מאיר ישראל עשוש
מאיר ישראל עשושצילום: באדיבות המשפחה

ליווינו עכשיו בדרכו האחרונה את מאיר ישראל בן אחותי והוא רק בן שש שנים. הכאב גדול מנשוא. הוא נפטר היום לאחר שנרדם ברכב והתייבש מתוך שינה. מתברר שהרכב גם לא היה נעול. מאיר ישראל היה מלאך קטן, שובה לב.

כשקורה מקרה כזה, המילים נעתקות, הלב נשבר והעיניים דומעות ללא הפסקה. בשעות שלפני ההלווייה, אבא שלי, בתעצומות נפש, הסתובב בינינו עם שתייה קרה וחיזק אותנו. "ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך". "מאוד עמקו מחשבותיו". האמונה ברגעים קשים כאלו היא כמו גשר על פני מים סוערים.

בכנסת הקודמת השתתפתי בדיון בוועדה לשלום הילד על המכה הנוראה הזו. אין פתרונות קסם, יש פתרונות חלקיים או שנויים במחלוקת, אבל לכל הדעות צריך להילחם במוות הנורא הזה.

אנא, אל תאמרו "לי זה לא יקרה". שימרו על יקיריכם כעל בבת עיניכם, פיקחו שבע עיניים והכניסו הרגלי בטיחות לשיגרת יומכם. ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.

תודה לכל המנחמים, באמת מכל קצוות הקשת, על החיבוק והתמיכה. בכל בוקר אנחנו מתפללים, וגם מאיר ישראל כבר שר בגן ובימיו האחרונים בכיתה א': "אלוהי, נשמה שנתת בי טהורה, אתה בראתה, אתה יצרתה, אתה נפחתה בי, ואתה משמרה בקרבי, ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבוא".

"בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה' אלוקים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים". תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים.