אסף משניות
אסף משניות צילום: משה ביטון

במשך ימים שברו את הראש בהתאחדות לכדורגל כיצד להתמודד עם פרשת מואנס דאבור, שהיה ברור לכול שתקבל ביטוי נרחב במשחקה של נבחרת ישראל במוצאי השבת האחרונה מול אוסטריה. לכולם היה ברור שדאבור, שחקן בנבחרת, יקבל שריקות בוז צורמות במגרש בחיפה. כדי למנוע זאת פצחה ההתאחדות, בעידודה הנרחב של התקשורת, בתהליך הכשרת הלבבות לשחקן. זה החל במסיבת עיתונאים שבה נתן דאבור התנצלות מגומגמת, המשיך בשיחות בעילום שם של שחקני הנבחרת שחוששים שהקריאות נגד דאבור יוציאו אותם מריכוז, עבר לאמירות של אנשי ההתאחדות עצמה שהבהירו לקהל הישראלי הסורר ששריקות נגד דאבור הן גזענות טהורה, וסוכם למופת על ידי עיתונות הספורט בארץ, שאיחדה את כל הדברים גם יחד.

שריקות הבוז כמובן הגיעו, והן היו צורמות במיוחד. האמת היא שאני לא זוכר בשנים האחרונות שחקן של קבוצה או נבחרת כלשהי, שבזמן שהוא חוגג שער שכבש מקבל שריקות בוז חזקות כל כך מאוהדיו שלו. אלא שלמרות מה שניסו לשכנע אותנו, לא הייתה טיפת גזענות בשריקות נגד דאבור.

עד כמה לא מדובר בגזענות תעיד העובדה שחאתם עבד אלחמיד, שאינו נמנה על בני דת משה, זכה למחיאות כפיים ולעידוד נרחב מאוהדי נבחרת ישראל. כך גם מוחמד אבו פאני, שגם הוא לא בדיוק מזרע ישראל. ביברס נתכו, קפטן הנבחרת הצ'רקסי, הוא אחד השחקנים האהובים בה כבר שנים ארוכות. רוב מוחלט של הציבור הישראלי, במיוחד זה שמגיע למשחקי הנבחרת, אינו רואה בעיה בכך שחלק משחקניה, כולל הקפטן שלה, אינם שרים את ההמנון. הוא מבין שהחיים מורכבים. אוהדי כדורגל גם יכולים להעיד שכלל לא מדובר בתופעה חריגה. בספרד מנצלים את העובדה שאין להמנון מילים רשמיות, כך שאין צורך שהשחקנים הקטלונים והבסקים ישירו אותו. כוכבי הנבחרת הגדולים בצרפת, כדוגמת קרים בנזמה, לא שרים את ההמנון. בסקוטלנד המצב הקיצוני ביותר: רוב שחקני הנבחרת לא שרים את ההמנון הבלדני שמספר על ניצחון סקוטלנד על אנגליה, שכן רוב השחקנים מתנגדים לעצמאות סקוטית, כשחלקם בכלל נולדו באנגליה.

גזענות לא הייתה כאן וקריאות הבוז שדאבור זכה להן במהלך ה־5-2 ההיסטורי על אוסטריה לא נבעו ממוצאו המוסלמי. הן נבעו מפוסט שבו הסית לפרעות ביהודים בזמן מבצע שומר החומות. דאבור פרסם פוסט באינסטגרם ובו תמונה של מסגד אל־אקצא, ולצידו הפסוק מהקוראן "אל תחשבו שאללה מעלים עין מבני העוולה, הוא רק ממתין ליום הדין". הפסוק הזה לקוח ממחוזות דאע"ש והטאליבן. את המשמעות שלו כולם, בלי יוצא מהכלל, מבינים. בתוך ההקשר של מבצע שומר החומות והפרעות של ערביי ישראל, המסר שהעביר דאבור היה ברור לחלוטין. בשורה התחתונה, השחקן שזכה בעבר בעצמו לעידוד נרחב מהקהל הישראלי לקח חלק פעיל במסע ההסתה שנגמר בשלושה נרצחים ועשרות פצועים.

אוהדי הנבחרת הבהירו במגרש בחיפה את מה שאנשי ההתאחדות לא השכילו להבין: למואנס דאבור אין שום יכולת לייצג את נבחרת ישראל ואת אזרחי מדינת ישראל, אחרי מסע ההסתה נגד המדינה והאזרחים שלקח בו חלק. זאת לא גזענות אלא אמירה ברורה שאין לו מקום בנבחרת.

צודקים ערן זהבי ונתכו, החיים כאן הם דבר נפלא ומורכב, והנבחרת היא אי של דו־קיום מוצלח ברוב המקרים. צודק זהבי שאמר שאנחנו לא נצליח לעולם להבין עד הסוף אחד את השני, אבל חשוב שנלמד לחיות יחד, במיוחד בנבחרת שאמורה לייצג את כולנו. העניין הוא שדאבור לא יכול לקחת בזה חלק.

מלבד דאבור, רצף שלושת משחקי הנבחרת יצר אירוע נוסף שחשוב להתייחס אליו. משחקה השלישי של הנבחרת שוחק ביום שלישי, ליל יום שני של ראש השנה.

חשוב לומר: ישראל היא לא מדינה שומרת שבת, הנבחרת שיחקה בעבר בשבת, שחקניה אינם שומרים שבת (היהודים שבהם. המוסלמים והנוצרים בוודאי שלא). אין כאן ניסיון התייפייפות אלא אמירה פשוטה שלא הייתה שום סיבה שהנבחרת, שבסוף מייצגת את כל אזרחי ישראל, תשחק בראש השנה.

בגלל מספר המשחקים הגדול, כל מחזור נבחרות מחולק לשני ימים. הבית הישראלי שובץ ליום שלישי. לו יום המשחקים הנוסף היה שני, ליל ראש השנה, סביר להניח שלא הייתם קוראים את החלק הזה בטור. נכון, זה עדיין מרגיז, במיוחד כשקיימת מודעות עולמית לחשיבות הימים הללו לעם היהודי, אבל הסיכוי לשכנע את אופ"א לשנות במיוחד בשביל ישראל את יום המשחקים היה בלתי אפשרי בסבירות גבוהה. גם רוב הישראלים לא היו רוצים שישראל לא תעלה למשחק ותספוג הפסד טכני. לו היה מדובר ביום כיפור או בערב יום הזיכרון לשואה או ערב יום הזיכרון לחיילי צה"ל סביר להניח שזה היה אחרת, אבל ראש השנה לא זכה למעמדם של ימים אלה בחברה הישראלית.

אלא שכאמור, לא הייתה שום סיבה שישראל תשחק ביום שלישי, שכן יום המשחקים השני היה רביעי, מוצאי ראש השנה. כל שהיה צריך בשביל לשנות את יום המשחק הוא שישראל פשוט תבקש לשחק ביום השני ולא הראשון. בקשה פשוטה שסביר שהייתה מתקבלת מיד. אלא שבקשה זו לא נשלחה.

לא מדובר כאן רק בערך של שמירת ראש השנה, שהרי רוב הציבור הישראלי אינו שומר שבת. באירוע הזה טמון משהו עמוק הרבה יותר. העובדה שהמשחק שוחק ביום שלישי יצרה הדרה של מאות אלפי ישראלים שומרי שבת שרצו לצפות בנבחרת ולעודד אותה (מרחוק, כי המשחק היה בדנמרק). המסר שהעבירה הנבחרת לאותם ישראלים, כולל כותב שורות אלה כמובן, הוא שלא אכפת לה מהם. היא מייצגת אותנו, אבל לא תעשה יותר מדי כדי לדאוג שנוכל לצפות בה ולעודד אותה.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו