שירה ואריאל בחגיגת בר המצווה של אביחי
שירה ואריאל בחגיגת בר המצווה של אביחי צילום: מאיר אליפור

חגיגת בר המצווה של אביחי פונד לא היתה אירוע שגרתי. אביחי, שנולד עם מחלה המטולוגית נדירה, עבר בילדותו השתלת מח עצם מהמאגר של "עזר מציון".

באירוע המרגש השתתפו התורם שהציל את חייו, זיו שוורצמן, הדוד, איתן פונד, הקצין המעוטר מצוק איתן, והסבא שבחר להקים מאגר מח עצם שימשיך ויציל חיים, מאגר שאביחי גם בחר לתרום לו את מתנות בר המצווה.

אמו שירה, והאב אריאל, שבחר להיות רופא המטולוג בעקבות הסיפור המשפחתי מסכמים, "הנתינה מעניקה סיפוק".

***

בקיץ האחרון חגג אביחי פונד מאפרת בר מצווה. כל אירוע בר מצווה הוא מרגש, אבל באירוע הזה לא נותרה עין יבשה. בגיל שנה אובחנה אצל אביחי מחלה המטולוגית. הוא עבר השתלת מח עצם הודות למאגר של "עזר מציון". חייו ניצלו. את מתנות בר המצווה שלו בחר להקדיש בחזרה לארגון שהציל את חייו ותרם אותם להגדלת מאגר מח העצם. בשולחן קרובי המשפחה ישבו לא רחוק אחד מהשני שני גיבורים- זיו שוורצמן שתרומת מח העצם שלו הצילה את חייו של אביחי, גיבור אחר הוא דודו, איתן פונד הקצין שבמהלך מבצע צוק איתן, יצא למרדף במנהרה אחרי חוטפיו של הדר גולדין וזכה לעיטור המופת על אומץ ליבו. אביו של אביחי, אריאל, שהיה אז בתחילת הקריירה האקדמית שלו בחר ללמוד רפואה, להתמחות בהמטולוגיה, ולסייע בין היתר, לאנשים שנמצאים במצב בו היה בנו. "הנתינה נותנת סיפוק, ומאפשרת להחזיר לחברה על הטוב שאנחנו קיבלנו", אומרים אריאל ושירה פונד.

ב2009 הם היו זוג צעיר, הורים לילד בכור, העתיד היה נראה ורוד. אלא שבגיל 7 חודשים אושפז אביחי עקב מחלת ילדים נפוצה יחסית – ברונכיולטיס. הוא נשאר בבית החולים לשבוע של מעקב בו הבריא מהמחלה, ועדיין בדיקות הדם שלו לא היו תקינות, והצריכו מעקב. הבירור ערך חודשים ארוכים, עד שבסוף אובחנה אצל אביחי מחלה המטולוגית.

עכשיו נותנים את פידיון הכפרות לעזר מציון

קשה לחיות בחוסר וודאות שכזה
אריאל: "אחרי הסיפור של אביחי העברתי הרצאה בקורס "מלווה רוחנים", שעוזרים למשפחות שיש בהן חולים קשים. בהרצאה ציינתי שהשלב שבו אין אבחנה הוא מאד קשה למשפחה. זה סוג של הליכה במדבר. אתה הולך, אתה לא יודע לאן אתה הולך. אתה לא יודע לאיפה אתה הולך. אין כלום. אתה לא יודע מה יהיה מחר, הכל תלוי באוויר. גם אצלנו הייתה אי וודאות גדולה".

לבסוף אובחנה אצל אביחי תסמונת MDS . מדובר בכשל של מח העצם המשפיע על ייצור תאי דם בריאים. מח העצם מייצר הרבה מאוד תאי אב של שלושת סוגי תאי הדם אך קיימת הפרעה בהתמיינות של תאים אלו לתאים בוגרים. התוצאה היא ירידה בתאי הדם. שירה: "ברגע שראו את זה, אז כבר התחילו להכווין אותנו להשתלה. יחד עם זאת השאירו קצת מקום לתקווה שיכול להיות שנהיה חריגים והגוף יצליח להתגבר על התסמונת בלי השתלה". למרות זאת, הצוות הרפואי כבר בדק ומצא עבורו תורם מח עצם. שירה: "כשההשתלה עמדה באוויר, אמרו לנו שאם נצטרך, כבר נמצא תורם. ועצם זה שלא היה את המתיחות של האם ימצאו תורם, זו מבחינתנו ברכה עצומה. כי יש חולים שממתינים ויש ימים של חוסר וודאות עד שנמצא להם תורם. ההשתלה עצמה היא דבר מאוד קשה. לפחות לא היה את הלחץ הזה האם יהיה תורם.

מספר שנים לפני ההשתלה, בשנת 2005 נחתם הסכם פורץ דרך בין עזר מציון לצה"ל שבמסגרתו כל חייל ביום גיוסו יכול להצטרף למאגר התורמים הפוטנציאליים כחלק משרשרת החיול בבקו"ם. זיו התורם הצטרף למאגר במסגרת ההסכם הזה. "היה לנו מזל. לפני ההסכם הזה המאגר היה קטן באופן משמעותי, והיה צורך לצאת למבצעים בכל פעם שלא נמצא תורם במאגר. במובן הזה הרווחנו בגדול". כיום מונה המאגר למעלה ממיליון דגימות, והוא הציל את חייהם של למעלה מ4000 איש.

ההשתלה של אביחי התקיימה בי' בחשוון, בהשתלה עצמה תכננו שירה ואריאל לשים ברקע את השיר "היום יום הולדת", אך הפרוצדורה הקצרה הסתיימה בטרם נוגן השיר. בכל זאת הם מקפידים להתייחס ליום הזה, עד היום, כיום ההולדת של אביחי. התרומה של אביחי הגיעו אודות למאגר שנתרם על ידי תורמים אמריקאים, ג'ורג ופמלה רור לזכר אמא של פמלה, צ'רלט. יום היארצייט שלה חל בי' חשוון. עוד מעגל שנסגר.

הייתם אז הורים מאד צעירים, איך מתמודדים עם כל הקושי?
אריאל: זה באמת היה מאד קשה לראות אותו ככה. הוא היה אז בן שנה וחמישה חודשים, בדיוק החל לומר מילים ראשונות, והוא הפסיק עם זה בגלל האישפוז. לכל אחד מאיתנו הייתה נקודת שבירה. נקודת השבירה שלי הייתה כשלילה אחד אחרי שכבר יש לו איזשהו פורט קבוע, ושני עירויים בשתי ידיים, הוסיפו לו עוד אחד, ברגל. לעמוד ולהחזיק ילד שצורח , כדי שיכניסו לו עירוי, זה שבר אותי לגמרי".

שירה: " לי היה קשה ששמו לו עירוי ביד עם האצבע שהוא מצץ- זה היה אחד הדברים שעוזרים לו להירגע. היה קשה, אבל המעטפת מאוד עזרה לנו. מאד נעזרנו במשפחה וגם בעזר מציון.

,דודו של אריאל ד"ר ירמיהו שטיין מהיחידה להשתלות מח עצם בבית החולים שניידר היה מי שטיפל באביחי. שירה: "ד"ר שטיין הוא ההשראה של אריאל להיות רופא. גם אבא שלו, סבא של אריאל הוא רופא".

לאורך תקופת ההשתלה וההחלמה שבאה אחריה, במשך חודשיים, התגוררו בני הזוג (תושבי מבוא חורון) בבית אורנית הסמוך לבית החולים שניידר, ונבנה על ידי בני הזוג מוטי ז"ל וברכה זיסר, במיוחד לצורך מטרה זו- מתן אפשרות לחולים ובני משפחותיהם לשהות שם בנוחות ובקרבה. "חודשיים גרנו באורנית. "זה מאוד עזר לנו לשמור על שפיות, כי היה מקום לחזור אליו בסוף היום, לאכול ארוחת ערב שמישהו הכין לך, לשבת ולהרגע זה איזשהו מקום של שקט בתקופה הכי לא שקטה בחיים שלך".

ואז חוזרים לחיים רגילים?
"אחרי זה הפכתי להיות אחות בבית, לארגן את כל התרופות, לדאוג שאביחי יקבל אותן בזמן, הוא חזר הביתה עם זונדה, ועדיין זה היה נס. לקח לנו חצי שנה לחזור לשיגרה. אחרי שנה הוא החל ללכת למסגרת".

שנה לאחר התרומה, ולאחר שמוודאים שהחולה הבריא, ניתנת לתורם מח העצם ולמקבל התרומה הזדמנות להיפגש ולהכיר אחד את השני. "כל מה שידענו עליו זה שמדובר בגבר צעיר. היינו מאד סקרנים לפגוש אותו". נזכרת שירה. "כמובן שבהתחלה היינו מרוכזים בדאגה לאביחי, אבל כשהוא הבריא מאד רצינו לפגוש את התורם באופן אישי ולהודות לו".

איך היה המפגש?

שירה: "זה היה מדהים. מאוד מרגש. לא יכולנו לבקש תורם טוב יותר משום בחינה. שמחנו לגלות שזה מישהו שאביחי יכול ללמוד ממנו גם מהאישיות ולא רק מהתרומה. הוא ממש איש עניו ונעים התרומה היא בנפשו. כלומר, הוא עשה את זה כי היה חשוב לו. הוא מגדיר את זה עדיין ככבוד שלו לתרום". למפגש הגיע זיו עם חברתו אלמוג, לימים נישאו השניים ולכבוד להגיש להם את הטבעות תחת החופה, זכה אביחי. כיום זיו הוא מהנדס מכונות, והשניים הם הורים לשתי בנות.

מי שעוד נכחו במפגש הם הסבים והסבתות משני הצדדים, אביחי הוא נכדם הבכור של כל הארבעה. שמחה, אביו של אריאל, קשור מאד לאביחי. למרות היותו רואה חשבון עסוק, הוא ליווה את אביחי בבקרים ארוכים בבית החולים. כשחזה במו עיניו במפגש, החליט לפעול למען הגדלת מאגר מח העצם, כדי שעוד אנשים, בדיוק כמו נכדו, יזכו לתרומה המשמעותית ומצילת החיים הזו. הוא החליט לתרום סכום כסף לפתיחת מאגר אישי בתוך המאגר של עזר מציון, שישא את שמה של משפחת פונד. עד היום ניצלו הודות למאגר חייהם של 18 אנשים. אריאל: "מאז גם אנחנו משתדלים כל שנה לתרום לעזר מציון דווקא דרך המאגר הזה. וברוך השם המשפחה זוכה להמשיך ולהציל חיים. זו גם הסיבה שאביחי בחר לתרום את מתנות בר המצווה שלו לעמותה".

זיו שוורצמן ואביחי בחגיגת בר המצווה
צילום: מאיר אליפור

***

למשפחת פונד עוד שלושה ילדים שנולדו אחרי אביחי, שירה היא גננת בחינוך המיוחד, ואריאל מתמחה במסלול ישיר להמטולוגיה בבית החולים שערי צדק בירושלים.

הבחירה להתמחות בהמטולוגיה היא חלק מהסיפור הזה? או מראש תכננת את המסלול הזה?

"פסיכולוגיה זה דבר מוזר. יש סיכוי שהייתי מוצא את עצמי בהמטולוגיה בלי קשר, כי זה כן תחום שמעניין אותי- המדע שלו מעניין אותי. יחד עם זאת אני בטוח שיש לזה משמעות, ויש קשר לסיפור האישי שלנו. אמרת לסטודנטים האחרים: אני מכיר את זה מבפנים". דודו, ד"ר שטיין היה אחד המרצים שלימד אותו, והייתה זאת עוד סגירת מעגל. מעגל נוסף שנסגר הוא שאת ההתמחות הוא החל בצוות עם ד"ר חגית מיסקין, שהייתה מי שהחלה את הטיפול באביחי. "זו הייתה חוויה מדהימה מבחינתי, לעבוד בצוות איתה". את הניסיון שאסף מהצד של המטופל, הוא חולק עם המטופלים האחרים, הפעם כרופא המטפל שלהם. "הרבה חולים שעומדים בפני השתלת מח עצם, אני משתף אותם שאני מכיר את התהליך מבפנים. אני מספר להם שהבן שלי עבר את זה והוא היום בריא. זה מאד מרגיע אותם לשמוע סיפור אופטימי כזה".

אחיו של אריאל, דודו של אביחי הוא כאמור איתן פונד, הקצין שבמהלך מבצע צוק איתן, יצא למרדף במנהרה אחרי חוטפיו של הדר גולדין. הוא זכה לעיטור המופת על אומץ ליבו.

שירה: "לאביחי יש ברוך השם דמויות מרשימות ללמוד מהן".

אריאל: "כשאמרתי לזיו התורם שהוא גיבור, הוא אמר לי שהוא לא רואה את עצמו כגיבור. שאיתן הוא גיבור. בעיניי זו גבורה וזו גבורה. אח שלי הוא מדהים, ומה שהוא עשה זה מדהים, ואנחנו גאים בו מאוד".

עכשיו נותנים את פידיון הכפרות לעזר מציון

מה אתה זוכרים מאותו יום שישי בו איתן גילה אומץ לב נדיר ונכנס למנהרות בעזה במרדף אחרי חוטפיו של הדר?

שירה: "גרנו אז בצפת כי אריאל למד שם. ההורים שלו בואו אלינו לאותה שבת. לאמא שלו הייתה הרגשה לא טובה. היא השאירה פתק על הדלת היכן הם נמצאים, למקרה שחלילה יחפשו אותם".

אריאל: "באמת שההורים שלי עוד לפני שידעו שקרה משהו, הם כאילו הרגישו שמשהו רע קרה. הוא התקשר לשניה ואמר שהכל בסדר ולא פרט. הייתה הרבה דאגה באותו יום שישי. הייתה הבנה שהוא אומר שהכל בסדר, אבל משהו מאד לא בסדר קרה. במוצאי שבת ראינו כבר שהתקשורת מלאה בכתבות עליו".

משפחת פונד אוהבת את פרטיותה, להתראיין הסכימו רק כדי להגדיל את החשיפה לחשיבות שבהגדלת מאגר מח העצם. את בר המצווה של אביחי, שהתקיימה בעיצומה של תקופת הקורונה, תכננו לחגוג בקטנה, עד שהבינו שלא מעט אנשים מסביבתם הקרובה והרחוקה רוצים לחגוג איתם את ציון הדרך המרגש. אריאל: "אמרנו שכל כך הרבה אנשים עברו איתנו את התהליך הזה, תמכו ולקחו ופשוט חיבקו, הרגשנו שזה ציון דרך של להודות, ויש לנו הרבה על מה להודות. כל ילד בר מצווה זה שמחה והודיה- יש לנו פה משהו מעבר שמאוד חשוב לנו לשתף אחרים ולהודות על זה. אביחי רקד עם הדוד שלי שביצע את ההשתלה. הזמנו עוד צוותי רפואה שסייעו בטיפול בו".

לפני בר המצווה שאלו ההורים את אביחי איך ירצה לציין את שנת בר המצווה שלו. שירה: "הוא אמר: תרמו לי- אני רוצה לתרום גם. הוא חיפש מקומות לתרום ודרכים להתנדב. בגלל שהוא חי הודות לנתינה של מישהו אחר, הוא מבין את החשיבות שבנתינה". בהתרגשות מסכמת שירה: "אם בימים שהיינו בבית חולים, כשאביחי היה חולה, היו מראים לי תמונה מהבר מצווה, אני לא יודעת אם הייתי מאמינה. אנחנו בהודיה גדולה לקב"ה. לא תמיד זוכרים להודות כל יום וכל שעה, ציוני דרך הן הזדמנות לעצור ולומר פשוט תודה".

עכשיו נותנים את פידיון הכפרות לעזר מציון

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו