תלמידי ישיבה
תלמידי ישיבה צילום: גרשון אלינסון, פלאש 90

זמן אלול השנה בעולם התורה הציוני־דתי היה הפורה ביותר אי פעם מבחינת מספר לומדי התורה, עם למעלה מ־20,000 תלמידים ותלמידות שלומדים תורה בישיבות הגבוהות, בישיבות ההסדר, במכינות הדתיות ובמדרשות לבנות. בישיבות ההסדר לומדים כ־12,000 בחורי ישיבה, ובישיבות הגבוהות - כ־4,500. במכינות הקדם־צבאיות הדתיות לומדים כ־1,200 תלמידים, במדרשות לבנות - כ־1,200 תלמידות, ובכוללים לומדים כ־1,000 אברכים. "אצלנו בישיבת רמת גן אין כבר לאן להתפתח, קומת בית המדרש מלאה וקומת עזרת הנשים נמצאת כמעט בתפוסה מלאה", מספר הרב יהושע שפירא, ראש הישיבה. "לא רק אצלנו - ברוך ה' ישיבות רבות מלאות, וכמות הישיבות והמדרשות רק הולכת וגדלה. חתני מכהן כר"מ בעלי, והוא סיפר לי שבכלל המוסדות שלהם יש כ־900 תלמידים, ובהם אברכים ששקועים שנים על גבי שנים בהעמקה בלימוד ובצמיחה בתורה. ברוך ה', עולם התורה הולך ופורץ, ועוד היד נטויה".

במה זכה הדור הנוכחי שלא זכו דורות קודמים?

"מתוך קומת בניין הארץ, שלעולם התורה היה בו חלק קטן יותר, הוא מקים ובצדק את קומת הקודש, על ידי ריבוי של לימוד תורה. גם מבחינה כלכלית יותר קל, וברוך ה' זוכים לשפע גדול, אבל בעיקר מבחינה רוחנית יש צימאון גדל והולך ללימודי הגמרא, רבנות ודיינות, אמונה וחסידות, וגם להפצת תורה. קרן 'אחד לאחד' נוגעת בגולת הכותרת - לעודד תלמידי חכמים גדולים שימשיכו לצמוח בתורה מתוך רוגע ושלווה, שיוכלו רק לשקוע בתורה בדרך זו שבאמת מצמיחה תלמידי חכמים גדולים".

הרב מדגים בסיפור: "היו לנו אברכים שנכנסו לקרן 'אחד לאחד', וביקשו ממני מכתב המלצה. במכתב ההמלצה כתבתי: פעם בבין הזמנים, יום שישי, באמצע חודש אב, נסעתי עם אשתי ברכב בשעת צהריים ליד הישיבה, ולפתע ראיתי אברך. אמרתי לאשתי: ליבי אומר לי שהוא יוצא עכשיו מסדר בוקר. ואכן, כתבתי את ההמלצה הזו, אך אני לא יודע אם זה נכון או לא. אחרי זה רצו בקרן עוד מכתב המלצה, וכתבתי להם שמה שכתבתי פעם שעברה אומנם התברר כנכון, אך השבחים שאני כותב הפעם - לא הייתי צריך לשאול אף אחד אם נכונים..."

הרב שפירא רואה בתלמידיו מודל. "אברכים כאלו הם האנשים שאנחנו מגדלים, סוג אנשים שהציונות הדתית צריכה לתת להם את כל האמצעים כדי שיוכלו לגדול בתורה, וכך נעמיד לנו שדרה של תלמידי חכמים כבירים בגמרא ובאמונה, בהלכה ובדיינות, שינהיגו את הדור הבא מעלה מעלה".

התורה בראש סדר היום

ומהעבר השני של המתרס מספר הרב יצחק נריה, ראש ישיבת ההסדר תורה בציון וראש קרן 'אחד לאחד', על השיחות עם האברכים המצטיינים. "אני ראיינתי את כל האברכים המצטיינים בקרן, ואני עומד מתפעל ומשתאה מול הדור הצעיר שמצליחים להצמיח בישיבות", הוא מספר. "תלמידי חכמים עצומים, בקיאים בש"ס ובפוסקים, עם מידות טובות ומחויבות לכלל ישראל. ומהצד השני, אומנם כמות האברכים גדלה, אך יש לנו צורך לבנות קאדר שלם של תלמידי חכמים. בחלומי אנחנו מצליחים להושיב במזרח תלמידי חכמים ענקים שבקיאים בש"ס ובפוסקים ומחוברים בטבור שלהם להוויה הישראלית".

לדברי הרב נריה, אומנם מי שלמד בזמן הקורונה לקח המון אחריות על הלימוד שלו עצמו, "אבל כאשר מסתכלים על הכלל, המצב קשה. בישיבה שלנו, ברוך ה', תקופת הקורונה הובילה לפריחה אצל הבחורים, אבל אי אפשר לחשוב רק על עצמנו ועל מי שנמצא בין כותלי הישיבה. יש כל כך הרבה נשירה בין החטיבה לתיכון ובין התיכון לישיבה, וגם בתוך הישיבות, כך שחייבים לבנות קומה גדולה של כמות. לא להתעלם ממי שעדיין לא הגיע, אבל לא לוותר על גדלות ועל כאלה שיהיו עמוד האש לפני המחנה. רק ככה בונים חברה בריאה. מחד גיסא תומכים בחלשים, אך כל העת דוחפים קדימה, מעלה מעלה".

מבחינתו של הרב יעקב שפירא, ראש ישיבת מרכז הרב וחבר מועצת הרבנות הראשית, גולת הכותרת בקרן 'אחד לאחד' היא לא הסיוע הכלכלי לאברכים כדי שימשיכו ללמוד תורה, אלא העמדת התורה במרכז סדר היום. "הקרן פועלת רבות לחיזוקם והחזקתם של אברכים השוקדים על תלמודם ומאפשרת להם לגדול בתורה, ולחלקם אף לסיים לימודי דיינות והוראה, במנוחת הנפש", אומר הרב יעקב שפירא. "אולם מעל כל זה, היא הצליחה להציב תמרור שמעלה על נס את הזכות הגדולה של כל לומדי התורה, ולתת להם ולכלל ישראל את המודעות והחשיבות שיש לעניין הזה. זה דבר נעלה וגדול יותר מכל עניין התקציבים הנדרשים לשם כך, והלוואי שירבו כמותם בישראל", מדגיש הרב.

לדברי הרב שפירא, כמות הזמן שמוקדש ללימוד היא לא הפרמטר היחיד בלימוד התורה, אלא בראש ובראשונה הצבת לימוד התורה כערך מרכזי ומתוך רצון להשפיע על הכלל, "הדגשת העניין הזה של סולם הערכים של העם היהודי, שידע תמיד לשאת בגאון ולרומם את קרנה של התורה, ובמיוחד בארץ ישראל, במדינת ישראל, ועוד יותר בתקופתנו. תורה היא הערך העליון בסולם הערכים היהודי. קביעת עיתים לתורה לא רק מבחינת קביעות זמן, אלא שהיא ערך קבוע וערכי מעל כל מגבלות החיים. וברוך ה', גם הצעירים בגיל תיכון ומעלה מרגישים צורך להתמלא בתורה ובאמונה, במוסר ובמחשבת ישראל, וזוכים לבוא בשערי הישיבות ובמסגרות הכוללים, כשפניהם אל הציבור, להקרין מהטוב שבתורה על הכלל כולו, על רמתו המוסרית ואמיתתו".

"אנחנו זקוקים לאנשים שיגדלו בתורה"

אם הרבנים שפירא בעיקר טפחו על השכם של עולם התורה, הרב משה ליכטנשטיין, ראש ישיבת הר עציון, ביקורתי מעט יותר, ובעיקר רוצה לעורר על האתגרים שעוד ניצבים בפני ציבור לומדי התורה, שבמרכזם עומד החיבור לעולם התלמוד. "האתגר הכי גדול שעומד בפנינו כרגע הוא להעמיד את לימוד הגמרא בעיון, 'דבר ה' זו הלכה', במוקד העולם הרוחני בציונות הדתית. זו הנקודה שטעונה הרבה חיזוק", אומר הרב במעט דאגה. "עצם העמדת הוויות אביי ורבא במקום מרכזי ביותר בעולם הדתי דורש המון חיזוק. אני חש שיש נסיגה מסוימת בנקודה הזו. בזה אני חושב שהקרן עושה עבודה חשובה, כי היא מנסה כמה שיותר להדגיש את החשיבות של הכיוון הזה". בעיני הרב ליכטנשטיין, האתגר הזה קיים לא רק בישיבות הגבוהות ובישיבות ההסדר, אלא בכל הרבדים בציונות הדתית. "זה האתגר הכי חשוב בישיבות, אבל עומד גם בפני ישיבות תיכוניות, מחנכים, בני עקיבא, רבני קהילות, והורים בבתים שלהם. הם צריכים לא לאפשר לאפיקים אחרים לדחוק את לימוד העיון או הגמרא מהמקום הראוי לו, וחוששני שיש שם פחיתות אצל חלק לא מבוטל".

הרב ליכטנשטיין מבקש להאיר גם את חצי הכוס המלאה. "הצד החיובי הוא בשתי תופעות מרכזיות: ראשית, יש הרבה יותר בעלי בתים שלומדים דף יומי, וממילא יותר מסיימי ש"ס. זו תופעה מרנינה וחשובה. הנקודה השנייה היא שהעולם הציוני־דתי מתפתח. הוא בנוי על עולם הלמדנות הקלאסית־ליטאית־בריסקאית, ולוקח אותו למקום נוסף שלא היה בו עד עכשיו. המקום החדש הוא החיבור בין הסוגיות לבין התורה שבכתב. יש הרבה עבודה ומאמץ לחבר בין המקראות לבין הסוגיות, עבודה שמאפיינת יחסית את המטרה הציונית־דתית. הנקודה הנוספת בהתפתחות הציונות הדתית היא בניסיון לשלב את ה'מה' וה'למה' - לשלב את טעם ותכלית הדינים יחד עם הלמדנות הקלאסית שמזהה את התופעות".

מה הקומה הבאה של עולם הישיבות?

"צריך לעודד ולהרחיב את אופק היריעה במקומות רבים, ובעיקר הגברת הלימודים בישיבות תיכוניות. בנוסף, לפרוץ לתחומים שפחות רגילים ללמוד אותם כמו זרעים, קדשים וטהרות". בעיני הרב, הקומות הבאות סובבות סביב הגברת לימוד התורה ולומדי התורה. "הציונות הדתית זקוקה לאנשים שיגדלו בתורה, בעומק ובהיקף. לשם כך צריך משאבים כדי לגדל אנשים שילמדו בסיום ההסדר עוד כמה שנים טובות. החשיבות של להצמיח אנשים גדולים בעלי ידע מעמיק ונרחב היא בעצם העמדת הנושא על סדר היום. שנית, ביכולת לספק את המשאבים. אדם ששקע בתורה, אין סיבה שיתפרנס פחות מאשר כל מקצוע אחר. החברה צריכה לפרנס לומדי תורה, גם במודעות וגם במעשה, ויש בכך מסר חשוב: להעמיס על שכמנו את הרווחה הכלכלית של אנשים שיגדלו בתורה".

תחום נוסף בעולם התורה שעד לפני שני עשורים היה נחלתו הכמעט־בלעדית של המגזר החרדי הוא עולם הדיינות. למעלה מ־30 דיינים היושבים היום על כס הדיינות בבתי דין ברחבי הארץ הם בוגרי מוסדות לימודי דיינות המזוהים עם הציונות הדתית. מדובר בכמעט שליש מכלל הדיינים בארץ. לפני 4 שנים הצטרפה קבוצה מתוך הזרם הזה גם לבית הדין הרבני הגדול, וקבעה הישג מגזרי נוסף בתחום: הרב אליעזר איגרא, הרב ציון לוז והרב שלמה שפירא נבחרו לכהן בתפקיד. פירוש הדבר הוא ששליש מהרכב בית הדין הגדול הם בוגרי מסלול לימודי דיינות דתי־לאומי.

"התפתחות החלק הזה של עולם הדיינות בתוך לומדי התורה הוא אחת השאיפות הגדולות", מספר הרב ציון לוז. "אנחנו נמצאים בתחילתה של דרך ארוכה איך להופיע את משפט התורה בתוך מדינת ישראל בצורה המושכלת ביותר שיכולה להיות, ובשביל זה צריך הרבה תלמידי חכמים שיצמחו בכיוונים הללו. אחרי ברכת קיבוץ גלויות - 'תקע בשופר גדול', אנחנו מבקשים על הקמת עולם המשפט - 'השיבה שופטינו', עוד לפני בניינה של ירושלים והדיבורים על הגאולה היותר גדולה. כי ברגע שעם ישראל מתקבץ בארצו ומקים את המדינה, המפעל הראשון שצריך להופיע, ושבו צריך לרכז את כל האנרגיות, הוא הקמת מערכת משפט תורנית. הרבה טועים וחושבים לקחת את ה'חושן משפט' כפי שהוא היום וליישם אותו במדינת ישראל. אין זו הכוונה, אלא הכוונה שעולם המשפט התורני יהיה מרכיב מרכזי במערכת המשפט, והוא יצטרך לפתור שאלות עדכניות, ובתוך כך תתפתח תורה מיוחדת של משפט, כמו שהתרחשה במהלך כל הדורות בתורה שבעל פה. לצערנו כרגע עולם המשפט התורני לא מוביל את מערכת המשפט במדינת ישראל ועדיין לא מתמודד עם השאלות הקשות שאמורות להגיע לפתחו".

בעיני הרב לוז, הקמת כוללי דיינות היא הפתרון. "לשמחתי נפתחים כל הזמן כוללים חדשים לדיינות, דבר נפלא ומבורך. אבל בשביל להגיע ליכולת לממש את המגמה, הלומדים צריכים לפנות שנים רבות לצמיחה התורנית, וכדי שזה יקרה צריך מנגנונים שיתמכו בהם מבחינה כספית".

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו