הרב יגאל שפרן
הרב יגאל שפרן צילום: באדיבות אגודת אפרת

במהלך ימי השבעה על פטירתו של ד"ר אלי שוסהיים זצ"ל ישבו בביתו בני המשפחה יחד עם כמה שכנים. תוך כדי נשמעו דפיקות בדלת, ונכנס אחד השכנים שהכריז בפני הנוכחים: "אני יודע שד"ר שוסהיים נפטר, אבל לא עולה על דעתי שלא אקבל מענה ממשפחת שוסהיים בשעה שהבן שלי מרגיש לא טוב". כמובן שאחד מבני המשפחה נחלץ לעזרה.

לתרומה לאגודת אפרת לחצו כאן

"יש כתובת יותר טובה מזו?" כך מספר הרב יגאל שפרן, פרופסור לאתיקה רפואית ומומחה לרפואה והלכה, שהתגורר בבניין המגורים של ד"ר שוסהיים והיה איתו בקשר קרוב במשך שנים רבות. הרב שפרן נחשב כמומחה בתחומי רפואה והלכה ומשמש כמרצה לאתיקה רפואית באוניברסיטת בר-אילן, באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת תל אביב ובטכניון. הרב שפרן הוא ראש המגמה למדע הלכה וחינוך באוניברסיטת בר-אילן, משמש כראש המחלקה לרפואה והלכה ברבנות הראשית וחבר בפורומים נוספים העוסקים בתחומי רפואה וכן פרסם מאמרים רבים בתחום זה.

ההיכרות הראשונית בין השניים הייתה בתקופה שבה עסק הרב שפרן באופן אינטנסיבי בהשתלות. בין השאר הוא עמד בקשר עם הגאון הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, ודרכו התוודע להתכתבות של הרב ולדנברג זצ"ל בעל ה'ציץ אליעזר' עם ד"ר שוסהיים ביחס לסוגיה מסוימת בתחום העוברים, הקשורה באופן עקיף לענייני השתלות. "מאוד עניין אותי הדו-שיח ביניהם שמופיע בספר 'ציץ אליעזר', שבו הרב ולדנברג התייחס אליו בכבוד".

לתרומה לאגודת אפרת לחצו כאן

במקביל התברר לרב שפרן כי ד"ר שוסהיים מתגורר שלוש קומות מתחתיו, ממש באותו בניין. "ראיתי איש כל כך תורני, נעים הליכות, רציני, חם, מאיר עיניים, בעל תפילה טוב – כך ששני הדברים התחברו לי יחד באופן הנוגע ללב", הוא מתאר את דמותו של השכן. "פתחתי איתו בשיחה, כדי שיספר לי את שהתרחש מאחורי הפרגוד בתחום הזה. השאלה הייתה ביחס להולדתו או אי הולדתו של עובר שהיה בתוך רחמה של אישה שנפטרה. השאלה הייתה האם להציל את העובר באירוע טרגי שאירע בבית החולים הדסה. ההתכתבות הזאת הובילה לקשר אמיץ בתחום של רפואה והלכה".

הרב שפרן מציין את ההתרגשות הרבה שהייתה אוחזת בד"ר שוסהיים בכל שאלה הרת גורל. "כשהוא היה מזכיר את המקרה הזה של היולדת שנפטרה עם עובר ברחמה, שלבסוף לא יולדה ונטמנה יחד עם עוברה בקרבה, הוא היה מתמלא בדמעות. כשהוא דיבר על כך עם גדולי ישראל וקיבל תשובה שאכן היה ראוי לעשות אחרת, הוא דמע. הוא היה מלא ברגש ולכן היה אכפת לו מכל נשמה ונשמה שלא נולדה. בשבילו זאת הייתה טרגדיה שזה עתה התחוללה. בכלל, ד"ר שוסהיים עבד מאוד עם רגש. הוא היה יכול לבכות מרוב התרגשות בתפילה וגם מהתפעלות משיעור או מדבר תורה. היית יכול לראות בעיניו דמעות רינה, גילה וחדווה של תפילה וגם מהתרגשות. לראות את ד"ר שוסהיים בתפילה היה כמו לראות ספר מוסר מהלך".

ד"ר שוסהיים עסק רבות בשאלות של רפואה והלכה, חתונה, שבת וכדומה – והתכתב בנושאים הללו עם גדולי ישראל. "השאלות האישיות שהעביר היו בתחום ההלכה הרגיל, אבל הוא גלש לתחום האתיקה הכללית שמרחיב את היריעה לתחומים של אנושיות, מאור עיניים, יחסי חולה ורופא. גם הם הלכה, אבל כבר נכנסים לתחום של הפילוסופיה והאתיקה האוניברסלית. מאוד היה נעים לי שיש רופא שעובד כך ומאיר עיניים לאדם כמוני שעוסק בתחום הזה. השיח עם ד"ר שוסהיים היה הרבה יותר רחב יריעה בתחום האתי מאשר בתחום ההלכתי גרידא".

השיחות שהיו בין השניים הפרו אותם מאוד ולו בשל הנגישות שבה הן יכלו להתקיים. "הרבה פעמים הוא היה עולה אליי הביתה והיינו משוחחים. לפעמים הפגישה בגרם המדרגות הייתה אך ורק בירורים מיידיים יותר מאשר שיחה מיושבת. הרבה שנים נפגשנו יחד, לעיתים שיחה של שלוש דקות הייתה פותר בעיה של שלוש שעות. לא היינו מתאמים שיחות כאלה מראש. הייתי עולה במעלית ופתאום פוגש אותו ושואל שאלה או יוצא מהמעלית ומחליף איתו דעות ובונה מערכה שלמה על סמך דו-שיח כזה. זה מאפשר להיות בקשר כמעט כל יום ביומו. היה לנו קשר מאוד הדוק, הרבה מעבר לפגישה חודשית. התפללנו באותו בית כנסת, אומנם במניין שונה, אבל היינו מחליפים דעות כאשר היינו נכנסים או יוצאים מבית הכנסת וזה היה מאוד מפרה אותי ואני מתאר לעצמי שזה הפרה גם אותו".

לתרומה לאגודת אפרת לחצו כאן

מעשה אחד מסייע לחמישה
במשך שנים רבות היה הרב שפרן חבר בהנהלת עמותת אפרת. "זאת הייתה תקופה שבה נידונו צורת הפנייה אל האימהות ואיך לעסוק בעניינים הכספיים", הוא נזכר. "אומנם ההגדרה הרשמית של אגודת אפרת הייתה בכך שהיא עוסקת בהצלת עוברים ומניעת הפלות, אך בפועל למרות שמדובר במעשה אחד – היא עוזרת לחמישה במקביל. מצד אחד, היא עוזרת לאמא כי היא מונעת ממנה אחר כך רגשות אשמה. מצד שני, היא עוזרת לאבא בכך שהיא מונעת ממנו את התסכול שלא היה לו בן. מצד שלישי, היא עוזרת לזוגיות – כאשר נולד הילד הוא מחבר אותם ומוסר מהם כל העול הכלכלי והם מתחברים ביניהם בצורה אוהבת לנצח. מצד רביעי, היא עוזרת לעובר בכך שהיא מחייה אותו ומסייעת לו להיות עוד יהודי בממלכת הקב"ה. מצד חמישי, היא עוזרת להקב"ה בזה שכך שאנחנו לא שולחים את ידינו בנפש ומעל הכול היא עושה את הדברים שלא בכפייה. היא לא כופה אלא נותנת לאישה הזאת בסופו של חשבון את הבחירה ומיידעת את האנשים בזכויות ומסירה את העול הכלכלי, שלא הוא יקבע האם תלד או לא. יש דבר יותר הגיוני מזה?" הוא תוהה.

"ישבנו בחדר קטן ודנו בזוג מסוים כיצד אפשר לעזור לו. ראיתי איזו התחשבות יש לחמשת המרכיבים גם יחד. אנשים שחושבים שעסקנו בהצלת עוברים אבל מדובר בהצלת משפחות, הצלת תסכולי העתיד של נשים שלא תסלחנה לעצמן אחרי כן על מעשה שברור שיצטערו עליו", הוא חוזר לאותם ימים. "באופן פרדוקסלי, באותה משפחה היה עובר פגוע שאובחן לא טוב מבחינה רפואית. הם פנו לאגודת אפרת, וההחלטה שהייתה לא להתערב ולא להשפיע על האישה לא לכאן ולא לכאן מעידה על כך שהייתה פגישה אחראית מאוד. אגודת אפרת לא חששה לומר: קצרה ידנו מלהושיע, צריך ללכת לפוסקים ולשמוע מה הם אומרים. עצם זה שזה לא חד-צדדי ואין על מה לדבר, זה היופי של אגודת אפרת".

הרב שפרן מציין לשבח את החסכנות של העמותה מכל דבר שאינו קשור להפניית המשאבים למשפחות. "בזמן הדיונים אני לא זוכר שהיה אי פעם על השולחן יותר מכוס מים. חדר קטן בדירה שכורה עם תיקים וקלסרים – הם הניצול של העובדה שבאגודה אין שום דבר מעבר לתרומה לזולת. ד"ר שוסהיים היה יושב עם אנשים מאוד רציניים בתוך חדר דחוק, ומבין שעלינו להצטמצם בכל מה שקשור אלינו, אבל להיות ברחבות בכל מה שקשור להצלחת חיים. זה הרשים אותי מאוד. הייתי מרגיש שנכנסתי לתוך אווירה של מצלמת בקרה אלוקית שדואגת שתעשה הכול לשם שמיים, כי כל מעשיך בספר נכתבים".

לתרומה לאגודת אפרת לחצו כאן

רפואה מאירת פנים
מטבע הדברים בתור רופא ד"ר שוסהיים היה מאוד פדנט ומקפיד על הניקיון ועל ההיגיינה. אך כשזה הגיע ליחסי שכנות, הארת הפנים גברה. "הייתה לו סוכה בקומה הראשונה של הבניין, מעליו ארבע עשרה קומות. באופן טבעי כשמשהו נפל מהחלונות או מהסוכות בקומות הגבוהות, זה נפל לתוך הסוכה של משפחת שוסהיים בתחתית הבניין. שכן מהשורה היה יוצא מגדרו מכעס או מהקפדה על כך שמשהו נפל אל תוך הסוכה שלו, החל מקליפה של בננה וכלה בצעצועים. ד"ר שוסהיים היה יכול לומר 'קח, זה שלך' ולהחזיר את החפץ בחיוך. זה לא שהוא נהנה מכך כמובן, אבל הייתה לו התנהלות אנושית מיוחדת. במשך שלושים שנה עם עשרות אנשים – לא הייתה אי פעם משפחה שלא הסתדרה עם משפחת שוסהיים".

לדבריו, העובדה שהיה רופא בבניין ובשכונה נסכה הרבה שלווה בדיירים ובתושבים. "כולם ידעו שאם יש צורך, יש למי ללכת. הם היו בשלווה כי ידעו שיש רופא כל כך בכיר על כל צרה שלא תבוא. כמעט לא היה יום שהייתי מגיע הביתה בעשר בלילה ולא הייתי רואה מונית מחכה מחוץ לבניין כי מישהו בא לקבל את חוות דעתו של ד"ר שוסהיים. זה היה מעשה יום ביומו. אנחנו גרים במרחק של מאות מטרים ממד"א בירושלים, אבל אנשים העדיפו ללכת לד"ר שוסהיים".

בשבתות הגשומות של ימות החורף היה מתקיים מניין של תושבי הבניין בבית משפחת שוסהיים. "היינו מתפללים אצלו בבית, כדי לחסוך את ההתרטבות ביציאה מחוץ לבניין אל בית הכנסת. ההרגשה הייתה כאילו היינו בישיבה. הוא היה עובר לפני התיבה בניגון ובנעימה, ואף משמש כבעל קורא כשצריך. זה היה כמו לגור בתוך ישיבה. שלושים מדיירי הבניין נטלו בו חלק. כל אחד קיבל כיסא ופינת ישיבה. לא פעם העברתי שיעורים בליל שבת ולפעמים הוא התקיים אצלו בבית. זאת הייתה חוויה".

ד"ר שוסהיים אהב שיעורים של רבנים שונים למרות הפערים ההשקפתיים בין אחד לשני. "זה לא רגיל לראות מישהו ששומע שיעור מהרב מרדכי אליהו, משם הולך לישיבת מרכז הרב להידבק בשולי גלימתו של הרב אברהם שפירא, ואחר כך הולך לשמוע שיעור מהרב וינגרטן. מאוד מרגש לראות רופא ירא שמיים ובכיר כל כך בתחום הרפואי. ד"ר שוסהיים היה מגוון מאוד בתחומי טיפולו. מעוברים ועד זקנים, ומעל הכול - מומחה באבחון מבחינה רפואית, שזה סגולת עולם הרפואה. אחרי שמאבחנים, כמעט כל רופא יודע מה לעשות. זה היה מעשה רפואי מופלא. הוא היה אדם מאוד רציני, רחב דעת, חם, מאיר פנים וירא שמיים. עם השילוב הזה – הלוואי ויהיו לנו ממשיכי דרך כמותו", מסכם הרב שפרן.

לתרומה לאגודת אפרת לחצו כאן

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו