במבט ראשון לא מובן להיכן חותר מכתבו של מר מתן כהנא, השר לענייני דת. הוא מזכיר "בעיות במערכת הכשרות" ואינו מפרט מה הן; הוא כותב על בשר לא כשר שחדר לבסיסי צה"ל, ואינו מפרט האם פנה בנידון לרבנות הצבאית; הוא מדבר על המשמרת שלו, ואינו מסביר על מה הוא בעצם מתכוון לשמור; הוא מדבר על קבוצת עמלים לשיפור מערכת הכשרות, ואיננו מגלה מי הם אותם עמלים ומה ניסיונם בכשרות; הוא מסמן את הרבנים המקומיים כנקודה בעייתית במערכת הכשרות, ואינו מציין שבעצם בערים רבות בארץ לא מכהן אפילו רב ראשי אחד כבר תקופה ארוכה. וכך הוא ממשיך לדבר על מושגים מעולם האינסטלציה ("שסתומים") וההנדסה ("מנגנון בטיחות").
לאחר קריאה נוספת של המכתב אני שואל את עצמי מה בעצם השר הנכבד רוצה. לחזק את הדת? לשמור על הכשרות? לחזק את כוחו הציבורי? להתנכל לרבנים? לנטרל את כוח הרבנים בארץ?
ואז, כאשר אני נבוך ומבולבל, אני נזכר בדברי הפרשנדתא, רבנו שלמה יצחקי המכונה רש"י, לספר דברים פרק א' פסוק כ"ב, על הפסוק "ותקרבון אלי כולכם". לכאורה דמוקרטיה במיטבה. המון העם פונה למנהיג ומציג בפניו את דעתו בפומבי כיצד על העם להתנהל במדבר.
אבל רש"י מפרש אחרת: "בערבוביא. ולהלן הוא אומר ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם ותאמרו, הן הראנו וגו'. אותה קריבה הייתה הוגנת, ילדים מכבדים את הזקנים, ושלחום לפניהם, וזקנים מכבדים את הראשים ללכת לפניהם, אבל כאן, ותקרבון אלי כולכם, בערבוביא, ילדים דוחפים את הזקנים, וזקנים דוחפים את הראשים".
ובכן, מר מתן כהנא נוהג כאותה התנהגות "דמוקרטית" ישראלית במדבר. ילדים דוחפים את הזקנים. בכל התוכנית שלו כהנא איננו מתייעץ עם הזקנים, וגם לא עם הראשים. הוא דוחף אותם, וכפי שהוא מציין בדבריו, יחד עמו יש עוד קבוצה שמסייעת בידו לדחוף ולדחוף עוד ועוד את הזקנים ואת הראשים שסמכותם מקובלת על העם.
זה טיבה של הדמוקרטיה הישראלית לפי השקפת עולמו של מר מתן כהנא. במשמרת שלו, זה מה שיקרה כאן: ערבוביא, דחיפות ומאבקים חסרי תוחלת. כבוד לזקנים? קריבה הוגנת? מתן אפשרות לראשים לנהל את הכשרות? כלום.
אפילו דבר אלמנטרי בעולם ההלכה כמו דו־שיח הלכתי והחלפת דעות לא נמצא בטייסת של תת אלוף במיל' כהנא. הוא רק מבטיח לנו שהוא יקרא את ההערות שיקבל. תודה רבה.
אתייחס לנקודה הלכתית אחת שמופיעה במכתב, שמיטה והיתר המכירה. מר כהנא מגלה את קלפיו, כשהוא כותב שבסל המטרות שלו נמצא "השסתום" למנוע מהרבנות הראשית לישראל לאסור שימוש בהיתר מכירה.
לא זה המקום להתייחס להיתר המכירה שהיה הוראת שעה בעת צרה, עם שלל הבאגים שמאפיינים אותו. מה שדוקר זה כיצד כהנא, שסביו נמנו על ותיקי קיבוץ חפץ חיים וקיימו את מצוות השמיטה כהלכתה, מתנכר למשנת השמיטה של הקיבוץ ולוחם בעד אי שמירת שמיטה. בבית העלמין של חפץ חיים טמונים ותיקי הקיבוץ. המצבות לא מספרות דבר. מלבד שם הנפטר ותאריך הסתלקותו, אצל ותיקי חפץ חיים לא מוסיפים שבחים על המצבות. כאן שוכבים במנוחת עולמים חיילי השמיטה האלמונים. והנה מגיח לו משום מקום כהנא. לדחוף אותם הוא כבר לא יכול, אז הוא מתנער ממורשת שמירת השמיטה שהנחילו המייסדים לבניהם ולנכדיהם. אוי, כמה זה עצוב.
ולחבריי הרבנים ומפקחי הכשרות אומר: שאו תפקידכם בעוז ובגאון, לא תבושו מפני המלעיגים על עבודתכם. דעו כי המשמרת שלכם, ורק היא, היא זו שתקבע כיצד תתפקד הכשרות במדינת ישראל.
הכותב הוא חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל