לאבחנה של מחלת הסרטן מתלווה טלטלה והתמודדות מורכבת לא רק של החולה, אלא של המשפחה כולה. במשפחת עייני האתגר והקושי היו מאתגרים כפל כפליים.
תחילתו של המסע לפני 4 שנים כאשר אפרת עייני (43), תושבת פ"ת, גילתה גוש חשוד בשד. "הלכתי להיבדק וגיליתי שזה סרטן השד. התחלתי כימותרפיה וניתוח, הקרנות וכדורים ביולוגים. הייתה שנה של טיפולים שהייתה מאוד מטלטלת על כל המשתמע מכך.
המילה סרטן לא ירדה בגרון. היו לי ילדים קטנים בבית וכל הדבר היה מאוד מפחיד. משבר גיל 40 משודרג, אני קוראת לזה. הייתי בחששות כבדים על החיים שלי."
אפרת הבריאה, והמשפחה חזרה לשיגרה וניסתה לשים מאחוריה את המילה "סרטן", אלא שבאוקטובר האחרון הסרטן הגיע לביקור נוסף במשפחה. אלינור, ילדת הסנדוויץ' שלה, הייתה בת 9 וחצי בלבד כשסיפרה לאמה כי היא לא מרגישה טוב. "היא אמרה שהיא נורא עייפה. הייתה מאוד חיוורת. לקחנו אותה לבדיקות לראות מה קורה ובדיקת דם הראתה שיש לה לוקמיה".
התחושות הפעם היו קשות הרבה יותר- "אני יכולה להגיד שזה הבדל מאוד גדול בין שזה קורה לך לבין שזה קורה לילד שלך. זה היה מאוד קשה לשמוע כאשר סיפרו לי שאלינור חולה. ילד הוא דבר מאוד תמים. כשזה הילד שלך זה קשה מאוד לעכל את הסיטואציה, זה לא טבעי. המחלקה שהיא הייתה בה מאוד קשה, תופעות לוואי מאוד קשות. מסיימים את המחלה הזאת בשן ועין. לבת שלי היה עוד מזל. החיים לא הוגנים לפעמים".
לאחר שאלינור חלתה ובזמן בו היו זקוקים כ"כ לסיוע- משפחת עייני נחשפו לראשונה ל"עזר מציון". התמיכה והסיוע, גם בבית החולים וגם בבית אורנית של העמותה הסמוך לשניידר, העניקו למשפחה כוחות בשעות הקשות ביותר.
"בזמן שחליתי עוד לא הכרתי את עזר מציון אבל כשאלינור חלתה לאורך הדרך עזר מציון עטפו אותנו בהמון חום ואהבה. כל מה שהיינו צריכים, כל דבר אפילו הכי קטן, הם התגייסו לתת ולעזור. הם היו מדהימים ועזרו לנו מאוד. אין לי מילים. גם בדברים לא רפואיים הם תמיד ענו ודאגו. הם היו נתינה אחת גדולה".
המשפחה גם השתתפה במחנה הקיץ שהעמותה קיימה- "זהו זמן איכות לחולה ולבני משפחתו, מקום שבו כולם מבינים מה עובר על כולם. זה היה עבורנו זמן איכות וגיבוש משפחתי. כולם שם מגויסים למטרה אחת – לפנק, לפנק, לפנק. משחת שיניים לא הייתי צריכה להביא."
הסיוע של "עזר מציון" היה כ"כ משמעותי כשההורים ניסו לתמרן בין העבודה לבין הטיפולים של אלינור. "כל הזמן מישהו צריך להיות עם הילדה. אחד ההורים חייב לא לעבוד. זה בהחלט משבש את מהלך החיים המשפחתי. מבוגר לא מתפקד זה קשה, ילד לא מתפקד זה כבר מגה פיגוע".
אפרת מסיימת בתקווה גדולה להמשך, "כיום אלינור לוקחת כדורים אחרי שסיימה את הטיפולים ואנחנו מחכים לראות שהכל עבר בשלום, אבל אנחנו נשמח להחזיר ולו במעט לעזר מציון על מה שקיבלנו במהלך השנה הזאת. מה שהם מעניקים הוא עולם ומלואו".