הרב ליאור לביא
הרב ליאור לביא צילום: עצמי

מרשל מקלוהן הפילוסוף הקנדי, טבע את המושג 'הכלי הוא המסר' (The Medium Is the Massage).

לדבריו, בשונה ממה שנהוג לחשוב, לא רעיונות הם אלה המשנים את העולם אלא דווקא הכלים שבאמצעותם אנו מפיצים את הרעיונות. במבט ראשון הרעיון הזה עשוי להישמע מוזר; הרי כלי הוא רק כלי, אינסטרומנט, אמצעי.

אם למשל יש לי רעיון, אני יכול לבחור להפיץ אותו לעולם בשלל דרכים: במאמר, בשיעור, בשיר, בסיפור. הכלי בסך הכל מסייע לי להעביר את המסר. המסר הוא המהות, הכלי - אמצעי. מהו אפוא ההיגיון שעומד מאחורי הקביעה הזאת של מקלוהן?

אלא שהדברים אינם פשוטים כפי שנראה במבט ראשון. כתיבה איננה רק כלי המאפשר לנו להעביר מסר אלא כלי מעצב תודעה. לדברי מקלוהן, הכתב הביא לעולם את האדם בעל החשיבה הליניארית, ה"קווית", שבה סיבה מובילה לתוצאה וכך נבנים רעיונות בצורה לוגית-הגיונית. מדיום הכתב יוצר כביכול את האדם הרציונלי.

הטלוויזיה, לדבריו, מחזירה אותנו אל האדם החווה את העולם, על שלל התרחשויותיו, באמצעות חושיו. בדרך זו הוא חווה אינספור אירועים המתרחשים במקביל, גם אם הם אינם מובנים דווקא באופן לוגי. גם אם לא נסכים עם כל דבריו של מקלוהן, ברור שלכלים שבהם אנו משתמשים יש השפעה גם על התוכן שאנו מבקשים להעביר. 

במובן הזה, איננו דומה המכתב האישי לווטסאפ הקבוצתי, איננו דומה ה'טלגרם' של היום, לאגרת של ימי קדם. דור דור וכליו, דור דור והתודעה האנושית שהכלים שלו מעצבים. הגולם, אם נרצה, תמיד קם על יוצרו והכלי תופס נפח משמעותי המשפיע על המסר שאנו רוצים למסור. 

את דבריו השמיע מקלוהן בזמנו כאמור על הטלוויזיה, אך דבריו נכונים לא פחות על הכלים הטכנולוגיים של ימינו ובראשם רשת האינטרנט הממלאת את הארץ דעה כמים לים מכסים, ומאפשרת לנו לקבל מידע בכל תחום בזמינות שאין לה תקדים בהיסטוריה. הכלים השתנו וגם האדם שאוחז בכלים השתנה איתם.  

מה עובר עלינו בעקבות השינויים הטכנולוגיים העצומים שמתחוללים לנגד עינינו?

מהפכת הקשב

המתח התמידי שבין גוף לנשמה, בין כלי לתוכן, בין אמצעי למטרה (אגב, המילה מדיה, השגורה בפי כל, היא למעשה ריבוי של מדיום – אמצעי), מלווה את האנושות משחר ימיה ובימינו – "זמן המחשב וההיי-טק" – הטכנולוגיה הגבוהה, נדמה שמגיע לשיא או אולי יותר נכון למשבר חדש. וכך כתב ד"ר מיכה גודמן בספרו החדש 'מהפכת הקשב':  

"החל מ-2011 יש זינוק בשיעור האנשים שסובלים מדיכאון, מחרדה ומנטיות אובדניות. אך העשור השני של המאה העשרים ואחת הוא לא רק העשור שבו פרץ משבר פסיכולוגי גדול, זהו גם העשור שבו הופיעה התמכרות דיגיטלית גדולה. ראינו ארבעה הסברים שקושרים בין התופעות: 

החשיפה הדיגיטלית פוגעת בקשב האנושי, ומכיוון שקשב הוא תנאי לאושר, הפגיעה בתשומת הלב היא פגיעה באושר.

הרשתות החבריות מחברות אנשים לאנשים אחרים, אך משאירות אותם בתחושה שהם לבד. 

הטכנולוגיה הדיגיטלית מונעת מהאדם להתיידד עם כלל המרכיבים באישיותו ומציבה מחיצות שמגבירות את תחושות הניכור. 

החיים בעולם הדיגיטלי מחלישים את היכולת של האדם לשמוח בחלקו ומפתים אותו להשוות את חייו לחיים של אחרים או לחיים המדומיינים של עצמו. 

כל אחת מהתופעות הללו – דילול הקשב, הגברת הבדידות, העמקת הניכור ועידוד הקנאה - מנחיתה מהלומה על האושר. ארבעתן יחד מתמזגות לחבטה שמונחתת על איכות החיים הרגשית של בני האדם..." ('מהפכת הקשב' עמ' 122)

נדמה כי הדינמיקה שעליה הצביע מקלוהן מכה בנו ללא רחם. הכלי – החיצוני, הוא אכן המסר; הכלים הולכים ונעשים פחות ופחות פתוחים ושקופים לנשמה וממילא – מהווים עבורה מחנק. 

כיצד ניתן להיחלץ מן המצב הזה ואיך כל זה קשור לראשית השנה?  

בחזרה לראשית

במאמרו "השופר והחצוצרות" כתב הראי"ה קוק זצ"ל: 

"אמנם ההפגנה הנשמתית (-ביטויה של הנשמה) הרי כפולה היא, שהרי אנחנו חיים בתוך הטבע המקיף אותנו בחוקיו, והננו מצווים להתהלך עמהם, בקשר קדושת התורה והמצוה: "את חוקותי תשמרו" - חוקים שחקקתי בהם שמים וארץ. אמנם הננו גם כן מאוגדים, עם כל המעשים אשר רוח האדם הולך ומחדש אותם עם כל הטכניקה כולה, וכל הסתעפויותיה. 

וכשם שאנו מתהלכים עם חוקי הטבע בהתאמה לדבר ה' ואור תורתו, כן אנו מתהלכים עם חוקי הטכניקה, וחייבים אנו ללכת בהם גם כן בהתאמה עם חוקי התורה ויפעת אורה.

ונמצא שיש לנו יהדות טבעית ויהדות טכנית (- בלשוננו – טכנולוגית), היהדות הטבעית מובעת היא בתקיעת השופר הכלי הטבעי, אמנם היהדות הטכנית היא מובעת בתקיעת החצוצרות כלי המעשה המתוקן במפעלו של האדם, באומנתו הטכנית...".

היהדות הטבעית מובעת בקול השופר, היהדות הטכנולוגית בקול החצוצרות. וגם במקדש בו הריעו בחצוצרות וקול שופר, ביום ראש השנה, "שופר מאריך וחצוצרות מקצרות שמצות היום בשופר" (משנה ראש השנה ג, ג). 

ה'ראשית' איננה מתבטאת ביכולת הטכנולוגית האנושית המפותחת אלא בפתיחות לשפע הא-לוהי הטהור. לכן אנו מריעים ותוקעים בראשית השנה דווקא בשופר. הראשית, שורש החיים, מגיע אלינו מריבונו של עולם ואנו משתדלים להכין כלים פשוטים וטהורים כדי לקלוט אותו. השופר הוא דוגמא נפלאה לכלי שהוא מסר. הוא מהדהד לנו את הראשית שבנו, את הטבעיות הא-לוהית הפשוטה והישרה ממנה החיים מתחילים ואליה שואפים. גם לחצוצרות – פרי המאמץ הטכנולוגי האנושי, יש מקום חשוב, כמובן. אך הראשית שייכת לכלי הטבעי והראשיתי – לשופר.  

נזכה בע"ה להתנקות מִכֵּלִים מְכַלִּים, להכין כלים ראויים וטהורים לקבל את שפע ברכת הראשית של שנת התשפ"ב הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה. 

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו