הרב אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמד צילום: ישיבת הר ברכה

יסודו של יום הכיפורים בברית האהבה שכרת ה' עם אבותינו, אברהם יצחק ויעקב. ברית זו אינה תלויה במעשיהם של ישראל אלא בנשמה המיוחדת שברא ה' לישראל, נשמה שנכספת בשורשה לדבקות בה' ולהוספת טובה וברכה לכל באי עולם.

וזהו שנאמר: "כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך, בך בחר אלוקית להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה" (דברים ז, ו).

לכן גם כאשר ישראל חוטאים, ואפילו בעבודה זרה, הם נקראים בנים לה' (קידושין לו, א). וכן מבואר בתנ"ך ובדברי חכמים שגם אם ישראל לא יחזרו בתשובה, הגאולה שהבטיח ה' לאבותינו ולנו תבוא. והבחירה הנתונה בידינו היא האם תבוא במהירות ושמחה או חס ושלום בדרך ארוכה וקשה, מיוסרת ונוראה.

ולכן גם אם ירבו ישראל חטאים לאין שיעור, ייענשו בייסורים קשים, כדי לזכך ולתקן, אך הברית האלוקית לא תופר, ויום הכיפורים הוא היום הקדוש שמבטא ברית זאת (ראו פניני הלכה ימים נוראים ו, ד).

קדושת הזמן המיוחדת

שבת ומועד הם שני סוגים של קדושת זמן. שבת קדושה מבריאת העולם, וקדושתה מאת ה' בלבד, ומצווה עלינו לזכור את השבת ולשבות בה, ולקבל ברכה מקדושתה. ואילו קדושת המועד תלויה בעם ישראל, שישראל הם שמקדשים את החודשים ומכוח זה את המועדים. ביום הכיפורים מתרחש פלא, יום הכיפורים נקרא שבת - "מערב עד ערב תשבתו שבתכם" (ויקרא כג, לב), אולם מכיוון שהתאריך שלו תלוי בחודש העברי, הרי שהוא מתקדש על ידי ישראל.

ביאר מו"ר הרצי"ה, שמתוך ההתעלות המיוחדת של ישראל בראש השנה על ידי השופר יכולים ישראל לגלות בעולם קדושה ששורשה מלפני הבריאה, ממחשבתם של ישראל שקדמה לבריאה, ומכוח זה נעשית הכפרה המיוחדת של קיום הכיפורים, מתוקף סגולת ישראל ונצח ישראל (ראו שיחות הרצי"ה יום הכיפורים א, 6).

כפרת יום הכיפורים לכלל ישראל

ביום הכיפורים מתגלה קדושת כלל ישראל, ולכן, על דעת המקום ועל דעת הקהל, בהסכמת כל הישיבות הקדושות, של מעלה ושל מטה, אין שום חרמות כלפי שום יהודי, אלא גם העבריינים הגדולים ביותר מצרפים לתפילות. ורק באופן זה זכאי הכהן הגדול להיכנס לקודש הקודשים כדי לכפר על כלל ישראל.

מתוך קדושת כלל ישראל ואהבת כל ישראל יכול כל יחיד ויחיד להמשיך ביום הכיפורים כפרה לעצמו. אבל אם יתנכר לקדושת כלל ישראל, וינהג בחרמות כלפי אנשים או תנועות, לא יזכה לקדושת יום הכיפורים ולא יוכל להמשיך כפרה וברכה לעצמו. בתוך כך נזכרתי ברב אלישיב קנוהל זצ"ל, רב קיבוץ כפר עציון, מתלמידי הרצי"ה, שהיה רגיל לצרף לחתימתו ציטוט מהרמח"ל: "ואהבת לרעך כמוך"! כמוך - בלי שום הפרש, כמוך - בלי חילוקים, בלי תחבולות ומזימות, כמוך - ממש" (מסילת ישרים, פרק יא).

הווידויים על הכלל והפרט

יש שמדגישים ביום הכיפורים את ענייני הפרט, ומתאמצים לשוב מחטאיהם הפרטיים, ומעתיקים מספרים שונים וידויים ארוכים של כל מיני סוגי חטאים, עד שמרוב עיסוקם בעצמם שוכחים לחשוב על כלל ישראל. הם כמובן טובים מאלה שמתוודים בקול רם על עוונות חבריהם, ובלא משים מצטרפים לסטרא אחרא המקטרג על ישראל רחמנא ליצלן. למרות שאינם חוטאים בקטרוג על כלל ישראל, עליהם להתעלות ולהבין את עניינו של יום הכיפורים, שהוא גילוי קדושת כלל ישראל וקידוש השם בעולם, ורק מתוך כך נמשכת הכפרה לכל יחיד.

לכן נוסח התפילות והווידויים של יום הכיפורים בלשון רבים, על כולנו יחד. שאם לא כן לא מובן איך יכולים הצדיקים לומר "מרדנו, ניאצנו, עווינו פשענו", והרי בוודאי לא חטאו בזדון או במרד? ואיך יאמרו אלה שנזהרים בממון חבריהם "גזלנו, חמסנו"? אלא שמצוות יום הכיפורים שיחזרו כל ישראל יחד בתשובה, ולכן תיקנו שיאמר כל אדם וידוי בלשון רבים בעבור כל ישראל, כדרך שהכהן הגדול היה מתוודה בעבור כל ישראל. יתר על כן, גם למי שלא חטא בעצמו יש אחריות על חטאים שעשו בני משפחתו וחבריו, שהיה יכול למחות בהם ולא מחה, או שהיה יכול לקרבם בתשובה ולא התאמץ בכך, ואולי אם היה משמש דוגמה ומופת היו מתעלים ולא חוטאים. ועוד, שכל ישראל ערבים זה לזה, והרי כולם כגוף אחד שכלול מאיברים רבים, ולכן כל חטא שחטא אדם מישראל שייך לכל ישראל. ועל כן הווידוי נצרך גם לצדיקים, שעל ידו הם מתנקים מהחלק שלהם בחטא, ומעוררים בכך את כל ישראל לתשובה (פניני הלכה ימים נוראים ז, ד).

משמעות התענית

לכלל ישראל עבודת הכהן הגדול היא עיקר היום, וכיום שבית המקדש חרב, "ונשלמה פרים שפתינו", ואנו מקיימים את המצווה באמירת סדר עבודת הכהן הגדול בתפילת מוסף.

אולם ליחיד, התענית היא עיקר מצוות יום הכיפורים. בכל השנה הנשמה מכוסה במעטה חומרי, בצורכי הגוף ותאוותיו, שמשכיחים מהאדם את שאיפתו הפנימית ועל כן הוא חוטא. וציוונו ה' להתענות ביום הכיפורים, כדי שנשמתנו תתנתק מעט מכבלי הגוף והחומר, וכל השאיפות הטובות והאמיתיות שלה ישתחררו ויתגלו. ומתוך ההתקשרות העליונה הזאת אל שורש נשמתנו, החטאים מתפרדים מאיתנו ונזרקים לעזאזל.

לכן גם מי שנאלץ לשכב על מיטתו כדי להמשיך בצום, אל ייפול ליבו בקרבו, מפני שאת היסוד העיקרי של יום הכיפורים הוא זוכה לקלוט. וגם כשהוא שוכב על מיטתו הוא יכול להחליט להוסיף בלימוד התורה, בעשיית מצוות ובבניית המשפחה.

חומרת התענית

בצום יום הכיפורים חולים חייבים. כלומר, בצומות הקלים, כצום גדליה, גם נשים מעוברות ומיניקות פטורות. בצום תשעה באב שחמור יותר, נשים מעוברות ומינקות חייבות, אבל חולה שנצרך לשכב על מיטתו, פטור. אולם בצום יום הכיפורים, גם חולים חייבים, הואיל וחיובו מהתורה. וכך הדין כל עוד לא נשקפת סכנת נפשות לחולה. אבל אם נשקפת סכנת נפשות לחולה אסור לצום, ומי שצם במצב שהצום עלול לגרום למותו עובר באיסור חמור. גם למעוברת שהצום עלול לגרום להפלת העובר אסור לצום.

הגדרת סכנת נפשות

כאשר יש סיכוי שהצום יגרום למותו של החולה, או יחליש את יכולתו להתמודד עם מחלתו המסוכנת, מצווה שישתה ויאכל כפי צורכו. גם חולה שנוטה למות, כל זמן שהצום עלול לקרב את מותו, מצווה שישתה ויאכל כפי צורכו, מפני שגם בעבור חיי שעה מותר לשתות ולאכול ביום הכיפורים.

אומנם מאידך אין להפריז בחששות רחוקים, שכן אם נחשוש בכל מחלה רגילה לסכנת נפשות, ביטלנו את ההלכה שקבעה שחולה חייב לצום ביום הכיפורים. זה הכלל: סכנה שאנשים רגילים לטפל בה בדחיפות תוך השקעת זמן ומשאבים, כמו החשת החולה לבית חולים באמצע יום העבודה, נחשבת כסכנת נפשות, וכדי למונעה מצווה לחלל שבת ולשתות ולאכול ביום הכיפורים. אבל סכנה שאין מזדרזים לטפל בה תוך השקעת זמן ומשאבים אינה נחשבת כסכנת נפשות.

הרופא והחולה

הקובע בדין זה הוא הרופא, אולם הבעיה שרופאים רבים מתוך חששנות יתר או מתוך חוסר כבוד למצווה מורים תמיד לכל חולה לשתות ולאכול לשיעורים ביום הכיפורים, ואינם מודעים לכך שגם שתייה או אכילה לשיעורים אסורה מהתורה, ורק בסכנת נפשות יש להתירה.

לפיכך על החולים לשאול בעניין זה רופא ירא שמיים. היינו רופא ישר ומוסרי, שיכריע באחריות מרבית, הן כלפי קדושת הצום והן כלפי חיי אדם.

גם על החולים מוטלת האחריות לשאול את הרופא מתוך יראת שמיים, לא להפריז בחומרת המצב כדי לקבל היתר לשתות לשיעורים, ולא למעט בחומרת המצב כדי להשיג היתר לצום.

מבחן עצמי לרופא שמתלבט

רופא ירא שמיים שנמצא בספק, ישקול בעצמו מה היה עושה אם ביום הכיפורים היה נודע לו על חולה כזה שצם. אם היה מוכן לנסוע כעשר דקות כדי להורות לו לשתות ולאכול ולהצילו בכך מספק סכנה, סימן שאכן יש כאן ספק סכנת נפשות, ועליו להורות לחולה שלפניו לשתות ולאכול ביום הכיפורים. ואם למרות אחריותו לחיי אדם לא היה מוכן לנסוע לשם כך ביום הכיפורים עשר דקות, סימן שאין כאן ספק סכנה, ועליו להורות לחולה לצום.

בליעת תרופות ביום הכיפורים

מותר למי שרגיל לבלוע בכל יום כדורים לבלוע אותם גם ביום הכיפורים, וכן מותר לחולה שמצטער מחמת מחלתו - לבלוע ביום הכיפורים גלולות ‏לרפואתו. ובתנאי שאין בגלולות טעם טוב, ויקפיד לבלוע אותן ‏בלא מים. מי שאינו יכול לבלוע אותן בלא מים, יערב במים טיפת ‏סבון שתפגום מאוד את טעמם, ובעזרת מים אלו יבלע את ‏הגלולה, משום שהאוכל דבר שאינו ראוי לאכילה אינו עובר באיסור תורה, ובשעת הדחק מותר.

וכן מותר למי שסובל מכאבי ראש עזים בגלל ‏חסרון הקפה או מסיבות אחרות, ליטול גלולות שיש בהן קפאין או גלולות להפגת ‏כאבי ראש.

וכן מי שיודע שהצום עלול לגרום לו להתפרצות כאבים, כדוגמת הסובל ממיגרנה, רשאי להקדים וליטול גלולות כדי למנוע ‏התפרצות של כאבים.

לשאלות הלכתיות: ask@yhb.org.il

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו