מאיר קלוגהפט
מאיר קלוגהפט צילום: שלומי יוסף

התחלה/ נולד לפני 73 שנה במחנה עקורים בגרמניה. בן בכור להורים ניצולי שואה. "יש לי אחות אחת ויחידה, יונה סובול".

אבא/ יצחק ז"ל. "יליד פולין. אחרי השואה נשאר לבדו בעולם בלי הורים ובלי משפחה. בארץ עבד בחברת מקורות כאחראי מחסן. יהודי מאמין, שומר מצוות וציוני ברמ"ח איבריו. איש עבודה, חרוץ מאוד, נעים הליכות שהקדים שלום לכל אדם".

אמא/ רבקה ז"ל. "גם היא ילידת פולין. יחד עם המשפחה שלה ברחה מאימת הנאצים לסיביר. הם שרדו, אבל סבלו שם מרעב ומקור אימים. אמא הייתה אישה חרוצה ובעלת עוצמות. היא עזרה בגידול המשפחה ובניהול המשק שלנו, אשת חיל אמיתית".

אזור/ כשהיה בן שנה וחצי עלו הוריו ארצה ליישוב שנקרא אזור, סמוך לחולון. "נכנסנו לבית ערבי נטוש, בית של חדר וחצי, בלי דלתות ובלי חלונות עם שירותים בחוץ. בהמשך עברנו בתוך אזור לבית אחר. שם הייתה לנו חלקה עם רפת קטנה וגידולים חקלאיים". לאורך ילדותו היה פעיל בסניף בני עקיבא המקומי ובכיתה י"א-י"ב אפילו היה קומונר.

חקלאי בנשמה/ "אבא ואמא ניהלו יחד את המשק הקטן שלנו והתפרנסו בדוחק. אני כילד השתדלתי לתת יד ולסייע במה שאפשר, בטיפול בעגלים, לקצור, לחרוש, לקטוף גידולים בגינה". עד היום ריח של פרות מעלה בו זיכרונות נעימים מהילדות. "זה חלק ממני. גם בבית שלי ברעננה אני מגדל ירקות".

דור שני/ "לצערי ההורים דיברו מעט מאוד על השואה. באותן שנים לא היה לי את האומץ להעלות את הנושא הרגיש והכואב הזה בפני ההורים, והם מצידם לא רצו לצער אותנו. למרות זאת זה בוער בנו ואנחנו ספוגים בנושא השואה. זה נושא שהיה נוכח, גם בלי מילים".

תל אביב/ עד כיתה ו' למד בבית הספר היסודי באזור. אז עבר לחטיבת הביניים בבית הספר ביל"ו בתל אביב ולתיכון הממלכתי־דתי צייטלין. "הייתי יוצא בכל בוקר בשש, נוסע בשני אוטובוסים ואז הולך ברגל עד בית הספר דרך די ארוכה. להגיע בזמן היה אתגר רציני. ההורים שלי עבדו מאוד קשה והשקיעו בחינוך שלנו ובזכותם קיבלנו את החינוך הטוב ביותר שאפשר. הם השקיעו בנו כל מה שהיה להם. הכול למעננו".

אובדן/ סבו וסבתו, מרדכי והינדה הוכמן ז"ל, ששרדו את השואה, נשארו אחרי המלחמה במחנה עקורים בגרמניה ועלו ארצה בשנת 1955, כשהיה בן שבע. "הייתי מחובר אליהם מאוד. סבא לימד לימודי קודש ואני זכיתי ללמוד איתו וגם לנהל איתו שיחות. אלו היו רגעי קסם שתרמו לי המון". בגיל 12, כשנה לפני בר המצווה שלו, סבו לקה בדום לב והלך לעולמו כשהוא בן 71. "זה היה אירוע מאוד דרמטי בשבילי".

צבא/ שירת בחיל הקשר ביחידות השדה. "עשיתי קורס קצינים ושימשתי קצין קשר. השתתפתי בכל המלחמות". לאורך השנים היה קצין קשר ביחידות השונות, בשריון, בתותחנים, בסיירת חרוב ועוד. תוך כדי הצבא למד לתואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטת בר אילן.

תאונת צניחה/ היחידה הראשונה שבה שירת כקצין קשר הייתה סיירת חרוב, ובמהלך הפעילות בה אירעה תאונה שנחקקה בליבו. "השתתפתי בצניחת לילה בנגב מגובה 400 מטר. תוך כדי הצניחה חייל התלבש לי על החופה של המצנח והיא מיד נסגרה. כשאני בין שמיים לארץ, התחלתי לצנוח כמו נר במהירות מסחררת. הייתי בטוח שאני עומד להתרסק אל מותי".

הנס/ "באותן שניות חשבתי כמה יצער את הוריי כשישמעו על מותי. אלו היו כמה עשרות שניות שנדמו כנצח. למרבה הנס נחתי על מדרון חולי, ואומנם חטפתי מכות יבשות בכל חלקי הגוף אבל איכשהו יצאתי מזה חי".

חייל גאה/ "אהבתי את הצבא וראיתי בשירות הזה המון משמעות. אבא שלי כניצול שואה היה מאוד גאה לראות אותי במדים. הוא התרגש מהעובדה שיש לו בן קצין בצבא ההגנה לישראל. הוא אמר שזו הנקמה שלו בנאצים". בשירות הגיע עד לדרגת סגן אלוף והשתחרר מהצבא בגיל 40. בהמשך שירת גם במילואים.

החצי השני/ חיה (71), גם היא דור שני לשואה. במקצועה מורה למתמטיקה ולהוראת המדעים בבתי ספר תיכוניים. "החצי השני שלי. אני משלים אותה והיא משלימה אותי. לאורך עשרות השנים שלי בשירות הצבאי היא זו שתמכה, עודדה והייתה לי למשענת".

הנחת/ ארבעה. הבת הבכורה מיכל וקסלר, מורה לאנגלית. אחריה הבן שמואל ז"ל, תלמיד ישיבת ההסדר הר עציון שבגוש עציון ולוחם בגולני, שנפל בתאונת נשק בעת שירותו הצבאי והוא בן 21. "היה קורא בתורה מוכשר ואהב לטייל בשבילי הארץ. אובדן גדול". הבן השלישי משה הוא יועץ אסטרטגי לראשי ממשלות בישראל וייעץ לשמונה ראשי מדינות בעולם, ביניהם קנצלר אוסטריה, נשיאת גיאורגיה ועוד. בנוסף לכך כותב שירים. שירו 'האחרון שנשאר', לזכרה של סבתו ניצולת השואה, בוצע על ידי מירי מסיקה, עמיר בניון ודוד ד'אור באירוע באו"ם, והשיר 'חיוך של ילד' שכתב על אחיו שמואל ז"ל התפרסם בביצועם של ישי לפידות וחיים ישראל. אחרונה חביבה הבת מוריה, מרפאה בעיסוק. "ברוך השם יש גם נכדים ונינים ואני זוכה מכולם להרבה נחת".

לאזרחות/ אחרי 22 שנים בשירות צבאי יצא לאזרחות. "כשהשתחררתי מהצבא התלבטתי מה לעשות. חבר בשם יעקב כרמל שניהל עסק של יבוא ושיווק צעצועים הציע לי להצטרף אליו בשותפות ונעניתי לאתגר". כשנה אחרי ההצטרפות שותפו נפטר בפתאומיות. בהמשך הצטרף יוסי בראון כשותף חדש לחברה, "ויחד אנחנו מנהלים את החברה ברוך ה' בהצלחה כבר שנים".

שחק נא/ החברה לצעצועים 'שחק נא', שקיימת יותר מחמישים שנה, עוסקת בייבוא של מגוון מותגי משחקים בינלאומיים, פאזלים, משחקי קופסה ומשחקים לגיל הרך.

משחקים והרבה/ "מדינת ישראל נמצאת במקום הראשון בעולם בצריכת פאזלים". למה? "בישראל יש שימת דגש על משפחתיות. זה משהו שחקוק בדנ"א של העם היהודי". הוא רואה ערך במשחק גם כזמן איכות משפחתי. "במקום שכל אחד יהיה שקוע בטלפון הנייד שלו נוצרת חוויה משפחתית משותפת. ועוד לא דיברנו על יתרונות נוספים כמו פיתוח החשיבה, צבירת ידע, דמיון, יצירתיות ועוד".

קו אדום/ "כאדם דתי אני משתדל לייבא משחקים שמתאימים בראייה שלי מבחינה ערכית ותרבותית לכל הציבור בישראל, ולכן לא אייבא משחקים לא צנועים או משחקים שמעודדים ביטויי אלימות או שנאה".

עלייה/ בעקבות הקורונה ובעיקר במהלך הסגרים הורגשה עלייה דרמטית בביקוש לפאזלים ולמשחקי קופסה בישראל. מנגד היה קושי רב בייבוא סחורה חדשה. "בחנויות בארץ הורגש מחסור גם בגלל קושי בייצור המשחקים בחו"ל ובהובלת הסחורה ארצה, ואיכשהו השתדלנו להשלים את המחסור ככל האפשר".

קח מקל, קח תרמיל/ אוהב ונהנה לטייל ברחבי הארץ. "זו אהבה שהייתה גם לבן שלי שמואל ז"ל. אנחנו אוהבים לטייל בארץ, יותר מאשר בחו"ל. כל שנה ביום הזיכרון של שמוליק בחול המועד פסח היינו מארגנים קבוצות טיולים ברחבי הארץ. זה נפלא להכיר את הארץ מקרוב, ללמוד את המורשת ולראות את סיפורי התנ"ך משתקפים בכל פינה".

עסוק/ בשנים האחרונות מכהן בתפקיד יו"ר חטיבת הצעצועים במוצרי תינוקות בלשכת המסחר, תל אביב והמרכז. "לדאוג לזכויות היבואנים, לכל מה שקשור לחוקי היבוא, טיפול מול מכון התקנים וכו'".

מע"מ לכולם/ חבר נשיאות לשכת המסחר, חבר במועצת המנהלים של מכון היצוא ויו"ר ועדה שמטפלת בביטול הפטור ממע"מ לרכישה אישית ברשת. "הפטור הזה גורם לאפליה מול מי שמוכר בארץ וחייב במע"מ. אני מבין שכנראה יהיו מי שלא יאהבו את העניין, אבל אני מאמין שזה חשוב לסוחרים במדינה. זה יכול לעודד תעסוקה ולהכניס הרבה כסף לקופת המדינה".

אם זה לא היה המסלול/ "הייתי שמח להיות איש חינוך. תחום שמאוד מדבר אליי".

במגרש הביתי:

בוקר טוב/ מתעורר בחמש וחצי. שומע סקירת עיתונות, תפילה בבית הכנסת ונסיעה לעבודה. בדרך לומד דף יומי. הביתה חוזר בשש ואז ארוחה, קריאה, שיחות עם משפחה וחברים עד אחת עשרה ולישון.

פלייליסט/ יהורם גאון וקטעי חזנות מצוינים שמקבל מהאחיין אופיר סובול.

השבת שלי/ "לגוף ולנשמה. בית כנסת, סעודות עם משפחה וחברים, שיחות, דברי תורה, מנוחה, ובשארית הזמן משחקי חברה שאני מייבא".

דמות מופת/ "הסבא שלי, הרב מרדכי הוכמן ז"ל. הייתי במחיצתו כחמש שנים. למדנו יחד לימודי קודש וגם ניהלנו שיחות על אקטואליה. ציוני בכל רמ"ח איבריו. התקשה לקבל את אלה שיורדים מהארץ".

משאלה/ "שמדינת ישראל תמשיך להיות מקור גאווה בתחומים רבים".

מפחיד אותי/ "שמספר המשתמטים משירות צבאי הולך וגדל".

כשאהיה גדול/ "להיות פנוי לטייל, לקרוא ולזכות ללמוד עם נכדים ונינים".

לתגובות: rivki@besheva.co.il

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו