הרב עמיחי אליהו
הרב עמיחי אליהו צילום: דרור סיתהכל

נתחיל מהסוף: המצב מצוין. מדינת ישראל של שנת תשפ"א מתמודדת עם סוגיות דת ומדינה שמקבלות חשיפה תקשורתית ברמה שלא הייתה מעולם. הסוגיות הביטחוניות שעמדו במרכז השיח הישראלי עד לפני עשר שנים פינו את מקומן לסוגיות של זהות יהודית ולאומית.

אין אף לא אדם שפוי אחד במדינה שעדיין מעז לעסוק בפומבי בפתרון שתי מדינות לשני עמים, אין כתב רציני שיעלה את השיח הזה לסדר היום. הסיבה פשוטה: הציבור לא שם. העליונות הטכנולוגית והיתרון הכלכלי של מדינת ישראל מאפשרים לעם לעסוק בסוגיות של מהות, דברים שלא הייתה לנו אפשרות לעסוק בהם בנחת יותר מאלפיים שנה. לא כעם.

במדינת ישראל של שנת תשפ"א ראינו אירועי התנכלות לאנשי חב"ד בדוכני התפילין, ראינו ניסיון לפגוע באנשי תרבות שגילו חיבה למסורת, ראינו הוצאה של תוכן יהודי מבתי ספר, מתן הכשר אזרחי לגיור רפורמי, מהלכים לפגיעה בכשרות הציבורית, סרטונים בניחוח שנות השלושים שמכוונים כלפי רבנים ואנשי תורה.

לעומת זה ראינו גם הרבה אור: כולנו התרגשנו למראה הצעדים שעשה הזמר אביב גפן לעבר המסורת, הרגשנו את החום שנובע מהציבור כלפי שליחי חב"ד שנרדפו בידי פעילי שמאל רדיקלי, צפינו בכל העם הזה עומד במרפסות ומתפלל באחווה שלא ראינו מאז ששת הימים.

אם כן, איפה אנחנו באמת? מגמות סותרות, תהליכים הפוכים. השמאל העולמי רוצה לפרק את הזהות הלאומית של העם בישראל, רוצה לנתק אותו מהשורשים היהודיים שלו. הוא מבין שפירוק השייכות למסורת בישראל יסייע לפרק את הזהות ה'ימנית' של רוב הציבור בעם היהודי.

מייקל שייבון, סופר יהודי אנטי-ישראלי, טען בנאום בטקס סיום לבוגרי הרבנות הרפורמית (2018) שהיהדות בעצם הגדרתה היא גזענות. התבוללות ונישואי תערובת, לדבריו, הם פסגת המוסר האנושי. הכיבוש האלים בישראל הוא תוצאה של הגזענות היהודית, זו שאינה מאפשרת נישואים מחוץ לעם הזה. לדבריו ולדידם של שומעיו, היהדות היא מקור הרוע שבעולם. היא-היא הגזענות, היא השנאה בין העמים והמקור לכל המלחמות בעולם.

את תפיסת העולם הזו מנסים כל מיני ארגונים לייבא למדינת ישראל. מטרתם המוצהרת היא להפוך את מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה. הם משקיעים בזה סכומי עתק. וכיוון שהם מבינים שהעם בישראל אינו אוהב את תפיסת העולם הזו, הם משקיעים משאבים אדירים כדי להשפיע על המדינה דרך הפקידות הבכירה, דרך חקיקה דורסנית, שימוש בבתי המשפט ורדיפה אישית של רבנים ואנשי ציבור.

ישראל של היום אמונית יותר, אוהבת מסורת, מחוברת לזהות הלאומית שאיתה הגענו ואותה אנחנו מגבשים כבר שבעים שנה. היהדות שאני מכיר היא בשורה, והמטרה המרכזית שלה היא להביא טוב לעולם, לגרום למיליונים שמחה ועונג. צריך לזכור ולהזכיר שזו המטרה המרכזית של היהדות. להתענג על ה' בעולם הזה ובעולם הבא. הציבור בישראל רואה ומרגיש את זה, והמוזיקה הישראלית מסמנת לנו את הדרך לשם.

אלא שמול זה יש מי שמרגיש שהמדינה בורחת לו מבין האצבעות. שהעם הזה הולך ונעשה יותר ויותר יהודי, שמדד השמחה הולך ועולה, שהילודה גם היא בעלייה, שהכלכלה רק צומחת כנגד כל הסיכויים. הדרך שלו להילחם בזה היא בחקיקה לא דמוקרטית, במסע תדמיתי שמנסה לעשות ליהדות דה-לגיטימציה.

השקענו את כל המרץ שלנו בבניית הקשר לעם בישראל, בחיזוק הקשר עם הארץ הזו. כדי להשלים את המהלך אנחנו חייבים להגיע למוקדי השלטון, לתפקידי ההשפעה המרכזיים במדינה. לא רק לתפקידים הפוליטיים אלא גם לפקידות הבכירה, למשרדי הממשלה ולרשויות המוניציפליות. להגיע לשם כשאנחנו זוכרים לשם מה אנחנו מגיעים לשם: לקדם את הזהות היהודית של המדינה הזו.

המצב באמת מצוין – עם ישראל מחובר ליהדות שלו. כל מה שנשאר הוא לוודא שהחיבור הזה יקבל ביטוי בדרג השלטוני.

--

הרב עמיחי אליהו הוא יו"ר ארגון רבני קהילות

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו