"אנשים לא יודעים עד כמה הרבנות הראשית היא מרכז רוחני של העולם כולו". הרב דוד לאו
"אנשים לא יודעים עד כמה הרבנות הראשית היא מרכז רוחני של העולם כולו". הרב דוד לאו צילום: חנה טייב

השעה שלוש אחר הצהריים, שעת הפגישה שנקבעה לנו עם הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו. אבל הוא לא נמצא במשרדו. "בואו", אומר לנו הדובר ומוביל אותנו לבית הדין הריק.

זו עונת הפגרה, ובכל זאת הרב יושב על כס הדיין ומעיין בתיק מסוים. אחר כך נשמע ממנו שהבעל, שנמצא בעיצומו של תיק גירושין, ביקש לצאת מהארץ. בית הדין במקום מגוריו אישר לו, והאישה ערערה על ההחלטה. הרב עיין בתיק, חיבר אחד ועוד אחד והבין שיש חשש סביר להיעלמותו של האיש.

"אני מתנצל", הוא אומר, "אבל מקרים כאלה דוחים כל דבר אחר". הרב החליט להשאיר את הבעל בארץ והוסיף שאם ייתן גט, צו העיכוב יוסר מיידית. העניין הועבר לדיינים בעירו של בעל הדין ואנחנו עברנו ללשכה. האווירה כבדה. לא פשוט להיות דיין בבית הדין הגדול ולדון בתיקים האלה. באותה שעה לא ידענו שהאיש כל כך רצה לצאת מהארץ, שכבר למחרת נתן לרעייתו את הגט המיוחל.

אבל הרב לאו לא היה צריך את הסוף הטוב כדי לראות בתפקיד הזה זכות. "שמונה שנים אני בבית הדין הרבני הגדול. הייתה לי סייעתא דשמיא גדולה מאוד לפתור בעיות של תיקי סרבנים וסרבניות. נשים וגברים שהמתינו 34 שנים, 23 שנים, 14 ו־12 שנים, ובכל אחד ואחד זכיתי גם לחברים טובים בבית הדין הגדול. אנחנו משקיעים שעות, והיום גם עורכי הדין יודעים את זה. אם הם מגיעים בימי שלישי לבית הדין הגדול (היום שבו הוא יושב בדין, ע"ל), שיביאו איתם טלית ותפילין, כי יכול להיות שהם יהיו כאן עד מחר בבוקר. זה דורש מאמץ הלכתי ומחשבתי עצום והבנה של האנשים שעומדים לפנינו". שבוע קודם, גם כן במהלך הפגרה, הוא הזעיק דיין אחד שכבר יצא לפנסיה ודיין אחד מכהן והם פתרו מקרה של סרבן, של סרבנית, "וגם פתחנו פתח עם בחור שנעלם לכמה שנים והצליחו למצוא אותו".

יותר סרבניות גט מסרבנים

אנחנו מרבים לשמוע על סרבני גט, כאלה שמעגנים את נשותיהם במשך שנים וזו טרגדיה אמיתית. אבל הרב אומר שיש יותר נשים סרבניות מגברים סרבנים. למה מקובל לחשוב אחרת? "בגלל הדומיננטיות של ארגוני הנשים", הוא משיב. "יש אולי שלושה מקרים של קבלת היתר אישה שנייה, כשבאמת הגיעו מים עד נפש". הרב מסביר שיש סרבנות על רקע כלכלי, סרבנות שנובעת מנקמנות ויש גם שיקולי כבוד. "לפעמים אומרת לי אישה 'במשפחה שלנו אין גירושין', ואנחנו מנסים להסביר לה את ההפסדים שיכולים להיגרם מהמצב. לפעמים התחושה היא שאני משתדל להציל את האנשים מעצמם".

נשים הרבה פעמים מתלוננות על היחס של בית הדין אליהן.

"מי שנידון מכאן או מכאן רואה רק צד אחד של התמונה ולעולם לא יוכל לראות את הצד שני. לש"ך, שכל השולחן ערוך נבנה עליו, היה דין תורה עם מישהו. קבעו את הדיון בעיר רחוקה כדי שהוא לא יהיה מוכר לדיין. אותו דיין פסק לחובתו של הש"ך וכשהלה שאל אותו על סמך מה פסקת, אותו רב הוציא לו ספר ואמר: תראה, ככה הש"ך פוסק. בפועל המציאות היא שיושבים היום דיינים מסורים במשך שעות, מקדישים את הלב, והם במספר מצומצם. מספר הדיינים במדינת ישראל לא עלה במשך 60 שנה, כאילו לא גדל מספר התושבים, כאילו אין לנו עוד שאלות של בירור יהדות".

הרב יודע שבעבר הייתה סחבת בדיונים. אבל, הוא אומר, כיום כשבית הדין נוכח שפניו של הזוג באמת לגירושין, הוא משתדל לזרז תהליכים. "היום היחס של הדיינים הוא בתוך ההלכה, במאמץ של ההלכה, בידיעה שאנחנו שלוחים של כבוד שמיים. אני משתדל להנחיל את הגישה של סיום תיקים ולא דחיית תיקים".

מספר הדיינים באמת לא מתאים לגודל האוכלוסייה. מה עושים?

"אנשים לא מודעים לכך שנפתחים 12 אלף תיקים בשנה והכול נופל על כתפיים של 90 אנשים. אנחנו מנסים כל הזמן להגדיל את התקנים. פנינו כמה פעמים לשרי אוצר וביקשנו גם בוועדה למינוי דיינים. לא תמיד מצליחים".

ביקור מפתיע של בר סימנטוב

הזמן שלנו קצוב. עוד מעט יתקיים מפגש זום של הרב לאו עם רבנים מרחבי העולם לקראת הימים הנוראים. יהיו שם רבנים מארגנטינה, מסין, מברזיל, מגרמניה, מרומניה, ממקסיקו, מאיטליה, מצרפת, מדרום אפריקה ועוד. הם עצמם יזמו את הפגישה הווירטואלית. הרב לאו מספר שמאז ומתמיד הרבנות הראשית לישראל הייתה סמכות בשביל רבני העולם, מישהו לשאת אליו עיניים. מגפת הקורונה רק חיזקה את התופעה הזאת. "בישראל אנחנו כל הזמן שומעים הערות וביקורת על הרבנות. אנשים לא יודעים עד כמה הרבנות הראשית היא מרכז רוחני של העולם כולו. ההנחיות שלנו בנושאים של קבורה, טבילה ותפילות בבתי כנסת הגיעו לכל העולם".

השאלות ההלכתיות התחילו לזרום אל הרב לפני פסח הראשון של הקורונה ומאז לא פסקו. "עשיתי זום עם רבני צרפת, רוסיה, דרום אמריקה, אוסטריה ועוד. כשהגיע החיסון שאל רב מצרפת למה אני בעד החיסונים, הרי יש ספקות ושאלות על התועלת והסיכונים שבהם. אמרתי לו שהסיכון במחלה הוא ודאי, החיסון הוא ספק. אין ספק מוציא מידי ודאי ולכן אין שאלה בדבר. מאוחר יותר קיבלתי דרישת שלום מהקביעה שלי כששוחחתי עם רבנים מדרום אמריקה". הרב, אגב, התחסן ביום הראשון שבו הדבר היה אפשרי ואף כתב בעיתון מאמר על הנושא. המטרה הייתה לעודד את הציבור לעשות בעצמו את הצעד. כן, גם בארץ, מרגיש הרב, עם ישראל מחכה למוצא פיה של הרבנות הראשית, וגם את זה הוא פגש ביתר שאת בתקופת הקורונה.

השאלה הראשונה שהגיעה מישראל לפתחו של הרב הייתה מאדם פרטי שרצה לדעת אם מותר לנשק מזוזות או שכדאי לדלג על הנוהל האהוב, בגלל הקורונה. נזכיר שאי אז לפני שנה וחצי התפיסה הייתה שמשטחים עלולים להעביר את המחלה. אבל מהר מאוד השאלות שהרב נדרש לענות עליהן לא היו רק שאלות פרטיות. "יום אחד, שבוע לפני פורים תש"פ, אני יושב כאן במשרד ושומע דפיקה בדלת. נכנסים אליי שר הבריאות יעקב ליצמן עם מנכ"ל המשרד משה בר סימנטוב, פרופ' סיגל סדצקי וד"ר ורד עזרא. הם שאלו אותי מה עושים עם שבת זכור ועם קריאת מגילה ומה עושים עם מקוואות. בעקבות זה הוצאתי את ההנחיות הראשונות. מאז, בכל פעם שהממשלה שינתה את ההנחיות הייתי מקבל טלפון ממשרד הבריאות: 'אתם מעדכנים את ההנחיות שלכם בעקבות השינויים?'. זה היה ממש חי. תגובות מיידיות".

בכ"ב באדר נקרא הרב לאולפן חדשות 12, שם ענה על סדרת שאלות הלכתיות ששלחו הצופים, בתיווכו של העיתונאי יאיר שרקי. "זה היה מטורף. לא הצלחנו לענות אפילו על 20 אחוזים מהשאלות. היינו צריכים לבחור מה יותר קריטי. כשיצאנו שרקי רדף אחרינו שנענה לעוד שתי שאלות, כי הן היו נראות לו דחופות".

"שאלות מהנוער שלא חלמנו עליהן"

הרב לאו קורא לכמה חברי כנסת בהווה או לשעבר "שומרי הרבנות הראשית". על אלה נמנים משה גפני, יעקב ליצמן, בצלאל סמוטריץ', מוטי יוגב ואורי אריאל. "הסטיגמה שהחרדים הם נגד הרבנות איננה נכונה", הוא אומר.

כשהרב לאו נבחר לכהן כרב ראשי הוא הציע לנתניהו שירותי "ייעוץ יהודי לממשלה". "אמרתי לו: יש יועץ משפטי לממשלה? הרבנות תהיה יועץ יהודי. כל הצעת חוק תעבירו לעיוננו וניתן חוות דעת. אתם לא צריכים לקבל אותה, אבל שיהיו לכם נתונים". כשהרב רצה להסביר לנתניהו את חשיבות העניין הוא שיתף אותו במקרה שהיה לו עם אורי אורבך, בזמן שהשניים היו שכנים בעיר מודיעין. "יום אחד אורי אורבך סיפר לי בגאווה שהוא מתכוון להעביר הצעת חוק שילדים מאומצים יקבלו ירושה כמו ילדים ביולוגיים. אמרתי לו: 'אורי, זה מאוד יפה, אבל אתה יודע שזה מאוד לא פשוט הלכתית? יש דיני ירושה בתורה. אפשר לעשות מהלך כזה, אבל צריך לעשות אותו נכון מבחינה הלכתית'. אורי אמר לי: 'לא חשבתי על זה, אתה צודק'". השניים לא הספיקו לעבוד על ההצעה, כי אורבך מונה בינתיים לשר.

נתניהו אומנם לא שעה להצעתו של הרב לאו, אבל אורי אריאל, כך מספר הרב לאו, היה מעביר לו מדי יום רביעי את סדר היום של ועדת השרים לענייני חקיקה. "מישהו אצלנו ברבנות היה עובר כדי לראות אם יש שם משהו שמצריך את התייחסותנו. חבל שזה לא ממשיך, כי זו מדינה יהודית וכדאי שהשרים לפחות יידעו מה הממשק של ההצעות שלהם עם ההלכה. אני לא אומר לכם תחליטו כך או אחרת, כי זו מדינה דמוקרטית. אבל לפחות שיהיה להם מידע".

אז בוא נדבר רגע באמת על המדינה היהודית. נראה שהצביון שלה נמצא בסכנה, במיוחד לאור מי שנמצא היום בממשלה.

הרב לאו לא רוצה לדבר על אדם כזה או אחר, ואומר: "אני יהודי מאמין. עם ישראל הוא עם של נצח, שכבר ידע לאורך כל השנים להתמודד עם אתגרים. אני מכיר חלק מהאנשים, ואני מאמין בשיח ובדיבור. במדינת ישראל אנחנו מומחים בלדבר זה על זה ואנחנו שוכחים לדבר זה עם זה. אני משתדל לדבר עם האדם השני. גם בסיפור של הכשרות, לדעתי כל מה שקרוי 'רפורמת הכשרות' הוא טעות חמורה. כתבתי לשר הדתות מכתב כדי להצביע על כמה נקודות מרכזיות קשות, והוא התקשר ואמר 'יש דברים שאני מבין'. אז כן, אני מאמין בשיח ובדיבור". הרב לאו לא עוצם עיניים, הוא מודע היטב למצב. "אני מקווה שלא תהיה פה דריסה על ידי הרוב, בוודאי כשהוא לא רוב מאוד גדול", הוא אומר בעדינות, "כי הרוב של העם היושב בציון הוא מסורתי, אכפת לו מהיהדות, אכפת לו מהמסורת ומהצורה היהודית של המדינה. אז אני אופטימי".

הרב לאו מחזיר את האחריות לציבור הדתי, אולי למנהיגיו. "אני כל הזמן שואל את עצמי מה אנחנו יכולים לעשות כדי לנסות ולצמצם את הקיטוב, ולכן אני הולך לדבר בכל מקום. כי במחוזות מסוימים הריחוק הוא נורא. אני מסתובב בארץ. כשאני מגיע לתיכונים שאינם דתיים אני אומר לתלמידים: תשאלו. והשאלות - בדורות קודמים לא חלמנו שתהיינה שאלות כאלה".

הרב מספר על ביקור שערך בתיכון הריאלי בחיפה, שבו דיבר על יהדות ועל חשיבות המשפחה היהודית. "קמה בחורה, הצביעה על הבחור שלידה ואמרה 'הוא בחור ערבי טוב, נחמד ומצטיין. מה רע אם אני אתחתן איתו?'. והוא לא הערבי היחיד באולם. אנחנו נמצאים בדור לא פשוט".

הרב מדבר על חינוך. זה מצוין לטווח ארוך, אבל מה עם הטווח הקצר? הקידום של תחבורה ציבורית בשבת, תקציבים שמופנים לציבור הרפורמי ועוד?

"יש אנשים שזה מקצועם, שעוסקים בפוליטיקה. אני רחוק מזה. אני מסתכל על דבר אחד: מדינת ישראל צריכה לתת מענה לתושביה. בואו נסתכל פרקטית. כמה בתי כנסת, כמה מקומות תפילה יש לציבור האורתודוקסי וכמה לציבור שאינו אורתודוקסי? אי אפשר להתעלם מהמציאות. אנחנו צריכים לחלק את המשאבים של המדינה בהתאם למספרים האלה. ואם אני יודע שרשומים יותר מ־15 אלף בתי כנסת אורתודוקסיים, ואלה רק הרשומים, שלא לדבר על אלה שלא רשומים ועל שטיבלך ששם עוברים הרבה מאוד אנשים, אין מה להשוות לציבור הלא אורתודוקסי". ומי שבכל זאת מחפש השוואה, לזרמי היהדות האחרים יש ביחד כמה עשרות בתי כנסת. "אני אדם מאמין בסבלנות ובהסבר. יש לנו נשימה עמוקה".

רפורמה שכבר נפלה בוועדה

הנושא הבוער ביותר על סדר יומה של הרבנות הראשית היום הוא רפורמת הכשרות שמקדם השר לשירותי הדת מתן כהנא. הרב לאו אומנם איננו אחראי על הכשרות היום. הקדנציה של הרבנים הראשיים אורכת עשור, והם מחלקים אותה באמצע. בחמש השנים הראשונות רב ראשי אחד הוא נשיא הרבנות הראשית ואחראי על ענייני הכשרות, והרב הראשי השני הוא נשיא בית הדין הגדול ואחראי על הדיינים. במחצית הקדנציה הם מתחלפים. היום, כאמור, הרב לאו נמצא בצד של בית הדין, אבל נושא הכשרות בוער בו. הרפורמה הזאת קשה לו, אולי משום שהוא השקיע מאמצים רבים בשיפור מערך הכשרות בישראל. הוא מרגיש שמי שדוחף את השר אל הרפורמה הכשיל את שיפור מערך הכשרות של הרבנות.

"כשנכנסתי לתפקיד, ביקשתי קודם כול מאנשי מערך הכשרות כאן ברבנות לנסוע לכמה ערים ולתת לי תמונת מצב. הם נסעו, חזרו, ולצערי שיקפו מצב שבו בשלושה או ארבעה מקומות לא היה אפשר לאכול. באנו, דיברנו עם הרבנים המקומיים, הסברנו להם במה מדובר. במקום אחד הרב המקומי לא היה מוכן לשמוע, במקום אחר כן. היו מקומות שחוללנו בהם שינוי מהפכני. במקביל עברנו על כל תחומי הכשרות ובנינו קובץ נהלים מסודר בכל תחום - קיוסק, מסעדה, מלון. נתנו מענה לימי חול ולימי שבת, עשינו עבודה גדולה בכל התחומים. הקמתי גם ועדה שתבחן מה צריך לשפר במערך הכשרות". הרב לאו, נזכיר, כיהן בעבר כרב העיר מודיעין. בזמן כהונתו הוא הפריד בין משגיח למושגח, כלומר בתי האוכל לא היו אלה ששילמו למשגיחים באופן ישיר. הוא מצא דרך לעקוף את זה ובכך לפתור את אחת הבעיות הבולטות במערך הכשרות כפי שהוא היום. "הקמתי ועדה בראשות הרב מיכה הלוי שתחפש איך לשפר את מערך הכשרות. הצעת הרפורמה שהשר כהנא מקדם עמדה בפני חברי הוועדה והם דחו אותה. אלה שהציעו את זה לשר כהנא כבר הציעו את זה לוועדה והיא דחתה את ההצעה. היא החליטה שהיא לא טובה, שזאת תהיה טעות".

למה טעות?

"לפי הרפורמה ההשגחה תהיה בעצם עסק כלכלי. ברגע שאתה הופך אותו לכזה, השיקולים של מי שמפעיל את המשגיחים עלולים להיות אחרים. ניסו לעשות את זה בירושלים. הרב אמר שבמקום מסוים המשגיח צריך להיות שמונה שעות ביום. אבל החברה, כדי להרוויח, שילמה למשגיח על שש שעות וחצי. איפה השעה וחצי הנוספות? המשגיח הלך הביתה. המקום נשאר ללא פיקוח". עוד אומר הרב שבמקום שיש תחרות הסטנדרטים עלולים להימשך למטה. "אם תוריד כשרות מגוף מסוים, מיד גוף אחר ייתן תעודה. זה יוריד מהיכולת של הרב לדרוש דרישות כשרות. כי אם אני לא מסתדר איתו, אסתדר עם אחרים".

טענה נוספת היא שהתוכנית של השר כהנא מחייבת מפקחים והרבה. "כמה מפקחים יש לרבנות הראשית? שלושה על כל הארץ. אם לא תוסיף תקנים, מי יפקח על התאגידים נותני הכשרות?"

הרב לאו סבור שהוא הצליח "להביא את הכשרויות לרמת כשרות טובה ברגיל ובמהדרין". בשעתו הוא פנה אל סגן שר הדתות ומי שהיה השר בפועל הרב אלי בן דהן, וביקש ממנו להוסיף כמה מילים בחוק הונאה בכשרות. "אמרתי לו, בוא נוסיף חמש מילים: 'בכפוף לנוהלי הרבנות הראשית לישראל'. כלומר, כל הסטנדרטים והנהלים של הכשרות יהיו כתובים באתר הרבנות הראשית לישראל. הם יהיו אחידים ושקופים, ולא שיבוא אליי בעלים של רשת בתי מלון ויגיד לי שבעיר הזאת דורשים כך ובעיר ההיא אחרת". אבל זה לא צלח. "מי שעומדים היום מאחורי רפורמת הכשרות הם אלה שהכשילו את הצעת החוק של הרב אלי בן דהן. הם אמרו: לא ניתן כוח לרבנות". ניכר שיש לרב עוד מה להוסיף בעניין, אבל הוא נוצר את לשונו. "זה לא עיקר העיסוק שלי היום".

רוב הרבנים יקבעו בסוגיית הגיור

אבל הרפורמות שהשר כהנא רוצה להביא בתחומי דת ומדינה לא נגמרות בכשרות. הוא רוקם בימים אלה רפורמה גם במערך הגיור, מערך שנמצא בתחום אחריותו של הרב לאו היום. "דיברתי עם השר כהנא על הגיור. אמרתי לו: יש היום 30 דייני גיור מצוינים, רובם קצינים במילואים, כלומר הם מעורים בחברה הישראלית לא פחות מאחרים. יש להם יראת שמיים מחד ושימת לב לאלה שעומדים מולם מאידך. הדיינים הללו עושים עבודת קודש. אין כאלה שבאמת רוצים להתגייר ולא מצליחים לעבור את בית הדין. זה נכון שקיים ויכוח לגבי גיור קטינים. אתה חושב שוויכוח הלכתי צריך להיות מוכרע בכנסת או בבית המדרש? אז הוא אמר לי שיש רבנים שסוברים אחרת. אמרתי לו: עם כל הכבוד לכל אותם רבנים, הם לא יותר גדולים מרבי אליעזר הגדול. על רבי אליעזר נאמר שאם כל חכמי ישראל יהיו בכף המאזניים והוא בצד השני, הוא מכריע את כולם. ובכל זאת, כשרוב חכמי ישראל סברו משהו אחד והוא סבר אחרת, קבעו שאין הלכה כמותו. אמרתי לו: עם כל הכבוד, אתה בא ואומר שיש רבנים אחרים, אבל רוב רבני ישראל, בהם רבני ערים, דיינים, אלה שחיים את היומיום, אומרים אחרת".

אבל יש כאן מציאות של אנשים רבים שהגיעו לישראל במסגרת סעיף הנכד וחיים כאן בינינו.

"בערב חג הפסח תשע"ד הכותרת הראשית ב'הארץ' הייתה שאני קורא לבטל את חוק השבות. יהודי שמגיע לארץ נקבל אותו באהבה ובחיבה, אבל התוצאה של החוק היום היא שרוב אלה שעלו בשנה־שנתיים האחרונות הם לא יהודים. מדינת ישראל צריכה להחליט אם היא רוצה להיות מדינת סעד של העולם השלישי. לקבל את כולם? אפשר להחליט את זה. אבל אם זאת לא ההחלטה, אז תבטלו. את היהודים אנחנו נמצא דרך להביא. חוק השבות במתכונתו הנוכחית כבר מזמן מיצה את עצמו". עם זאת הוא ממהר לומר ש"מי שאזרח הארץ זכאי לכל הזכויות". כך או כך, הרב לאו אומר שלא כל מי שגר כאן ואינו יהודי על פי ההלכה מנסה או רוצה להתגייר. "גיור אין משמעותו שאני אתן לו תעודה 'אתה יהודי'. גיור זו תעודת כניסה לעם היהודי. נכון להיום, אין אדם שרוצה להתגייר והוא לא בהליך או סיים. מי שרוצה רק תעודה, זה משהו אחר".

השאלה היא אם לא צריך להקל במעט על תהליך הגיור. חומר הלימודים הוא רב, התהליך לא פשוט.

"חייל שרוצה להתגייר יכול להעביר את השירות שלו במסגרת הלימוד. אם אכן כולם רק רוצים להתגייר, היינו צריכים לראות את האלפים ואת עשרות האלפים צובאים על דלתות קורסי הגיור. זה לא קורה. בצבא רובם נופלים בקורס הראשון, קורס ההקדמה שהוא ההיכרות עם ההיסטוריה של העם היהודי. הם פורשים מהקורס עוד לפני שלומדים על תורה ומצוות. זה אומר שהם לא רוצים. אז מה יעזור לי שאני אתן לכל רבני הערים לגייר? פתאום הם יהפכו אותם לכאלה שכל כך רוצים להתגייר? בואו לא נשלה את עצמנו. יש כאן בעיה, בהחלט. אבל הפתרון המוצע הוא לא פתרון. זה כמו לחלק רישיונות לעיסוק ברפואה לכל הסטודנטים לרפואה ולכל הרוקחים, כי חסרים רופאים".

ואם כבר גיור, הרב לאו מדבר על כיוון אחר: "הבעיה שלנו במערך הגיור היא מציאת משפחות מלוות למתגיירים. אמרתי לשר כהנא: אתה רוצה לעזור? כמו שיש משפחות אומנה, שמאמצות ילדים ומקבלות תמיכה מהמדינה, ככה צריך שיאמצו גרים ויקבלו מימון. החבר'ה בגרעינים התורניים הם זהב, אבל יכולותיהם הכלכליות לא תמיד גבוהות. תנו להם תמיכה, שיוכלו להיות משפחות מלוות. פה אני רוצה לראות את רבני הערים מלווים אותם בדרך לגיור ומלווים אותם אחרי הגיור".

אנחנו עומדים בערבו של יום כיפור בסיומה של שנה לא פשוטה. קורונה, אסון מירון, שומר החומות ושוב קורונה. מה הרב מאחל לעם ישראל לשנה החדשה?

"בכל שנה אני מתקשה להגיד תכלה שנה וקללותיה. כי ברוך ה' לפני 365 ימים נחתמנו כולנו לחיים בתשפ"א והנה, ברוך ה', אנחנו כאן. אז תכלה שנה והטוב שבה, תחל שנה טובה עוד יותר. בוודאי שיש גם טוב. יש הרבה טוב". זה לא אומר שהרב אינו מוטרד מהמצב הביטחוני וממצבם של יהודי העולם, שבתקופת הקורונה התרחקו עוד יותר מהיהדות. "מצד שני אני לא יכול שלא לראות יישובים קמים, בתי כנסת נפתחים, קהילות עושות מאמץ לשמור על עצמן. אז אולי בכוס יש חלק קצת ריק, אבל יש גם חלק מלא. עם ישראל מתפתח בארצו, בביתו. בואו נגיד תודה על זה ונמשיך להתאמץ ולחזק את הזהות היהודית, כדי שבאמת נוכל לשמוח עוד יותר בשנה הבאה".

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו