חנן פורת ז"ל
חנן פורת ז"ל צילום: נתי שוחט, פלאש 90

"לפני כשלושים שנה הכרתי מעט את חנן. הוא היה אז חבר כנסת ובהמשך יו"ר ועדת חוקה, ואני עוזר ליועץ המשפטי לממשלה. חנן היה בלתי נלאה, לא נותן מנוח, לא מרפה. מציב יעד ותובע מעצמו ומזולתו להגשימו. נער הייתי גם בגרתי, לא ראיתי כזה איש אשר רוח בו. להט שמימי, בד בבד עם כושר הנהגה ועשייה ארצית. דגם מודרני של סולם מוצב ארצה וראש מגיע השמימה, גם בחלום גם בהקיץ, גם במחשבה גם במעשה". מילותיו אלה של שופט בית המשפט העליון נעם סולברג נאמרו לפני כמה חודשים בהשקת הספר 'אוהב טהר לב' - ספר מסילת ישרים שנערך לפי שיעוריו של חנן פורת בימי מחלתו.

פורת, שהסתלק בעשרת ימי תשובה לפני עשר שנים בדיוק, לא הספיק להשלים את שיעוריו על הספר. סולברג, שהשתתף בשיעורים האלה, נזכר בהם בערגה. הספר החזיר אותו אליהם: "לקחתי את הספר, התחלתי לקרוא בו והתרגשתי מאוד. חזרתי בדמיוני אל ימי ראשון בערב, אל סלון הבית הפשוט כל כך למראה, צנוע בחומר וגדוש ברוח. בעיני רוחי ראיתי את חנן, שמעתי את קולו: ערב, החלטי, בוטח ומתנגן. הקול והמבט, החן והשכל הטוב, המיית הלב, כל אלה שנקבצו יחדיו במידה גדולה אצל חנן והשפיעו שפע עצום ורב". סולברג הדגיש בדבריו כי הרבה יותר מהיותו של הספר נחת רוח ומצבה לנפטר, יש בו תועלת לאלה שחיים בעולם הזה והוגים בדבריו. "החי נותן אל ליבו וכך אני מרגיש בפועל ממש. זכינו כולנו בחיות מחודשת לאחוז בשולי גלימתו של חנן והוא סוחף אותנו גם אחרי מותו, במסילה נעלה. הספר הזה איננו זיכרון להולכים, הוא ידיד נפש לחיים".

נאבק על החיים ועל הזכות ללמד

"כשנבחרתי והגעתי לכנסת, חנן הציג את עצמו במזנון הכנסת ואמר לי 'שלום, אני חנן'. ככה, בפשטות, ובכלל כאילו איש כמוהו צריך להציג את עצמו. אמרתי לו 'אתה חנן פורת הגדול'", כך מספרת שגרירת ישראל בבריטניה ציפי חוטובלי, מי שרואה בפורת את אחד ממוריה. "מאוד הערכתי את חנן. הכרתי אותו לא רק בגרסה הפוליטית שלו. העלון 'מעט מן האור' והספרים שלו היו ועדיין מאוד משמעותיים בשבילי".

מאז שחוטובלי נבחרה לכנסת נוצר בין השניים קשר אישי, והיא גם השתתפה בכמה משיעורי מסילת ישרים בביתו שבכפר עציון. "כבר ידענו שחנן חולה. היו שיעורים שהוא נתן כשהמחלה עוד לא ניכרה והיו כאלה שבהם הוא כבר התקשה לדבר". חוטובלי מתארת את פורת המורה: "הייתה לו מתיקות של אור על הפנים שלו כשהוא לימד. ראו איך הוא מתעלה תוך כדי השיעור. לא תמיד שמעו מה הוא אומר, אבל עוצמת החוויה שאדם שנאבק על חייו לא מוותר על הזכות ללמד תורה הייתה מרשימה ומיוחדת מאוד. הוא קיבל מזה הרבה מאוד וגם אנחנו".

אחת התורות של פורת שהולכות עם חוטובלי דרך ארוכה, והרחיקו איתה עד תפקידה הנוכחי בבריטניה, קשורה בארץ ישראל: "ישבנו במדרשה בכפר עציון וחנן שאל את התלמידים שהגיעו לשם למה עם ישראל לא נוצר בארץ ישראל אלא דווקא בגלות. הוא השיב שארץ ישראל צריכה להיות גם בחירה של עם ישראל. והיום כשאני מתמודדת עם הדה־לגיטימציה עלינו ועל מדינת ישראל כי אנחנו לא ילידים של הארץ, זה מחזק אותי ומאפשר לי להשיב לטוענים. אנחנו כל הזמן צריכים לבחור בארץ, גם מי שנולד בה, כמו חנן. זה מלווה אותי".

עשור לפטירתו, איפה הוא חסר לך בנוף?

"חנן היה מין דמות תנ"כית. בן הארץ הזאת, ששואב מסיפור כפר עציון. גיבור ההתיישבות וגיבור מלחמה. לוחם שיש לו עדינות נפש. יש אנשים שהקריירה הפוליטית שלהם היא השיא בשבילם. אצלו זה לא היה כך. העיקר הרוח והעשייה, עם צניעות וחיבור עמוק לתורה. גדולה וענווה".

"מי שלומד מסילת ישרים בספר הזה יושב עם חנן ליד השולחן". הספר 'אוהב טהר לב'
מאת: חנן פורת ז"ל. בהוצאת: ספריית בית אל

"'אחד נגד מאה' עושה נחת לקב"ה?"

הקשר של חנן פורת למסילת ישרים, מספר בנו אמיתי פורת, החל כרצון להמשיך מסורת משפחתית. "סבא שלו, אריה בן צבי, היה הרב של שכונת נווה שאנן בחיפה. הוא היה איש תורה וחינוך וציוני נלהב, ואבא סיפר שהוא התחיל ללמוד בספר כדי לאחוז בדרך של סבו". אבל מאז שהחל לקרוא בו, הספר לא מש מידו. "תמיד היו לו בתיק תנ"ך, מסילת ישרים ולפעמים גם ספר שירה. בספר שלו, העטוף בעטיפה אדומה, הוא כתב הערות בכתב ידו. אבא תמיד כתב גם איפה נכתבה ההערה. למשל 'הפגנה מול בית ראש הממשלה, חנוכה', ואת השנה המדוברת. היו לו כמה דקות בהפגנה, אז הוא למד". פורת מספר כי אביו ראה במסילת ישרים ספר שהוא "גאוני בפשטותו". "ספר שאדם מן השורה יכול לקרוא ולהבין. השפה פשוטה למרות שהדברים עמוקים".

פורת מספר כי אביו ממש חי את הספר. כשכתב בספרו 'את ענת אנוכי מבקש' שלמד על מידת הזריזות, שמשמעותה לא להתעלם ממצווה שמתדפקת על הדלת, הוא מיד חשב איך הוא יכול ליישם אותה. פורת האב סגר את ספר הלימוד ונסע לניחום אבלים בעין חרוד. "מבחינתו העניין כל הזמן היה לא רק איך ללמוד את הדברים אלא גם איך לבצע את המידה שעליה הוא למד כרגע". פורת הבן נזכר באנקדוטה משעשעת שקשורה למידת החסידות, מידה שעיקרה "לעשות נחת רוח ליוצרו": "התקשרו לאבא מהשעשועון 'אחד נגד מאה' ושאלו אותו אם הוא מוכן להשתתף. הוא התלבט ושאל בחזרה את המפיקה: 'תגידי, את חושבת שזה יעשה נחת רוח לקדוש ברוך הוא?'"

חנן פורת שאף לכתוב ספר על מסילת ישרים, אבל הוא לא הספיק. בידי המשפחה נותרו ההערות שלו בתוך הספר והקלטות השיעורים. לאחר עבודה רבה הם מצאו את הרב יעקב פישר וביקשו ממנו לכתוב את הספר. "אמי, רחל, דחפה את זה מאוד. בלעדיה זה לא היה קורה. גם מיכל רוזיליו־אזרחי שסייעה לאבי שנים רבות, גם בעבודה על כתביו, עזרה מאוד בהוצאת הספר", אומר פורת ומוסיף: "יש כאן איזו גאולה. כתוב במגילת רות 'ברוך הוא לה' אשר לא עזב חסדו את החיים ואת המתים'. יש כאן חסד עם המת שדברי התורה שלו נגאלים וקמים לתחייה. כתבתי בהקדמה לספר שהעובדה שאבא העביר את השיעורים בזמן שהוא ידע שהמחלה שלו היא סופנית לא השפיעה על השיעורים שלו, אבל כן הייתה תיבת תהודה כזאת. הדברים נאמרו בתוך הקשר של אדם שיודע שהוא נמצא בשלב אחר, למרות שהוא לא דיבר על זה במפורש".

איפה קולו ודמותו של אבא חסרים בנוף הציבורי של היום?

"בשנת 84', כפוסט מורטם של פינוי ימית, אבא התפטר מכהונתו בכנסת כחבר מטעם מפלגת התחיה. הוא הבין ש'בלי אמונה זה לא ילך'. בנאום ההתפטרות שלו הוא מתנצל בפני חברי התחיה, מספר שהוא שמח על כך שזכה להיות בכנסת ואז אומר: 'אכן, הכנסת קובעת דברים... אבל כשאני שואל את עצמי היכן התנועה האמיתית בעם ישראל, היכן מתרחשים הדברים בריתמוס האדיר של שיבת ציון, בעלייה, בהתיישבות, בחינוך... והאם כנסת ישראל היא זו שנותנת את הקו ואת הטון, צר לי לומר, במידה רבה לא'". פורת הוסיף בנאומו מילים חדות כתער על בית הנבחרים ועל האופן שבו חבריו מרשים לעצמם להתבטא: "אני חייב לומר שסבלתי סבל גדול - ולא שאני רואה את עצמי כטוב מן אחרים. אבל לפחות אני יכול לומר לזכותי שחשתי את הכאב על חלק מנורמות ההתנהגות, שבכללן היו דברים שליליים שעליהם כבר הזהירונו חכמינו זיכרונם לברכה כגון התכבדות בקלון החבר, כגון דברי לשון הרע ורכילות ולעיתים גם ביטויים פוגעים, פוצעים ומעליבים שלא לצורך". פורת הבן מסביר: "כשאדם מתפטר מהכנסת ואומר המידות שלנו בעייתיות, זה הקול שחסר לי היום".

מיהו "אוהב טהר לב"?

"הגדרתי את מעשה הספר כנס וטבע שחברו יחדיו", אומר הרב יעקב פישר, מי שעמד שנים רבות בראש הישיבה התיכונית נווה שמואל באפרת והיוצר שעומד מאחורי עריכת הספר גדוש הרעיונות והמובאות. "חנן הילך ומהלך עליי קסם כל העת. ההיכרות הראשונה שלנו הייתה כשהייתי נער אחרי מלחמת ששת הימים. הגענו לגוש עציון. חנן עמד על גבעה חשופה צפונית מזרחית לכפר עציון ואמר בלשונו המיוחדת ובמנגינה הייחודית לו: 'גם כאן יקום יישוב והאדמה תכוסה בתים'. בדיוק בגבעה הזאת, שבה עמדנו כמה נערים זבי חוטם, בנוי ביתי. הוא היה חולם, לוחם ושר, הרכב שפורט על מיתרים מאוד מתוחים בליבי".

הרב פישר למד בשנים האחרונות עריכת לשון ומשפחת פורת הגיעה אליו וביקשה שיערוך את הספר. "את השיעורים לא זכיתי לשמוע בזמן אמת. הייתי אז ראש ישיבה תיכונית וזה היה הזמן של סדר ערב. אפשרתי לאחד הר"מים ללכת ולהקשיב, ובארוחת הבוקר שמעתי ממנו מה היה". כדי לצלוח את מלאכת עריכת הספר הרב פישר שמע שוב ושוב את ההקלטות של פורת, שקולו לא תמיד עמד לו. "הדיבור היה קשה וכך גם השכתוב. הקשבתי שוב ושוב בשמחה. היו לי הרבה שעות חנן, הרגשתי שאלה פגישות אינטימיות. המשימה הייתה חשובה וקדושה והיא הייתה רצינית. אבל האהבה מקלקלת את השורה". הרב פישר יצר ורקם ותפר, אך השאיר את היצירה של הרמח"ל ושל פורת. ההוצאה היא של ספריית בית אל.

פורת אומנם לא הספיק להוציא את הספר שעליו חלם, אבל את השם לספר נתן עוד בחייו. "לפחות יש לי כבר שם לספר", אמר בשיעור ההקדמה לספר, "בדרך כלל את השם נותנים בסוף, אבל השם שאני רוצה לתת לספר הוא 'אוהב טְהַר לב' ולמה? כי כך חותם הרמח"ל באיגרותיו האחרונות לתלמידיו, כשהוא כבר בארץ ישראל, למעט אחת מאמסטרדם. אין ביטוי שיותר מאיר את אישיותו של הרמח"ל מאוהב טהר לב". פורת הזדהה מאוד עם אישיותו של הרמח"ל וגם עם הרדיפות והביזיונות שהיו מנת חלקו. גם פורת חטף בימי חייו לא מעט. רבים יאמרו שהכינוי "אוהב טהר לב" מתאר גם אותו.

מסילת ישרים הוא ספר מאוד מוכר. מה הייחודיות של 'אוהב טהר לב'?

"במילה אחת: חנן. כי היום אני קורא את הספר דרך העיניים שלו. למדתי את הספר כנער ולימדתי אותו במסגרות שונות, אבל העיניים של חנן נותנות עומק אחר ורוחב אחר. הערות השוליים שלו מאוד חשובות. הרבה הסברים ופירושים שלו מתכתבים עם פרקי התנ"ך ועם דמויות תנ"כיות שחנן השווה לכל מיני פסקאות בספר. מי שלומד מסילת ישרים בספר הזה יושב עם חנן ליד השולחן. אני שומע על אנשים שמתמידים ללמוד בו מעט בכל יום, על אנשים שלומדים עם נשותיהם, תופעות מאוד יפות. הם מספרים שלמדו מסילת ישרים כמה פעמים בימי חייהם, אבל האישיות של חנן מוסיפה המון".

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו