נשות הגרעין התורני בלוד בפעילות עם תושבות העיר
נשות הגרעין התורני בלוד בפעילות עם תושבות העיר ללא קרדיט צילום

בשבועיים האחרונים מתנהל נגד הגרעינים התורניים בערים המעורבות, וביתר שאת נגד הגרעין התורני בלוד, מסע השמצות מכוער.

הוא מתעטף בטענות שקריות על גזל של דיור ציבורי ומשאבים, ובמסגרת הזאת גם הפריח שקר מתועב כאילו משפחת שנרב, חברת הגרעין, השתלטה על שטח ציבורי והקימה בו מחסנים. המחסנים האלה, שהוקמו באישור הרשות המקומית, הם לא פחות מחנות יד שנייה שמשרתת את נזקקי העיר ואת כל מי שרוצה להתחדש בבגדים יפים בעלות של שקל לפריט. השקר הוזם במהירות האור, וכאמור העמותה הרוויחה לא מעט, כך שהיא תוכל לפתוח עוד הרבה חנויות יד שנייה ברחבי הארץ. תודה למשמיצים. הפעם הסיפור נגמר בשלום, אפילו ברווח. אבל אסור לסמוך על הנס.

קרב התודעה רק התחיל

לפני כשלושה חודשים מדינת ישראל הייתה מטווחת בטילי החמאס והערים המעורבות סבלו מפרעות מבפנים. ירי ובקבוקי תבערה, מעשי לינץ' והרג, שריפת בתי כנסת, חדרי אירוח, בתים ומכוניות, הריסת רמזורים וסמלי ריבונות. הפחד שלט ברחובות. בלוד האלימות הגיעה לרמה של שדה קרב. היום הדי הקרבות האלה שככו, עד המערכה הבאה, אבל אנחנו נמצאים בקרב אחר, במובנים מסוימים קרב קשה יותר. הוא מערער על עצם זכותנו לגור בבתינו, הוא מטיל ספק ברשות שניתנה לנו, הגרעינים, לגור בערים כמו לוד, עכו, יפו ורמלה.

המערכה הזאת לא חדשה, היא החלה עוד בעיצומן של הפרעות. תושבי לוד שביתם הוצת או כאלה שפינו את ילדיהם מהבית תחת אש, הגיעו לאולפני הטלוויזיה כדי לספר מה חוו, אבל נאלצו לשמוע שהם צד אחד במשוואה סימטרית. כשישבו מול המראיין באולפן הממוזג, הוא הסביר להם שגם היהודים אשמים במה שקורה ברחובות. אפילו מפכ"ל המשטרה, רב ניצב קובי שבתאי, דבק בנרטיב ואמר שיש טרוריסטים בשני הצדדים. מאוחר יותר הוא התבטא אחרת לגמרי ואמר שהייתה כאן "אינתיפאדה".

אבל אי אז, בחודש מאי, העובדות לא באמת עניינו כמעט אף אחד. עשרה בתי כנסת שרופים, למשל, לעומת אפס מסגדים. עשרות צימרים, בית מלון ודירות מגורים של משפחות יהודיות בלבד הועלו באש ונבזזו. מספר פצועי הלינץ', הירי והאבנים וכמובן ההרוגים לא היה בר השוואה. סימטריה לא הייתה כאן. חשוב לזכור שמימדי הפרעות לא התגלו לאחר מעשה. האירועים דווחו בזמן אמת.

אנשים אמיצים ובעלי תושייה, שעמדו בלב זירות קרב, צילמו את אירועי הירי ויידוי בקבוקי התבערה, צילמו את הצתת כלי הרכב ואת ההסתה. החומרים הגיעו אל הכתבים ודווחו למערכות, אבל העובדות הפריעו לסיפור שרבים ממשיכים ומספרים לעצמם: היהודים הם החזקים, הפריבילגים והכובשים והערבים הם החלשים, הנכבשים ושואפי השלום. אנשי תקשורת מעטים העזו להביט למציאות בעיניים ולהבין שמתרחש כאן אירוע בקנה מידה היסטורי, שהפעמונים מצלצלים בחוזקה, שיש כאן התקוממות קשה וכואבת. האירוע הזה אומנם לא הקיף את כל אזרחי ישראל הערבים, אבל הוא היה מספיק גדול ומהדהד כדי שיסמן לנו, לאזרחי ישראל ולמקבלי ההחלטות, לעצור לרגע ולקיים חשיבה מחודשת על החיים המשותפים במרחב הזה שנקרא מדינת ישראל.

אנחנו, תושבי הערים המעורבות, ידענו שקרב התודעה רק התחיל והוא עתיד להימשך תקופה ארוכה מאוד. ידענו שנצטרך להמשיך ולספר מה היה כאן כדי שהעובדות לא תישכחנה, כדי שהפורעים יובאו לדין וכדי למנוע סבב פרעות נוסף. אבל לא שיערנו שהמערכה התודעתית הבאה תיפתח מהר כל כך, והחיצים יופנו אל היהודים שמתגוררים בערים האלה. וזה מה שקורה כאן בשבועיים האחרונים. קמפיין רווי שקרים, מצופה בהסתה וטבול בשנאת הציונות הדתית, נע על גבם של אנשים שחזרו לבתיהם בקושי רב ומנסים לחזור לשגרה, לרקום מחדש את רקמת חייהם שנקרעה בגסות ולהשתקם פיזית ונפשית. כל מטרתו ליצור דה־לגיטימציה.

כן, מתברר שקהילות ציוניות דתיות שמגיעות לגור יחד עם אוכלוסייה יהודית שאין לה לאן ללכת, אנשים שהיו יכולים לשכור דירה בכל מקום אחר בארץ אבל בחרו לעשות טוב ולעסוק בפרויקטים חברתיים רבים מספור, מואשמים בקיצוניות ובחרחור מדנים. פעם קראו למעשים כאלה "ערבות הדדית" ו"ציונות", אבל זה היה מזמן.

המאמרים, הראיונות והציוצים נגד הגרעינים התורניים לא באמת מחפשים את המשאבים הציבוריים שנגזלו (וגם זה לא היה ולא נברא) ולא שחיתות. הם מבקשים משהו אחר, עמוק הרבה יותר. הם רוצים את הצידוק לכאוס שהתרחש כאן במאי. פרעות תשפ"א מציפות בעיות של קיצוניות ואלימות לאומנית ודתית בקרב ערביי ישראל. אבל אותם הרי קשה להאשים, ובהם בלתי אפשרי לטפל כרגע. הקורבן הכי זמין הוא הציונים־דתיים, רצוי שיהיה לו זקן וכדאי שיהיה לה שביס גדול, כדי שיהיה אפשר להטיל עליהם את הסטיגמה של הימנים הקיצוניים והופ, נמצא האשם. אם רק נגלגל הכול על הקורבן, אם רק נצעק על הציונות הדתית איך היא מעזה לגור בשכונות הערביות האלה (שהיו פעם יהודיות למהדרין), אם רק נחזק את התדמית המשתלטת, תאבת הכסף והכוח ובעיקר רוויית לאומנות עיוורת, רק כך נוכל לומר בביטחון "לנו זה לא יקרה" ולעצום עיניים לרווחה, בשקט.

כל יהודי הוא מטרה מהלכת

את קריאת הכיוון סימנה דינה דיין, מי שהתחילה את הקמפיין הנוכחי. דיין היא אישה דתייה שהתמודדה בעבר על ראשות מפלגת העבודה והובילה בעצמה קהילות משימתיות של חוזרים בתשובה. דיין אמרה לפני כשבועיים בדיון עם העיתונאי בן דרור ימיני על הפרעו: "בעכו, יפו ולוד יש גרעינים תורניים פונדמנטליסטים", והסבירה שתא שטח קטן לא יכול לשאת שני צדדים ניצים, כלומר את אנשי הגרעין התורני והערבים. בן דרור ימיני, שביקר בלוד במהלך הפרעות, ראה את ההרס הנורא והריח את ריח השריפה שדבק בעיר במשך שבוע, התווכח עם דיין. הוא אמר שאי אפשר להאשים את אנשי הגרעינים בפרעות, שזו הגזמה, שהוא לא יכול לקבל את זה. אבל דיין התעקשה ואמרה שסיסמת ההתנחלות בלבבות הגיעה לקצה. ואם לפרש אותה לרגע, היא התכוונה לומר שהסיסמה יפה אבל אנשי הגרעינים בערים המעורבות הגיעו למקום קיצוני, לאומני ואלים.

מאז השיחה ההיא, דיין וחברים נוספים שעלו על העגלה, משנאת הדתיים הלאומיים או מאהבת הערבים או משעמום של קיץ, כבר האשימו את הגרעין התורני בלוד בכל מיני האשמות מופרכות. אבל המשפטים שהיא אמרה עדיין מהדהדים והם לב העניין. משם זה התחיל ולשם כל המסע הזה רוצה להגיע.

אלא שכל מי שעיניו בראשו מבין שהטענה הזאת מופרכת. רק השבוע הוגשו כתבי אישום נגד חמישה מתושבי היישוב לקייה שבדרום. בימי 'שומר החומות' המתינו חמשת המחבלים האלה בסמוך לכביש 6 וארבו למכוניות של יהודים. כשאלה העזו לעבור שם, הם ניסו לבצע בהם לינץ'. שלושה אנשים נקלעו למארב הזה, שלושה אנשים שלא הציגו לפני כן תעודת חבר בגרעין התורני בלוד או בכל מקום אחר בארץ. כשאחד מהם התגלה כתאילנדי, הוא שוחרר מיד. בכלל, מי שידפדף מעט אחורה ייזכר שהפרעות שביצעו אזרחי ישראל הערבים התפרשו על פני כל הארץ. גם יהודי שנקלע שלא בטובתו לטמרה או משפחה שנסעה בכביש 65 סמוך לאום אל־פאחם היו קורבנות של ניסיונות לינץ'. מי שניסה לנסוע באותם ימים לגוש יישובי משגב נתקל במצור, הדרך לערד הייתה מסוכנת וחסומה. לכל הנפגעים בדרכים יש מכנה משותף אחד בלבד: הם יהודים שגרים בארצם.

כן, לפעמים קשה לעכל את זה, אבל פרעות תשפ"א היו אירוע אנטישמי בקנה מידה כלל־ארצי אדיר. מבחינת הפורעים כולנו מטרה מהלכת, ולא משנה אם אנחנו חברי גרעין בלוד או מתנגדים לעצם קיומו. מובילי קמפיין שנאת הגרעינים אולי יבינו יום אחד שמבחינת הפורעים כולנו אשמים באותה מידה. בסוף, כולנו יהודים.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו