זאת הייתה אחת השנים המורכבות ביותר בקריירה הציבורית של שלמה נאמן, ראש מועצת גוש עציון. כמו כל ראשי הרשויות בישראל, הוא נאלץ להתמודד עם מגפת הקורונה ושלל האתגרים שהיא הולידה. שני אירועים נוספים שהתרחשו בשנה החולפת הולידו למועצה של נאמן, כמו לשאר המועצות ביהודה ושומרון, אתגרים שמקבילותיהן בתוך הקו הירוק כלל לא חשבו עליהם: החלפת השלטון בישראל והקמת ממשלת בנט-לפיד, וכניסתו לתפקיד של נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן.
"הדימוי הכי מדויק למה שעברנו בשנה החולפת הוא רכבת הרים", אומר נאמן בריאיון מיוחד ל'בשבע'. "כמעט בכל התחומים עברנו השנה תהפוכות אדירות והתמודדויות שכבר שנים ארוכות לא חווינו. השינויים המדיניים והפוליטיים הם סיפור לא פשוט, שאנחנו עוד לומדים איך להתמודד איתו".
אתה יודע, זה נשמע קצת מוזר לשמוע ראש רשות מקומית בישראל מדבר על שינויי ממשל בישראל ובארצות הברית.
"אתה לגמרי צודק. כשאני מדבר עם ראשי מועצות מקבילים אליי, כמו ראש מועצת גזר או יסוד המעלה, ואני מתחיל לדבר על המשמעות של הנשיאות של ביידן, הם חושבים שהתבלבלתי או ששתיתי משהו על הבוקר", הוא עונה בחיוך. "אבל זה אמיתי. מי שיֵשב בבית הלבן משפיע על כל סוגיה וסוגיה בסדר היום האזרחי שלנו במועצה".
עד כמה זה ניכר בעבודה היומיומית שלכם?
"בלי להגזים - בכל פרמטר. יותר מזה, אופי הממשלה בישראל וזהות האנשים שיושבים בבית הלבן משפיעים על הרשויות המקומיות ביהודה ושומרון בצורה שאף אחד שחי מחוץ לאותן רשויות לא יכול להבין. העמיתים שלי מהרשויות האחרות לא מבינים למה במדגמי הבחירות אנחנו יושבים מרותקים מול המסכים ומתחילים לחשב את הממשלות האפשריות. הם לא מצליחים להבין למה אנחנו כל כך פעילים בפוליטיקה הארצית. הם חושבים שזה בגלל שרובנו חברי ליכוד או משהו כזה, אבל זאת ממש לא הסיבה. עבורנו, מי יהיה ראש הממשלה ומה יהיה ההרכב שלה קריטי ליומיום שלי. אני לא יכול לסלול כביש בלי אישור של דרג מקבלי ההחלטות הכי בכיר שיש במדינה. אני לא יכול להציב עמוד חשמל בלי אישור".
אז אני מניח שהשבעת הממשלה החדשה יצרה הרבה חששות.
"זה בעיקר יצר חוסר ודאות שאנחנו עדיין בתוכו. עד עכשיו ראש הממשלה לא דיבר איתנו אפילו פעם אחת, והוא כבר חודשיים בתפקיד. אנחנו נמצאים במצב שהכול תקוע. אנחנו לא יכולים לקדם כלום. צריך להבין, ביהודה ושומרון אנחנו חיים תחת משטר צבאי, זה אומר שיש לנו הרבה פחות יכולת השפעה על קבלת ההחלטות, בטח לעומת מקבילנו בשאר הארץ, והיכולת של הממשלה והצבא לקבל החלטות שרירותיות היא הרבה יותר גבוהה. מול ממשלת נתניהו היה לנו קו ישיר, היו פגישות קבועות שבהן הוסדרו כל הנושאים. ראש הממשלה בנט עוד לא נפגש עם ראשי הרשויות ביו"ש. אני יכול להבין שמדובר בראש ממשלה חדש שנכנס לתפקיד וצריך את הזמן שלו כדי להתאקלם. אז אנחנו נותנים מאה ימי חסד, ומבינים שיש חגים אז אלה מאה ימי חסד של ימי עבודה. אבל בסוף הם יעברו, וגם הסלחנות הזאת תעבור, כי אין לנו באמת ברירה אחרת".
יגידו לך בלשכת ראש הממשלה שהוא לא נפגש גם עם ראשי מועצות בנגב ובגליל.
"נכון, אבל הם לא תלויים בלשכת ראש הממשלה. הם יכולים לקבל את רוב ההחלטות שלהם בלי שום צורך להתחשב בראש הממשלה ובשר הביטחון. הלוואי שהמצב של המועצה שלי היה כמו המועצות שלהם. הם יכולים להרשות לעצמם לא לפגוש את ראש הממשלה, אני לא. אנחנו לא בחרנו את המצב הזה, מבחינתנו היינו מעדיפים שיחילו ריבונות על כולנו ונוכל להתנהל כמו כל רשות אחרת. זה לא המצב, ואנחנו תלויים בקשר הזה עם ראש הממשלה. כרגע אין לנו קשר עם לשכת ראש הממשלה".
עובדים עם כל ממשלה
חלק מהקולות שעולים בשבועות האחרונים בקרב ראשי המועצות ביהודה ושומרון סבורים כי אחת הסיבות המרכזיות שבגללן עד היום לא נוצר הקשר בין ראש הממשלה והדרג המדיני הבכיר לבינם, נעוצה בעובדה שהם מגיעים ממחנות פוליטיים הפוכים. נאמן לא חולק על ההנחה הזו, אך סבור כי היא לא משפיעה על הרצון של ראשי המועצות השונים לייצר שיתוף פעולה פורה עם כל ממשלה בישראל.
"זה נכון שאם אני אעבור על 24 ראשי הרשויות ביו"ש, אני לא בטוח שאגיע לרבע מהם שנמנים עם מפלגות הקואליציה, אבל זה לא מה שקובע לנו עם מי אנחנו עובדים או לא עובדים. אנחנו עובדים עם כל מי שנמצא בממשלה. מה גם שאולי אנחנו לא נמצאים באותו צד פוליטי, אבל אנחנו כן נמצאים באותו שטח אידיאולוגי של חלקים נרחבים בקואליציה, כולל ראש הממשלה. כך שזאת לא בדידות בלתי נסבלת", הוא אומר.
וזה עובד? רק לפני כמה דקות אמרת שאין לכם קשר עם ראש הממשלה שאתם כל כך תלויים בו.
"תראה, בסוף אנחנו עובדים ליצור שפה משותפת. יש לנו אחריות לתושבים שלנו ומחויבות לשגשוג, בנייה והתפתחות. אין לנו שום מחשבה להחרים מישהו. זאת גם לא הנחת העבודה של אף אחד מאיתנו. בשלטון המקומי לא יכולה להיות הנחת עבודה כזאת. אנחנו עובדים תחת ממשלת ישראל, לא משנה מי מרכיב אותה. אז יכול להיות שזאת תהיה עבודה יותר נוחה ויכול להיות שפחות. יכול להיות שנקבל יותר משאבים ויכול להיות שפחות. אבל אנחנו עובדים כל הזמן עם הממשלה המכהנת. בסוף, אנחנו שותפים של הממשלה".
התפיסה הזאת מתקבלת בהבנה אצל הציבור?
"זאת שאלה טיפה מורכבת. האנשים שלנו שואלים אותנו כל הזמן למה אנחנו פועלים בשקט ולא מגיבים. התשובה שלנו היא שאנחנו עובדים מול הלשכות הכי בכירות בישראל, ואנחנו לא יכולים לעשות את זה בצורה פוליטית. לפחות לא פוליטיקה רגילה של בעד ונגד. בסוף אנחנו צריכים לעבוד מולם יום יום, ואנחנו מנהלים איתם שגרת חיים כדי שהתושבים שלנו יוכלו להתפתח וליהנות מאיכות חיים טובה יותר.
"אבל יש בזה גם משהו יותר ערכי. בסוף, אנשים אחים אנחנו. זה שאנחנו מגיעים מצדדים פוליטיים שונים לא אמור למנוע מאיתנו לחיות יחד ולעבוד יחד. חשוב להבין את זה, ואנחנו מנסים להעביר את המסר הזה לכולם".
אתם רוצים לעבוד עם הממשלה בלי קשר לשיוכה הפוליטי, אבל עושה רושם שהיא דווקא כן עובדת רק עם חלק מהרשויות ביו"ש, ועם חלק לא. הרי הרבה רשויות לא קיבלו אישורי בנייה מתוך המעט שאושר.
"זה מחזיר אותי לאי־ודאות שדיברתי עליה קודם לכן. למועצה האזורית גוש עציון אישרו את כל הבקשות. אני יכול רק להודות על זה, כי זה ממש לא מובן מאליו. אבל אצל רבים מחבריי אישרו מעט מאוד, וזה קשה. אני לא יודע מי מקבל את ההחלטות עלינו. אני מודע היטב שיכול להיות שבפעם הבאה הראש של גוש עציון יהיה על הגיליוטינה ואנחנו לא נקבל כלום כשאחרים כן. זה מאוד בעייתי, ולכן חשוב לנו לייצר את השיח עם לשכת ראש הממשלה. זה קריטי".
הקפאה דה־פקטו
בעיות אישורי הבנייה ביו"ש לא התחילו עם השבעת ממשלת בנט-לפיד. למעשה, כבר בסוף ימי ממשלת נתניהו-גנץ נוצרה הקפאה דה־פקטו של הבנייה בהתיישבות, שכן המועצה לתכנון ולבנייה לא התכנסה כבר חצי שנה. נאמן מסביר עד כמה המציאות הזאת הקשתה את העבודה בשנה החולפת, שהייתה מורכבת בלאו הכי.
"בלי בנייה אין לנו יכולת קיום. אישורי בנייה זה לא רק נוכחות של טרקטורים בשטח ולא רק בתי מגורים, אלא כל תחום ותחום בחיים. כל תחומי החיים תלויים על ההנדסה, הבנייה והפיתוח. גם כשאנחנו בונים בית ספר - שהיום, בניגוד לימי אובמה שלא נתן לבנות כלום בצורה מוחלטת, זה דבר שמוסכם על כולם, מביידן ומטה - אנחנו צריכים שהוועדה תתכנס. לכאורה אני יכול לבנות גן חדש, להוסיף כיתה, לפתוח מתנ"ס או כל מבנה ציבורי אחר בלי שום בעיה, אבל זה רק לכאורה. בשביל זה צריך תכנון תשתיות, אפילו אם מדובר על שינוי נקודתי וקטן. הבעיה היא שהשינוי הזה לא נמצא בתחום השליטה של הרשות המקומית כפי שקורה בתוך הקו הירוק. אצלנו צריך כינוס של מועצת התכנון העליונה של המינהל האזרחי. בימי טראמפ ונתניהו, המועצה התכנסה פעם בשלושה חודשים. עכשיו כבר חצי שנה היא לא התכנסה. מינואר לא היה שום כינוס".
עד כמה זה דרמטי באמת? להוסיף כיתות זה חשוב מאוד, אבל זה לא קריטי לקיומו של יישוב.
"הכיתות והגנים הם רק דוגמה. בפועל זה בכל תחום. אני לא יכול לשים קו ביוב חדש ביישוב בגלל שאין כינוס של המועצה. יש לי יישוב שלא מחובר למתקן לטיהור שפכים כי זה דורש שינוי נקודתי של התב"ע (תוכנית בניין עיר). חיבור למתקנים האלה זה תחום שממשל ביידן בעיקרון דווקא מאוד תומך בו, כך שלא תהיה עליו שום מחלוקת עם הממשל האמריקני. אני אגיד לך יותר מזה, אפילו אובמה היה מאשר דבר כזה בלי בעיה. אבל בגלל שהמועצה לא מתכנסת אני לא יכול לחבר אותם. אלה רק דוגמאות, אבל זה באמת בכל תחום הכי בסיסי של החיים".
אתגרי השנה הזו לא הסתכמו בחילופי השלטון בארץ ובארצות הברית. כמו בכל מקום אחר במדינה, ולמעשה בעולם, גם מועצת גוש עציון נאלצה להתמודד עם מגפת הקורונה. "בנושא הקורונה באמת כולנו היינו ביחד. אתה לא צריך להיות תושב גוש עציון בשביל להבין עם מה התמודדנו. אז במובן מסוים יש תחושה של שותפות גורל כלל־ישראלית בנושא", אומר נאמן.
ועם כל זה, היו גם אתגרים ייחודיים ליו"ש?
"ההבדל המשמעותי היה בסוגיית ההסעות של הילדים לבתי הספר. זה נכון לא רק לנו, אלא לכל המועצות האזוריות בישראל. זאת סוגיה שמשנה מציאות. הילדים נדבקים בהסעות ומכניסים אחד את השני לבידוד. במשך כל התקופה המדינה לא נתנה מענה לבעיה הזאת".
למה?
"זה יקר מדי, מסובך מדי, והמדינה פשוט בחרה שלא להתייחס. נותרנו בלי מענה בסוגייה קריטית כל כך".
לכם, ראשי המועצות האזוריות, היה מה לעשות בנושא?
"הסתבכנו, זה היה מעבר ליכולות שלנו. עשינו את מה שיכולנו לעשות והיינו מאוד יצירתיים בנושא. סימנו מושבים, הילדים ישבו במקומות קבועים, וחילקנו להם צמידים בצבעים שונים כך שהם הפכו לסוג של קפסולה. בעיקרון התוכנית הייתה לגרום לכך שילדים יסתובבו כמה שפחות באוטובוסים, ואם אחד מהם יהיה חולה, נדע בדיוק מי היה לידו. הבעיה עם ילדים בנושא הזה, שהם לא זוכרים ממרחק של כמה ימים איפה בדיוק הם ישבו ומי היה לידם, ובקורונה אלה בדיוק השאלות הקריטיות. הרי ילד שמאומת כחולה, צריך לבדוק את כל הנסיעות שלו בהסעה ארבעה ימים אחורה כדי לראות ליד מי הוא ישב. זה היה בלתי אפשרי בצורה אחרת. גם אחרי החלוקה שניסינו לעשות זה היה מאוד קשה. הרי בכיתה הם מחולקים לקפסולות, אז אם מישהו נדבק קל לשלוח את כל הקפסולה לבידוד. בהסעה הוא מכניס לבידוד 75 תלמידים אחרים. זה שיתק אצלנו יישובים שלמים".
מה זאת אומרת?
"יישוב של 100 או 150 משפחות, שיש בו פתאום 80 ילדים בבידוד, זה אומר שרוב מוחלט של היישוב בבידוד. הפגיעה היא נוראית, ולא רק במערכת החינוך. הפגיעה היא בכל מרקם החיים".
ניסיתם לפצל את ההסעות כדי שיהיו פחות תלמידים בכל הסעה?
"בדקנו את האפשרות הזאת, אבל מהר מאוד גילינו שזה פשוט לא אפשרי, לפחות לא ביהודה ושומרון. אין מספיק אוטובוסים. כולם חושבים שהסיפור פה הוא רק כסף, ועם התקצוב המתאים היה אפשר לפתור את זה, אבל ביו"ש מדובר בבעיה אחרת לגמרי. זה לא שהמחסור בכסף לא היה בעיה - הוא היה, בהחלט, כי פרויקט כזה עולה המון כסף, ומהר מאוד הבנו שהמדינה לא תשתתף בעלות. אבל הבעיה המהותית היא שפשוט לא היו אוטובוסים בשביל זה. צריך אוטובוסים ממוגני ירי בלא מעט מקומות, וטכנית הם לא קיימים. אני לא יכול להמציא אותם יש מאין. אם אני מחליט להוציא מיישוב מסוים שמונה קווים במקום חמישה, אין לי מאיפה להביא עוד שלושה אוטובוסים. אין גם איפה לחפש. זה לא היה פתרון ריאלי".
גם המעבר ללימודים מקוונים הוליד מכשול רציני עבור המועצה. "תסתכל רגע על חתך האוכלוסייה של גוש עציון. יותר מ־40% הם תלמידי בתי ספר. זה המון. הרבה יותר מכמעט כל עיר בארץ. כמעט בכל בית יש 3-7 תלמידים, שכולם צריכים ללמוד דרך הזום במקביל. תוסיף לזה את העובדה שבחלק ניכר מהמשפחות לפחות אחד מההורים הוא מורה שצריך גם כן ללמד דרך הזום, ותקבל מצב בלתי אפשרי מבחינת תשתיות".
מה זאת אומרת?
"תשתיות האינטרנט בארץ במצב רע. בשנה הזאת הבנו עד כמה זה קריטי שאנחנו בפיגור אחרי העולם המערבי. אבל כמה שהמצב בשאר חלקי הארץ רע - ביו"ש הוא הרבה יותר גרוע".
לצד הקשיים הללו, דווקא השנה זכיתם בפרס החינוך הארצי.
"זה אחד הדברים שהכי שימחו אותי השנה. ההישג הזה ניתן למועצה באופן פורמלי, אבל כל כולו שייך למורים ולמורות. הצוותים החינוכיים עשו עבודה מדהימה. זה אירוע היסטורי עבורנו, ממש בלתי נתפס, במיוחד בשנה הזאת".
פגיעה קשה בעסקים
לצד ההתמודדות בנושא החינוך, אומר נאמן, גם העסקים במועצה ספגו פגיעה קשה ביותר. "כולם ספגו פגיעה, בכל מקום בארץ, אבל אצלנו זה היה יותר מורכב. כל העסקים שלנו מתפרנסים רק מאנשי המקום. זה לא ירושלים או תל אביב שיש להם פרנסה מכל רחבי הארץ. כאן זה לא קיים. הכול תלוי בשוק המקומי. ואז אנחנו רואים עוד ועוד עסקים שנאלצים לסגור. אנחנו רואים במרכזים המסחריים כמה קשה להם לשרוד", הוא אומר.
כראש המועצה, מה עובר לך בראש כשאתה רואה את זה?
"חוסר אונים מוחלט. אתה יודע שאין לך מה לעשות כדי לעזור. אתה לא יכול לתת כסף לעסקים. זה לא רק כי אין לי משאבים לזה - גם אם היה לי כסף לחלק, אסור לי לעשות את זה. במישור הזה כל מה שיכולנו זה להיות עם אנשי העסקים ברגעים הקשים האלה כשהעסקים שלהם קורסים".
היו מישורים שבהם דווקא היה לכם קל יותר להתמודד?
"כן. בגלל שאנחנו חיים במרחבים פתוחים יותר מאשר ערים, יכולנו לנהל טוב יותר תחומים כמו תפילות ופעילויות פנאי. מה שהכי בלט הוא שגם כשהייתה התפרצות והפכנו למועצה אדומה, יכולנו מהר יותר להוריד את התחלואה. היה קל יותר לבודד את החולים ולשמור על מרחקים. זה מאוד עזר לנו".
כראש מועצה שרואה את הדברים מקרוב, וכמו שאמרת, לא קיבלת מענה לקשיים מהממשלה - היה אפשר לעשות דברים אחרת?
"אני לא בטוח. כעיקרון, תמיד יש מה לעשות יותר טוב. אבל צריך לזכור שכולנו היינו צריכים ללמוד תוך כדי תנועה איך להתמודד עם מגפה עולמית. זה דורש לבצע התאמות וגמישויות שמשרדים וגופים ממשלתיים פשוט לא מסוגלים לעשות. ויחד עם זה, אני חושב שיחסית עשינו עבודה טובה".
רגע לפני סיום, אני שואל את נאמן מה הוא מקווה שיקרה בשנה הבאה. התשובה שלו בת שתי מילים בלבד: שנחזור לשגרה. כעבור כמה רגעים הוא מרחיב: "כולנו רוצים לחזור לשגרה. אף אחד לא רוצה לחיות תחת האיום של מחלה ומוות. אבל יש לזה עוד נדבך, במיוחד כנבחר ציבור. בסוף נבחרתי כדי למלא חזון וליישם תוכניות שדיברתי עליהן ואני מאמין בהן. כשחצי קדנציה כולנו נמצאים במצב חירום, אי אפשר לקדם כלום. אי אפשר לשפר את איכות החיים של התושבים שלי שבחרו בי לתפקיד הזה. לכן אני כל כך מאחל לכולנו לחזור לשגרת חיים נורמלית".