אלברט איינשטיין ואיזאק ניוטון סבלו ככל הנראה מסוג מסוים של אוטיזם, המוכר בשם תסמונת אספרג'ר, כך טענו מומחים בריטים במאמר שפורסם אתמול בביטאון "ניו סיינטיסט".

סיימון ברון-כהן, ממרכזי המחקר על אוטיזם באוניברסיטת קיימברידג' ואיאן ג'יימס מאוניברסיטת אוקספורד, העריכו כי שני האישים סבלו משלושה תסמיני מפתח של אוטיזם מסוג אספרג'ר, והם: התמקדות אובססיבית בנושאים מסוימים, קשיים ביצירת יחסים חברתיים ובעיות בתקשורת.

ניוטון היה ככל הנראה מקרה קלאסי של תופעת האספרג'ר, מכיוון שכמעט לא דיבר. מכריו אמרו כי היה כה עסוק בעבודתו עד שלעיתים היה שוכח לאכול. לגבי מערכות היחסים שלו עם ידידים, הן הוגדרו או כ"פושרות" או "סוערות וגרועות".

אם איש לא הגיע להרצאותיו, נהג ניוטון לדבר בפני אולם ריק. בגיל 50הוא סבל מהתמוטטות עצבים, שנגרמה ככל הנראה מדיכאון ומפרנויה.

איינשטיין, לעומתו, היה ילד מתבודד, ועד שמלאו לו שבע נהג לחזור על משפטים מסוימים בצורה אובססיבית. בהמשך חייו זכה לשם של מרצה מבולבל ומבלבל.

למרות העובדה שלאיינשטיין היו חברים קרובים, ולמרות פרשיות האהבים הרבות שניהל ופתיחותו בנושאים פוליטיים, סבור פרופסור ברון-כהן כי גם הוא סבל מתסמונת אספרג'ר. "להט, התלהבות ומלחמה למען הצדק, מתאימים כולם לתסמונת אספרג'ר", אמר ברון-כהן. הוא הוסיף כי "מה שקשה לרוב האנשים הלוקים בתסמונת הוא ניהול שיחה יומיומית. הם אינם מסוגלים לנהל שיחות חולין".
לעומת זאת גלן אליוט, פסיכיאטר מאוניברסיטת קליפורניה אמר כי הוא לא השתכנע באשר לאמינותן של מסקנות אלה.

"קל לחשוב על גאונים שאינם חברותיים, אך למרות זאת הם רחוקים מלהיות אוטיסטים", אמר. "חוסר סובלנות נוכח האיטיות האינטלקטואלית של אחרים, הנרקיסיזם והלהט והתשוקה לשליחות החיים של הגאון, הם שעשויים להפוך אנשים מסוימים למתבודדים וקשים", הטעים אליוט.
מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו