המשפחות השכולות התאגדו כדי לדרוש תיקון. אסון מירון
המשפחות השכולות התאגדו כדי לדרוש תיקון. אסון מירון צילום: דוד כהן, פלאש 90

זה התחיל כמו עוד הילולת ל"ג בעומר שגרתית. המוני בני אדם מכל רחבי הארץ צבאו על מתחם קברו של רבי שמעון בר יוחאי במירון, מתכנסים לתפילה ותחנון. על פי הערכות המומחים, באותו יום חמישי סמוך לחצות כבר הספיקו להגיע להר כמאה אלף חוגגים.

ההדלקות המסורתיות תוכננו בכמה מוקדים. לקראת חצות התכנסו במתחם חסידות תולדות אהרן יותר מ־20,000 בני אדם שציפו למעמד ההדלקה שעמד להתחיל. ואכן, האש הודלקה והמעמד נערך על ידי האדמו"ר ברוב עם, בעוד קהל האלפים רוקד בהתרגשות גדולה. לקראת סיום הטקס הדוחק היה רב, אבל האנשים שרו בלהט ובדבקות את שירת "אני מאמין". אף אחד לא העלה בדעתו את הטרגדיה שעומדת להתרחש בעוד רגעים ספורים בלבד.

מפולת אנושית לא נתפסת

45 דקות אחר חצות במתחם רחבת תולדות אהרן. רגעים אחרונים של טקס ההדלקה ורבים מהמשתתפים כבר מבקשים לצאת מהמתחם דרך המעבר המוביל אל מחוץ לרחבה. חלקו הראשון של המעבר הוא משטח עשוי מתכת שהופך בהמשך למדרגות אבן. המקום צר מלהכיל. הצפיפות קשה. האנשים חשים במחנק, נהדפים אלו לאלו, מבקשים להיחלץ מהדוחק. המשטח המתכתי גורם להחלקה, בדיעבד היו שהעידו כי היה רטוב. אנשים החלו למעוד על המשטח והאסון התגלגל במהירות. החוגגים הצועדים במתחם הצר קרסו אלו על אלו במעין מפולת אנושית. הצעקות מכל עבר רמות. אנשים מתחננים לעזרה. נלחמים על כל טיפת אוויר.

כל אותה העת, העומדים במעלה המעבר לא מדמיינים את המתחולל מטרים בודדים מהם וממשיכים להידחק אל השביל התקוע, וכך הלחץ והקטסטרופה גדולים אפילו יותר.

ההמולה גוברת. זעקות שבר קורעות את הלב וניסיונות החילוץ מתחילים. כוחות ההצלה והמשטרה מגיעים בריצה בזה אחר זה, מנסים להושיע ולהציל חיים. אנשים נרמסים תחת כובד משקלם של האחרים.

השמועות על האסון הכבד בהר פשטו ברשתות החברתיות כאש בשדה קוצים. שברי דיווחים החלו להגיע גם דרך ערוצי התקשורת שבישרו על אירוע קשה בהר, אלא שאיש לא שיער את היקפו. סרטונים המתעדים אנדרלמוסיה, פצועים וגופות מוטלות על הקרקע התפרסמו באין מפריע. אפילו רגעי חיים אחרונים של כמה מההרוגים הופצו ברבים, ולמרבה הכאב אף הגיעו לבני משפחה מזועזעים.

כל אותה העת הכאוס בהר היה גדול. פצועים באלונקות הורצו לכיוון האמבולנסים, גופות נערמו ללא הרף. חוגגים המומים פונו מהמתחם ואילו הבאים בשערי ההר הונחו לחזור על עקבותיהם. התקשורת הסלולרית קרסה מרוב עומס, ובני משפחה מודאגים נותרו ללא מענה באשר לגורל יקיריהם. אחרים התקשו ליצור קשר עם קרוביהם שנכחו במתחם ונעלמו במהומה שהייתה.

לאחר כמה שעות מטלטלות, גופות 45 ההרוגים הועברו למכון לרפואה משפטית לזיהוי בטרם קבורה. בני משפחה המומים התייצבו בשערי המכון בבוקר יום שישי, מבקשים להספיק לקבור את אהובם עוד בטרם תיכנס השבת. הליך הזיהוי הקשה והלוויות נמשכו במוצאי שבת וביום ראשון. כאשר הרוגי אסון מירון הובאו לקבר ישראל, בני המשפחות החלו מעכלים את החלל הנורא שנפער בחייהם.

אסון מירון הוכרז כאסון האזרחי הגדול בתולדות מדינת ישראל. יום אבל לאומי צוין ברחבי הארץ לזכר קורבנות האסון. קריאה להגיע לתרום דם לפצועים הרבים פורסמה באמצעי התקשורת והציבור הישראלי נעתר לבקשה והתייצב בהמוניו. תורים ארוכים של אנשים, דתיים ושאינם, נצפו בתחנות מד"א כשהם ממתינים לתרום מעצמם למען הזולת. ברחבי ערים רבות הודלקו נרות זיכרון לזכר הנופלים. היו שראו בהזדהות של כל אזרחי המדינה עם האסון שפקד את הציבור החרדי גילוי אחדות וקבלה של המגזר החרדי על ידי החברה הישראלית. היו שהרחיקו לכת עוד יותר וראו באסון מירון נקודת מפנה ביחס הישראלים למיעוט החרדי.

ארבעה חודשים חלפו מיום האסון. ארבעה חודשים קשים של אבל וניסיון להכיל את האובדן, אבל בהר מירון עולם כמנהגו נוהג והפעילות שוקקת כבימים עברו. המוני גברים ונשים, ילדים וטף מתייצבים מדי יום בציון הרשב"י, מתפללים לשלום יקיריהם, לבריאות איתנה, לזיווג הגון, לחינוך הילדים, עורכים טקסי חלאקה לבני השלוש ועוד שלל אירועים מרגשים.

ארבעה חודשים חלפו, ובעוד תשעה חודשים תיערך שוב ההילולה השנתית של ל"ג בעומר (לאחראים הוענק עוד זמן יקר לתיקון המצב בעקבות השנה המעוברת). האם האירוע יתקיים כבעבר, בלי הגבלת מספר המשתתפים? האם התשתיות הרעועות והלקויות שאותרו יישארו כשהיו, או שיטופלו? האם האירוע ינוהל כמימים ימימה, או שמא יופקו מסקנות עומק מערכתיות כדי שאסון כזה לא יישנה?

הפעם הנס לא התרחש

לאחר האסון התברר באופן מעורר פלצות שכולם - בין אם אלו הפוקדים את ההר, הפוליטיקאים, אנשי ההצלה וכוחות הביטחון, המומחים, אנשי המקצוע או אישי הציבור בעלי האחריות והסמכות על ההר - הבהירו כאיש אחד כי "הכתובת הייתה על הקיר". כולם היו תמימי דעים כי מדובר היה בחבית חומר נפץ שרק זקוקה לניצוץ הקטן על מנת להבעיר את השטח כולו. אסון מירון היה, אליבא דכל המעורבים, רק עניין של זמן. אירוע ההילולה שמתקיים כבר עשרות בשנים נתפס בעיני רבים כאסון בהתהוות. המון אדם שמתייצב במתחם ההר באותן שעות מוגדרות ומצומצמות, בלי תשתית מתאימה וראויה ובלי ניהול מוסדר ומאוחד, נמצא בעל כורחו בשטח אש. למרבה המזל הסתיימו האירועים בכל שנה ללא נפגעים בנפש. עד לשנה זו, שהנס שכולם קיוו לו לא הגיע.

הכתובת הייתה על הקיר, אמרו כולם, אך דבר לא נעשה לתיקון המצב. מדי שנה עלו כחצי מיליון בני אדם לקבר הרשב"י ביום ל"ג בעומר, מספר עצום שמהווה אתגר בטיחותי, תשתיתי, תחבורתי ובריאותי. למרבה הפלא, למרות שאזרחים מן השורה, פוליטיקאים, נציגי הציבור החרדי, נציגי הרשויות ואנשי כוחות ההצלה, הביטחון והאכיפה זעקו והתריעו לאורך השנים על הסכנה - דבר לא נעשה. גם דו"חות מבקרי המדינה הצביעו שוב ושוב על ליקויים חמורים במירון, אך למעט תיקונים מינוריים, אם בכלל, הכול נותר כשהיה. אומנם בשנה זו אירוע ההילולה היה קטן מאשר בכל שנה, בעקבות החשש מקורונה והסמיכות לשבת, וכלל עד לאסון על פי ההערכות כמאה אלף איש בלבד, אך בניגוד לשנים עברו, לדאבון לב, נס לא היה פה.

אחרי שנים שבהן ציון הקבר היה כמעט בגדר שטח הפקר ואיש הישר בעיניו יעשה, נקעה נפשו של הציבור מהתנהלות חובבנית שעולה בחיי אדם. ישראל דיסקינד, שאיבד באסון את אחיו הצעיר שמחה בונים דיסקינד ז"ל, הביע ב'בשבע' את דרישתו החד־משמעית לתיקון מקיף: "אני אדם מאמין, אבל חושב שבאסון היו גם דברים שתלויים בידי בשר ודם והם לא היו צריכים לקרות". אביגדור חיות, שנפצע באסון מירון ואיבד את בנו ידידיה חיות בן ה־13, ציין כי המשפחות אינן מונעות מרצון נקם אלא מצורך אמיתי לתיקון: "בשנה הבאה כשאני אסע למירון בל"ג בעומר, אני רוצה לדעת שעשו את המקסימום בשבילי כדי שהדבר הנורא הזה לא יקרה חלילה". אל הקריאה הברורה של משפחות האסון מצטרפים המגזר החרדי והכללי בדרישה לחקור כדי שטרגדיה כמו זו לא תתרחש שוב בעתיד. לא נקמה ועריפת ראשים אלא תיקון המצב במירון.

הדרישה הציבורית לחקירת עומק ללא משוא פנים הובילה להקמת ועדת חקירה. אומנם הדעות היו חלוקות בנוגע לאופי הוועדה שתקום ובשאלה האם ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט עדיפה על פני ועדה פרלמנטרית או ועדה ציבורית, אך העניין הוכרע כמעט חודשיים אחרי האסון בהחלטה רשמית להקמת ועדת חקירה ממלכתית לאסון מירון.

הוועדה בראשותה של שופטת בית המשפט העליון בדימוס מרים נאור, ראש העיר בני ברק לשעבר הרב מרדכי קרליץ ואלוף במילואים שלמה ינאי יצאה לדרך. ארבעה חודשים חלפו מהאסון ורק בשבוע שעבר החלה ועדת החקירה בשלב שמיעת העדויות. זאת לאחר עבודת איסוף המסמכים וסיור בשטח. הוועדה עורכת את דיוניה בדלתיים פתוחות וחלקם משודרים בשידור חי באתר הוועדה באינטרנט. נציגים ממשפחות הקורבנות נוכחים באולם, עוקבים בדריכות, מצפים לעשיית צדק.

תפקידה של ועדת החקירה לנתח את המחדלים שהיו לאורך השנים בהר ולהצביע על האחראים לאסון. אך עליה להרחיב את מבטה להקשר רחב בהרבה מהאסון עצמו, כי בניגוד למה שמקובל לחשוב, חקירת אסון מירון איננה נוגעת לציבור החרדי בלבד אלא להוויה הישראלית הכוללת.

בחינת גורמי האסון והתנהלותו אל לה להישאר בגבולות ההר. נדרשת הפקת לקחים מערכתית בראייה לאומית. האסון הבא הוא רק עניין של זמן. תרבות הסמוך והיהיה בסדר חייבת להיעקר מהשורש. נדרש כאן שינוי מבני יסודי. על מדינת ישראל להוכיח משילות ראויה במירון, בדיוק כמו שהיא נדרשת לכך באופן דחוף בתל אביב, בלוד או בטירה. על המדינה לוודא במאת האחוזים שלא יתרחש בעתיד אסון דומה, לא במירון ולא בשום מקום אחר במדינת ישראל.

לזכור את האלמנות והיתומים

ומה בנוגע לאלמנות וליתומים שנותרו לבדם? ישראל דיסקינד, אשר מתמודד עם אבלו הפרטי, החליט למרות הכול להפשיל שרוולים ולהירתם לפעולה והקים את פורום משפחות האסון. "אחי הקטן שמחה בונים השאיר אחריו אישה אלמנה ושני ילדים קטנים יתומים. מי ידאג להם?" הוא שואל בכאב. "הגעתי למשפחה שהאבא שם נהרג באסון וכל הילדים שבורים ורצוצים. ילדים יחסית גדולים, אבל לא מבינים מה עושים הלאה ואין להם אף ליווי רשמי". המצוקה בקרב המשפחות גדולה, והדרישה והציפייה מרשויות המדינה שהפקירו את ההר לאורך שנים היא לא לשכוח כעת את יתומי ואלמנות מירון. דרישה שמהדהדת אולי ביתר שאת בימים הנוראים שאנו נכנסים אליהם.

השאלה חייבת להישאל: מה יקרה במירון בעוד תשעה חודשים? האם הפוקדים את ההר יופקרו שוב? האם כמי שנכווה ברותחין וייזהר בצוננין, רשויות החוק יאפשרו את קיום האירוע במתכונת מצומצמת בלבד? האם המדינה תיקח לידיה את המושכות, או שניהול השטח ימשיך להיות בידי עמותות והקדשות כאלה ואחרות? האם שטח ההר יולאם סוף סוף ויזכה לחוק וסדר? האם יהודי שיבקש לציין את יום הילולת רבי שמעון לא יסכן יותר את חייו לשם כך? האם אכן נזכה לתיקון עולם? ניסיון העבר אינו מבשר טובות, אך הדרישה לתיקון אמיתי ולא לטיוח חייבת להישמע בקול רם וברור. מה יקרה בפועל? ימים יגידו.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו