אל"מ שרון אסמן ז"ל
אל"מ שרון אסמן ז"ל צילום: דובר צה"ל

כשהגיע המח"ט שרון אסמן לפקד על חטיבת בנימין, כבר בימים הראשונים ביקש ממני לעשות איתו סיור באתרי תנ"ך וארכיאולוגיה באזור בית אל. לקחתי אותו עם המטה שלו לסיור בפסגת יעקב, ההר של בית אל, ובאתר חלום יעקב.

למען האמת, הופתעתי מקצין לא דתי שמחזיק תנ"ך ביד ושואל ומתעניין מעבר למה שאני רגיל. הסיור נמשך כשעה וחצי, כמעט כפול ממה שהיה מתוכנן. בעקבות הסיור החליט שרון החלטה שאף מח"ט בעבר לא החליט: כל קבוצה של מפקדים שתגיע לחטיבה למילואים, להשתלמות או ליום תדריכים, תפתח את היום או את השירות בסיור באתר חלום יעקב. "חשוב שיכירו את ההיסטוריה של עם ישראל ואת הקשר שלנו לאזור שבו הם משרתים", חזר ואמר.

ואכן – אמר ועשה. במשך התקופה שבה שירת שרון כמח"ט בנימין הדרכתי יותר מעשר קבוצות של מפקדים שהגיעו לשרת באזור. היו, כמובן, סיורים רבים שלא אני הדרכתי, ונודע לי עליהם רק במקרה. כל סיור כזה נפתח בארוחת בוקר עשירה במצפור של בית אל, שבמהלכה נתתי סקירה גיאוגרפית־היסטורית על בית אל בתנ"ך ובהיסטוריה היהודית. לאחר הארוחה ירדנו לסיור קצר באתר או עלינו אל המצפור לתצפית.

הדרכתי בבית אל לפחות עשרה מח"טים, ואף אחד לא הנהיג את הנוהג הזה, שמבטא את רוחו ואת מורשתו של שרון – מעבר לוויכוחים הפוליטיים, אלה השורשים שלנו וזה הקשר שהביא אותנו לארץ ישראל ומחזיק אותנו פה.

באופן אישי שרון ביקש ממני להרחיב את הסיורים באזור מעבר לבית אל, ואכן בימי שישי סיירנו ביישובי בנימין ובאתרים ארכיאולוגיים באזור – קובור בני ישראל, נבי סמואל, שילה, ח'רבת מרג'מה (עין סמיה) ועוד. נלוו אלינו בדרך כלל כמה קצינים מהחטיבה ומהאוגדה, ביניהם שמעון, קצין ההגמ"ר האוגדתי. בכל מקום קראנו את הסיפור המקראי, עסקנו בממצא הארכיאולוגי ושרון חקר והתעניין ושאל עד שהתמונה השלמה התבהרה.

לקראת סיום שירותו בחטיבה התקשר אליי ואמר שהוא רוצה לתת לי מתנת פרידה – סיור לפי בקשתי. מיד נעניתי: להר בעל חצור. זה בסיס של חיל האוויר שאף פעם לא זכיתי להיכנס אליו, ולפי המסורת והמחקר כאן עמד אברהם אבינו כשקיבל את ההבטחה על הארץ בפעם השנייה. ואכן, שרון הבטיח וקיים.

נסענו שנינו להר בעל חצור, ולאחר יותר מחצי שעה של דיונים עם מפקד הבסיס קיבלתי אישור להיכנס. הגענו לנקודת התצפית בתוך הבסיס, ובשבילי זה היה רגע מרגש – בפעם הראשונה בחיי אני עומד במקום שבו קיבל אברהם אבינו את ההבטחה: "כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך... קום התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה, כי לך אתננה" (בראשית יג, טו-יז).

שרון ראה שאני מתרגש ואמר לי: "חגי, זה קרה לפני 4,000 שנה". "בשבילי", עניתי לו, "זה כאילו קרה אתמול". "אני מקנא בך, שכך אתה חי את התנ"ך", אמר לי.

זה היה המשפט האחרון שאני זוכר ממנו, כך נפרדנו. דמותו הייחודית תמשיך ללוות אותי שנים רבות – איש צבא שהוא גם איש ספר, שצמא לדעת ולחוות את ההיסטוריה ואת השורשים של עם ישראל בכל מקום שבו הוא משרת. ראוי שמורשתו תונצח ותשמש מופת לכל מפקדי צה"ל.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו