נתוני מחקר של הכנסת מגלים כי בציבור החרדי גובר הרצון של הורים חרדים לשלב את ילדיהם במוסדות חינוך חרדיים המשלבים לימודי ליבה בתכני הלימודים. על הקושי לממש את השאיפה הזו שוחחנו עם פנינה פויפר, מנכ"לית ארגון הציבור החרדי ממלכתי.
"הביקוש גובר על ההיצע", קובעת פויפר. כעשרים אחוז מהציבור החרדי היו שולחים את הילדים למוסדות כאלה, אבל יש רק ארבעה אחוזים של מוסדות חרדיים כאלה".
על המניע שהוביל לשינוי בתפיסה סביב סוגיית הליבה אומרת פויפר: "יש הבנה שלא כולם יהיו אברכים. רואים גם מגמה אחרי כמה שנות לימוד בכולל שאנשים רוצים להגיע לאקדמיה, אבל שיש נשירה של 75 אחוזים של הגברים מהמסלולים הללו כי הם דורשים אנגלית וכלים נוספים שאין לרבים מהבנים בחינוך החרדי. אנשים מבינים שהפתרון הוא לא בהכשרות של סוף הדרך, מה שמתאים רק לבודדים".
האם ההנהגה החרדית הרוחנית מבינה את הצורך הזה? "גם היום כחמישים אחוזים מהגברים החרדים עובדים. אין התנגדות ליציאה לעבודה, לצד האידיאל שגבר שמסוגל יישב וילמד. גם המנהיגים מבינים את זה ככל שהציבור גדל", היא אומרת ומציינת את הגידול המשמעותי בהיקפי הדור הבא של הציבור החרדי, כ-26 אחוזים ממערכת החינוך היהודי בישראל.
ניתן לשער שהורדת גיל הפטור מגיוס צפויה להרחיב את מעגלי המבקשים לימודי ליבה על מנת לצאת לשוק העבודה. "ככל שזה קורה בגיל מוקדם יותר הסיכויים טובים יותר. קשה להשלים לימודים אחרי שמקימים משפחה ויש התחייבויות נוספות".
בדבריה מציינת פויפר את הישיבות תיכוניות לחרדים כחלק מהמגמה של שילוב לימודי ליבה ומבחני בגרות בלימודי הגיל הבוגר יותר, אך ההתמקדות שלה היא בגיל היסודי והגנים. בגילאים אלה קיימים לךימודי חשבון ברמה הבסיסית ביותר, אנגלית כמעט ואינה נלמדת במוסדות החרדיים בגילאים הצעירים.
על האוזן הקשבת בכנסת אומרת פויפר כי זו קיימת אך בעיקר אצל יו"ר ועדת הכספים, חבר הכנסת אלכס קושניר, וחבר הכנסת קינלי טורפז מ'יש עתיד'. לזאת היא מוסיפה ומציינת את התמיכה החרדית היחידה בכנסת, וזו מגיעה מכיוונו של חבר הכנסת יעקב מרגי מש"ס.
על מנת לקדם את המהלך להקמת עוד מוסדות חינוך חרדים המלמדים ליבה יהיה צורך בהרחבת מעגל התומכים בכנסת שכן מדובר בהשקעות כלכליות לא מבוטלות גם בהקמת בתי הספר וגם בהכשרת סגלי ההוראה, ועל כך אנחנו שואלים אם העובדה שמובילי המהלך הם חברי כנסת מ'יש עתיד' ומישראל ביתנו' לא תקומם על הרעיון את ההנהגה החרדית, מה שלא היה קורא אם חברי הכנסת גפני ודרעי היו מקדמים את הרעיון. פויפר משיבה ואומרת כי אכן "זה היה הרבה יותר קל אם הח"כים החרדים היו מעדיפים את הדרך הזו, אבל הזרם הזה לא קם על ידי הפוליטיקאים החרדים אלא על ידי שי פירון. ההתנגדות של הפוליטיקאים החרדים תמיד הייתה, אבל במקביל יש גם הבנה פנימית של הצבור החרדי ומבינים שם שילדים חרדים צריכים ללמוד לימודי ליבה. השאלה היא לא אם צריך ללמוד לימודי ליבה אלא האם לחזק את הממ"ח או את המוכר שאינו רשמי, כלומר החינוך העצמאי, אבל אין שאלה עקרונית על הצורך בלימודי ליבה. יש על כך הבנה, גם אם היא לא פומבית".