נפתלי בנט
נפתלי בנט צילום: Yonatan Sindel/Flash90

"ממשלת בנט דומה לממלכה פאודלית: כל נסיך משוכנע שהוא מלך בטריטוריה שלו", כותב בטורו השבועי בעיתון "ידיעות אחרונות" נחום ברנע.

לדבריו, בנט חייב לנהוג בנסיכיו בעדינות: כל אחד מהם יכול להפיל אותו בהרמת אצבע. הוא מבקש להטביע חותם, לחולל שינוי, להמריא אל על, אבל המציאות הפוליטית כופה עליו להיצמד לקרקע, לעבודות תחזוקה.

"בניגוד לאחדים מעמיתיי, גם בעיתון הזה, אני חושב שהוא מתמודד בינתיים יפה עם משבר הקורונה. נתניהו השקיע ברכישת חיסונים. זה היה מהלך נועז, חלוצי, מרחיק ראות, שלא זכה בשבחים שהגיעו לו בזמן אמת. בנט הימר על החיסון השלישי. גם המהלך שלו היה נועז, חלוצי ומרחיק ראות. טובים השניים. בנט נמנע מסגר: גם המהלך הזה משחק בינתיים לטובתו ולטובתנו. אם נעבור את עונת החגים בשלום, הוא יוכל לחגוג ניצחון".

"לבנט אין קהל בוחרים. זה אסון בטווח הארוך; יתרון בטווח הקצר. בתוך המרחב שמקצה לו הקואליציה המורכבת שלו הוא חופשי – לא חייב להיענות לציפיות של בוחרים, ללחצים של קבלני קולות, לשידולים של לוביסטים וטייקונים. בן־גוריון אמר פעם: "אני לא יודע מה רוצה העם; אני יודע מה רצוי לעם". בנט יכול לאמץ את המשפט הזה בלב שלם.

הוא חוזר מוושינגטון בלי שפתר את בעיית איראן. בסוגיה הקריטית הזאת נתניהו השאיר לו אדמה חרוכה, המון רטוריקה ומעט מאוד מעשים. אם אני מבין נכון, מאז 2015 לא נעשו הכנות לפעולות צבאיות נגד הגרעין האיראני. נתניהו קיווה שהסנקציות הכלכליות האמריקאיות ימוטטו את המשטר. זה לא קרה. משוחררת מהסכם הגרעין, איראן התקדמה משמעותית לעבר החסינות והפצצה. אם איראן תתרצה וממשל ביידן יחזור להסכם, ישראל תישאר לבד. מותר לשער שאם איראן לא תתרצה, תיפתח הדלת לשיתוף פעולה צבאי עם האמריקאים. היסודות הונחו בפגישה בארבע עיניים עם הנשיא

אני לא יודע כמה זמן תשרוד הממשלה הזאת, ומתי, אם בכלל, כתר ראש הממשלה יישב בטבעיות על ראשו המקריח של נפתלי בנט. אבל אחרי שנים של שסע פנימי, הסתה, פייק ניוז, התקרבנות, פולחן אישיות – טוב לראות ראש ממשלה וממשלה שסובלים ממחלות פוליטיות רגילות, קונבנציונליות. תחי הנורמליות", כתב ברנע.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו