הפגנה של 'שוברים שתיקה'
הפגנה של 'שוברים שתיקה' צילום: תומר נאוברג, פלאש 90

1

בעת הקמת הממשלה טען נפתלי בנט כי הממשלה שהקים עם שותפיו לקואליציה תהיה "עשר אחוז יותר ימינה" מהממשלה הקודמת. אבל סקר 'בשבע' ומכון 'מאגר מוחות' שמתפרסם בגיליון זה מלמד כי 58 אחוזים מקרב בוחרי הציונות הדתית סבורים שממשלת בנט-לפיד היא "הרבה פחות ימנית" מממשלת נתניהו-גנץ שקדמה לה. עוד 9 אחוזים סבורים שהיא "פחות ימנית". רק 5 אחוזים מהסרוגים סבורים שהיא יותר ימנית, בעוד 15 אחוזים סבורים שהיא ימנית באותה מידה. התמונה המצטברת ברורה: הציבור שמתוכו צמח ראש הממשלה, ברובו הגדול, סבור שבנט הקים ממשלה שנוטה שמאלה.

אם בתחילה היו מי שחשבו שממשלת בנט-לפיד לא תחזיק מעמד יותר מכמה חודשים, כעת נראה שהיא עלולה להתקיים לא מעט זמן. בשביל אנשים מקצה השמאל כמו מירב מיכאלי או ניצן הורוביץ, המינוי שלהם לשרים הוא בגדר נס, הזדמנות חד פעמית שלא ברור מתי תחזור. ניתנה להם אפשרות של פעם בדור להשליט את מדיניותם, והם לא ירצו לבזבז אותה. אם נדמה היה שהפערים האידיאולוגיים בין מרכיבי הקואליציה יצוצו במהרה לאחר השגת המטרה המשותפת – הפלת נתניהו, כעת מסתבר שהדבק של שנאת נתניהו ממשיך להתקיים, לפחות כל עוד ראש הממשלה לשעבר נותר בסביבה כיו"ר האופוזיציה ומאיים לחזור לשלטון.

הגוש הלאומי-דתי חייב לנצל את תקופת שהותו באופוזיציה כדי להתחזק בתחומים שאותם הזניח בימי שלטונו הארוכים. זה יועיל לו כדי לעצור גם ממקום שבתו באופוזיציה חלק מהסחף אל הכיוון השמאלי-פרוגרסיבי שהשלטון הנוכחי גורם לו ודוחף אליו. זה גם יועיל כדי שבבוא היום בו המחנה הלאומי-דתי יזכה לחזור לשלטון, הוא יהיה בשל יותר לא רק להחזיק בשררה אלא גם ליישם באמת את מדיניותו.

2

מאז המהפך הפוליטי של שנת 1977, במשך כ-44 שנים, השלטון בישראל נמצא רוב הזמן בידי הליכוד ושותפותיו הטבעיות - מפלגות הציבור החרדי והציונות הדתית. למרות זאת נרשמת שחיקה ערכית מתמשכת בתחומים רבים בחיי המדינה והחברה בישראל, שהולכים ומקבלים אופי וצביון חילוני פרוגרסיבי ואוניברסלי, תוך מעיכה של ערכים יהודים ולאומיים.

כדי לא להאריך נסתפק בשלוש דוגמאות לכך. הערך של ארץ ישראל נשחק בתקופה שלאחר המהפך הפוליטי על ידי הנסיגה מסיני, השלטת מחבלי אש"ף על חבלי ארץ נרחבים ביהודה ושומרון, והנסיגה מחבל עזה תוך עקירת יישובים נרחבת בגוש קטיף ובצפון השומרון. הערך של עם ישראל נשחק בלגיטימציה הולכת וגוברת לנישואי תערובת בשיח הציבורי, ובהצפת הארץ בעולים, מסתננים ומהגרים שאינם יהודים - תופעות שמביאות גם לכאן את מגפת ההתבוללות שמכרסמת ביהדות התפוצות. ערכי התורה והמצוות נשחקים, למשל, בתחום השבת הציבורית, כאשר בעוד ועוד מקומות נפתחים עסקים בשבת, וגם הסטטוס-קוו של השבתת התחבורה הציבורית נמצא על הכוונת במאמץ לפרוץ אותו.

מדוע כל זה קורה למרות שהגוש הלאומי-דתי נמצא בשלטון רוב הזמן? מדוע אנו מצביעים לימין אבל מקבלים מדיניות של שמאל? השאלה הזאת פרנסה לא מעט דיונים וגם רב-מכר אחד. לטעמי, יש לכך שלושה גורמים עיקריים.

3

הגורם הראשון הוא הלחץ הבינלאומי. הציבור הימני המסורתי-שמרני בישראל הוא אמנם רוב במדינה, אבל המיעוט השמאלני-פרוגרסיבי נתמך על ידי העולם. במישור המדיני, גם אויבינו וגם ידידינו לוחצים עלינו למסור שטחים ולעקור יישובים. במישור התרבותי, אנו נתונים להשפעה של מדינות המערב הדמוקרטיות, שהזרמים האידיאולוגיים הדומיננטיים בהן מפיחים רוח גבית חזקה מאוד במאבקיו של המיעוט השמאלני-פרוגרסיבי. מדינות המערב ובמיוחד מדינות האיחוד האירופי גם תורמות סיוע כלכלי נדיב ביותר למאבקי השמאל על דמותה של ישראל.

הגורם השני הוא שליטת השמאל במוקדי כוח רבי עוצמה והשפעה. אם במודע ואם מתוך חושים מחודדים בלתי מודעים, האליטה השמאלנית השכילה להבין שלמרות שהפכה למיעוט ו"גנבו לה" את המדינה, היא יכולה עדיין לשמר את כוחה ואת השפעתה באמצעות ביצור שליטתה במוקדי השפעה שאינם עומדים לבחירה דמוקרטית. הדוגמא הבולטת ביותר לכך היא מערכת המשפט, ובמיוחד פרקליטות המדינה ובית המשפט העליון, שם הצליח השמאל לבסס את שליטתו באמצעות שיטת מינוי שמאפשרת לשופטים הקיימים לוודא שממשיכיהם בבג"ץ יהיו בני דמותם האידיאולוגית. מאמצים סיזיפיים לשנות את המצב הצליחו לחולל רק שינוי מינורי, שהשפעתו כמעט שאינה ניכרת בפסקי הדין עד כה. השמאל שולט גם בממסד האקדמי, בעיקר במדעי הרוח והחברה. הוא מחזיק בידיו את רוב מוקדי הכוח וההשפעה גם בתקשורת, בצמרת הממסד הצבאי והביטחוני, ביצירה התרבותית ובפקידות הממשלתית.

4

הגורם השלישי לכך שהשמאל מצליח לסכל מדיניות לאומית גם כשהימין בשלטון היא הדומיננטיות שלו בשדה שאותו הימין הזניח - שדה הפעולה של האקטיביזם האזרחי. בשבתו כאופוזיציה, השמאל הפרוגרסיבי עסק בהקמה והפעלה של מאות גופים ועמותות שעוסקים בתחומים פוליטיים ואידיאולוגיים. אלה מושכים לכיוונם גם את המערכת הפוליטית שעומדת לבחירה דמוקרטית, גם את מוקדי הכוח וההשפעה הבלתי נבחרים, וגם את האדם הפרטי ואת החברה הישראלית בכללותה.

רק אחרי שנות השפעה ופעילות רבות של גופים כמו 'הקרן החדשה לישראל' ודומיה התחילו בימין להבין בכלל מה קורה כאן ומה הסכנה הנשקפת לעמדותיו. אך גם לאחר שההכרה הזאת חלחלה, עדיין הימין לא השכיל ללמוד מהמחנה היריב ולבנות לעצמו זרוע פעילות חזקה של אקטיביזם האזרחי. מול מכוני המחקר הרבים שפועלים ברוח השמאל הפרוגרסיבי ועסוקים בקידום עמדותיו, גופי המחקר המקבילים של הימין הם מועטים בהרבה ובדרך כלל נהנים מתקציבים דלים. בימין קמו אמנם בשנים האחרונות לא מעט גופים אידיאולוגיים אקטיביסטים שעוסקים בקידום מדיניות יהודית-לאומית. יש ביניהם כמה גופים חזקים ארגונית ותקציבית, דוגמת פורום קהלת, קרן תקווה, תנועת רגבים ועוד, אבל רוב הגופים האקטיביסטיים של המחנה האידיאולוגי היהודי-לאומי הם דלי אמצעים ונשענים במידה רבה על פעילות התנדבותית. בהיעדר תקציב, הם גם נאלצים להתפשר ולוותר על כלים אלמנטריים לניהול של כל מאבק אזרחי. כמובן שגם העידוד התקשורתי והתמיכה של מערכת המשפט לא מתגייסים לימין האקטיביזם האזרחי של המחנה הלאומי, בעוד ארגוני החברה האזרחית של השמאל מסתייעים בהם על כל צעד ושעל. כך למשל הצליחו ארגונים כמו "שוברים שתיקה" ו"בצלם" לכפות על צה"ל מוסר לחימה מעוות שכובל את ידינו ברמה האסטרטגית ועולה בחייהם של חיילים רבים, ביניהם לוחם מג"ב בראל חדירה שמואלי הי"ד שנפל קורבן להוראות פתיחה באש מופקרות ומפקירות.

5

בשנות שלטונו של המחנה הלאומי-דתי הוא חי באשליה שאפשר להזניח את שדה הפעולה של החברה האזרחית, ולשנות את פני המדינה רק באמצעות מערכות השלטון. אבל מי שעיניו היו פקוחות זיהה עד מהרה כיצד מצליח השמאל לתקוע שוב ושוב מקלות בגלגלי עגלת המדיניות הימנית. הוא עשה זאת בתנועת מלקחיים, שבה השתלבה היטב הדומיננטיות השמאלית-פרוגרסיבית במוקדי הכוח הבלתי נבחרים, באקדמיה במשפט ובתקשורת, ביחד עם הזרוע החזקה של ארגוני חברה אזרחית שעמדה לרשותו.

הגלות האופוזיציונית שנגזרה על המחנה הלאומי-דתי, שמפנה אותו בעל-כורחו מעיסוק בניהול השוטף של המדינה, משאירה לו כעת גם זמן פנוי כדי לפעול ביתר שאת לחיזוק השפעתו בקרב מוקדי הכוח הבלתי נבחרים. ביחד עם המאמץ המתבקש לחזור לשלטון, על המחנה הלאומי-יהודי להגביר את מאמציו להשפיע באפיקים שניתן לפעול בהם לאורך שנים וללא תלות בתוצאות הבחירות. חיזוק הנוכחות שלו במוקדי הכוח הבלתי נבחרים והקמת זרוע חזקה של ארגוני חברה האזרחית צריכות להיות המשימות העיקריות שהמחנה היהודי-לאומי שם לנגד עיניו. זה יעזור מאוד להגשמת מדיניותו גם כשיחזור לשלטון, אבל בעת שבתו באופוזיציה זו ממש משימה הכרחית.

לתגובות: eshilo777@gmail.com

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו