהיה לו איפה לשים את הראש בבוקר. ההחלטות התקבלו ברוב של 98 אחוזים מהתושבים".
ההחלטות הגורליות // קטיף תישאר יחד גם בלי אדמתה, היישוב הזמני יהיה בסמוך ליישוב הקבע, קטיף תהיה חלק מגוש יישובים חדש. "כשסיימתי את התפקיד, סימנתי וי ליד שלוש הנקודות הללו".
מימוש החלום // אחרי כמה תפקידים במועצה האזורית חבל לכיש החליטה לממש את החלום ללמוד לתואר שני במנהל עסקים "ולהפסיק לעבוד במשכורת של מזכירות".
גרעין קשוח // התפקיד המשמעותי הבא היה ניהול הגרעין התורני ברמלה. "זה היה ניהול קשוח מאוד. קיבלתי גרעין שהיה בחובות מאוד גבוהים ובסכסוך עם העירייה. ב"ה בעבודה מאוד קשה השארתי אותם בסוף עם שני מעונות יום, מרכז חברתי פועל, גם כספים לכיסוי החובות וגם תנופה חיובית לשנה קדימה".
תשובה מאהבה // יום אחרי שעזבה את הגרעין התורני ברמלה קיבלה פנייה לנהל את 'מנחת אהבה' - עמותה חרדית של בעלי תשובה. "גם כאן, קיבלתי עמותה שהיה צריך לייצב אותה כלכלית ולמסד אותה. מדובר בקהילה של 5,000 אנשים מדהימים. הנתק בין הציבור הדתי־לאומי ובין בעלי התשובה הוא עצום, ההפסד הוא של כולנו".
נשים למען צה"ל // אחד הילדים שהיה לקראת גיוס הציע לה להיכנס לקבוצת ווטסאפ של נשים למען צה"ל. "אמרתי 'טוב', והילדים עד היום צוחקים על זה. רק אז התחלתי להבין שיש כאן בעיות של מגדר והדברים לא פשוטים. בשלב מסוים, אחרי שראיינתי פצועה מהשריון שסיפרה איך דוחפים אותה להיות כמו הגברים ודיברה על המחיר שהיא משלמת, הבנתי שצריך לעשות משהו".
לעשות משהו // "מפה לשם הקמנו את 'שוברות שוויון'. לא ידעתי למה אנחנו נכנסים. היום כולם רואים את זה, אבל אז פחות. תפיסות של מגדר, תפיסות שמוחקות נשיות, שלא מאפשרות להיות בהפרדה, ושלל חוקים שפוגעים בעיקר בנשים ובמשפחה. מאז אני על זה 24/7. הפעילות כוללת עתירות לבג"ץ בנושא הפרדה מגדרית, הרבה ראיונות והעלאת המודעות בתקשורת".
הנדסת תודעה // "הייתה עכשיו בגרות בלשון על השפה הא־מגדרית. העובדה שילדים בכיתה י' החליטו שלא להסכים לענות על הבגרות זאת, זאת מבחינתי הצלחה מטורפת. אם אנשים יבינו שמהנדסים להם את התודעה הם יפתחו את העיניים. אם לא, אפשר לקנות את הציבור שלנו במילים יפות כמו שוויון והכלה, וזה לא".
סכנת נפשות // "שוויון מגדרי זה סכנת נפשות וטירוף של העולם. כך מנסים להפוך את הוועדה למעמד האישה לוועדה לשוויון מגדרי, ולחייב ללמד שוויון מגדרי מגיל הגן. זה אומר שאין הורים. כתבת מעיתון הארץ אמרה לי בתדהמה 'את רוצה להסליל ילדה להיות אמא ולהסליל ילד להיות אבא, בלי שתהיה להם בחירה חופשית לבחור מה להיות, אמא או אבא?!'"
נבצרות אימהית // "היום אישה יכולה לבחור בכל מקצוע, חוץ ממקצוע אחד: האימהות. על בחירה באימהות היום משלמים את המחיר הכי גבוה. אמא במשרה מלאה לא תקבל נקודות זכות בשום מקום, יתייחסו אליה כאילו הילדים שלה גדלים בלי מסגרת. כל השנים הייתי בעבודות ניהוליות, אבל תמיד בין שתיים אחר הצהריים לשבע בערב הייתי בבית עם הילדים ועם טלפון סגור. מי יכולה להיות בבית עם טלפון סגור, או אילו ילדים בכלל מגיעים בשתיים הביתה?! אנחנו מפספסים משהו גדול שאותו אני רוצה להחזיר".
הנחת // שישה ילדים, בני 17 עד 27. הבן הגדול נשוי, כך שהיא גם סבתא לשני נכדים.
אם זה לא היה המסלול // "זה בדיוק המסלול שלי. כשעשינו מפגש של בנות מהשבט, ניסו לנחש במה אני עוסקת. לפעמים לעבור מעבודה לעבודה לא היה הכי קל, אבל כשנגמר האתגר בעבודה אחת תמיד עברתי לאתגר הבא. בזכות העבודות שלי הילדים מורווחים: מפגש עם ציבור חרדי בעלי תשובה, גרעין תורני בעיר מעורבת, נשים תחת אלימות, ניהול היישוב קטיף – עושר של תחומים, רעיונות וידע שעוברים דרך הבית וכולם מרוויחים ממנו".
במגרש הביתי
בוקר טוב // "עד לא מזמן הלו"ז שלי היה לקום בסביבות שמונה בבוקר. מיציתי את נושא הסנדוויצ'ים וההסעות של הילדים מספיק שנים. אני חיית לילה, אז הייתי עובדת עד שעות מאוחרות. עכשיו אני בתהליך שינוי. אני עובדת בפרויקטים סביב השעון, תוך כדי הילדים. היתרון הוא שכל העבודות שלי היו על מחשב עם יכולת להתנייד ממקום למקום. כל מה שאני צריכה בשביל לעבוד זה מחשב וטלפון. הקורונה כמובן נתנה מרחב אדיר, כל הקורסים והפגישות הגיעו אליי הביתה. היום אני יכולה להיות בבת אחת בשתי ועדות בכנסת ומתמרנת ביניהן".
פלייליסט // "אוהבת יותר לשמוע חדשות, בעיקר את שרון גל, פתחי וזמרי וגם את ברדוגו. מוזיקה זה בעיקר מה שהילדים מביאים - ישי ריבו ועידן רייכל".
השבת שלי // "אין טלפונים, אין ווטסאפ, יורדת נחת על העולם".
דמויות מופת // אמא שלי. "ממנה למדנו כל האחיות, וכך בעזרת ה' נחנך גם את הילדים שלנו - למצוא את המיוחדות בכל אדם, מהמקום שלו ולא בהשוואה לאף אחד. ההשוואה הייתה לעצמך, מי אתה ומה אתה יכול".
מפחיד אותי // "פחד לא משתק אותי אלא מאתגר אותי. לא מזמן רציתי לארגן כנס והתלבטתי האם ניתן יהיה להשיג מרצה מסוים. התייעצתי עם דמות בכירה שאמרה לי שאין סיכוי שהוא יסכים להגיע. אז ברור שהוא הסכים. אם אומרים לי שאין סיכוי, האדרנלין שלי עובד שעות נוספות".
משאלה // "ש'שוברות שוויון' יצליח להיות ארגון מהותי, גדול ומשפיע".
כשאהיה גדולה // "גם אני לא יודעת את התשובה לשאלה הזאת, כנראה תצטרכו להמשיך ולשאול אותה עד מאה ועשרים".