טקס חתימת הסכמי אברהם
טקס חתימת הסכמי אברהם צילום: אבי אוחיון, לע"מ

שנת תשפ"ב שבפתחה נכנסנו השבוע היא זמן טוב לנסות לסכם את השנה שעברה מאז שנחתמו הסכמי אברהם ולבדוק כיצד הם השפיעו בזירות השונות עד כה ועד כמה גדול הפוטנציאל שלהם לעתיד.

שניים מההסכמים הפכו חמים במיוחד: עם איחוד האמירויות ובחריין. התיירות ההדדית פורחת, שגרירויות בדרך להיפתח, חברות ישראליות כבר פעילות באבו דאבי ובדובאי, קרנות השקעה יוקרתיות מהמפרץ כבר נמצאות עמוק בישראל וגם במישור הביטחוני חלו התקדמויות שרובן עדיין נמצאות הרחק מעיני הציבור. במדינות אלה גם התקשורת מתייחסת לישראל בצורה הרבה יותר אוהדת. לפי לשכת המסחר הישראלית איחוד האמירויות, אגב, הפכה לאחת מ־20 שותפות המסחר הגדולות ביותר של ישראל בעולם.

עם מרוקו המצב טוב יחסית, אבל הוא מתקדם עקב בצד אגודל. התיירות פורחת, הצד העסקי בצורה איטית יותר, שגרירויות עדיין לא נפתחו. עם סודאן מדובר לפי שעה בהסכם שבעיקר מנרמל את היחסים אבל המצב הפנימי במדינה לא מאפשר כל כך להדק אותם באופן משמעותי.

האלוף (מיל') יעקב עמידרור, מי שהיה ראש המטה לביטחון לאומי וראש חטיבת המחקר באמ"ן וכיום משמש עמית בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, אומר שהפוטנציאל של היחסים שכוננה ישראל בהסכמי אברהם בלתי מוגבל. "הסכמי אברהם הם תהליך אינסופי. כל הזמן צריך לחשוב מה עושים עוד. עם איחוד האמירויות אלה יחסים יותר טובים ויש הרבה פעילות משותפת, עם בחריין זה מתחיל ויש פוטנציאל מאוד גבוה. עם מרוקו אנחנו בדרך הנכונה אבל סודאן היא מדינה עם יותר בעיות פנימיות ולכן זה יהיה יותר קשה".

"כשאתה מפתח יחסים עם מדינה, אתה כל הזמן מנסה לשפר – בכל פעם באספקט אחר. בעצם העובדה שיש לך מערכת יחסים טובה עם שלוש מדינות ערביות, זה מקל עליך ברמה הבינלאומית. נניח שחברת אנרגיה בינלאומית רוצה לבוא לישראל ועושה לעצמה שקלול עם מי יריבו בדרך, היא מורידה שתיים מהמדינות המשמעותיות במפרץ. יש לכך משמעות", הוא מוסיף.

במה שונים ההסכמים האלה מהסכמי השלום עם ירדן ומצרים, פרט לעובדה שאין לנו גבול משותף עם מדינות אלה?

"במצרים ובירדן ההסכם הוא עם הממשלה והעמים פחות מעורבים בכך. בהסכמים עם האמירויות, עם בחריין ועם מרוקו העמים מאוד מעורבים וזה מחזק מאוד את הקשרים".

הסכמי אברהם בעצם הונעו על ידי ארצות הברית. לדעתך ארצות הברית או ישראל עובדות על נרמול היחסים עם מדינות ערביות נספות?

"אני לא יודע לומר לגבי האמריקנים כי הם במצב מאוד מורכב עכשיו. אם אנחנו לא עובדים על קשרים עם מדינות נוספות – זו טעות גדולה מאוד. אנחנו צריכים לעבוד על קשרים עם מדינות ערב נוספות, עשינו את זה לפני שהיה הסכם ואין סיבה שלא נמשיך בכך".

מהן הנקודות העיקריות שבהן ההסכם הזה מחזק את ישראל?

"יש לנו שני רווחים עיקריים: רווח אחד הוא שהופרה הטענה של רבות ממדינות העולם שהדרך למערכת יחסים שונה עם העולם הערבי חייבת להיות באמצעות הסכם עם הפלשתינים. הנה, יש לנו היום הסכם עם שש מדינות ערביות, בלי שהגענו להסכם עם הפלשתינים. בעוד המצרים והירדנים תירצו ואמרו שההסכמים שלהם נעשים בדרך להסכם עם הפלשתינים, בהסכמי אברהם היה מאוד ברור שזה לא המצב. אני חושב שההבנה שעתיד יחסי מדינת ישראל והמדינות הערביות באזור אינו נתון בידיים של הפלשתינים היא דבר חשוב מאוד. אגב, זה לא אומר שלא צריך לטפל כלל בבעיה הפלשתינית, אבל בסוף הטענה שהפלשתינים הם מחסום ליחסי ישראל ומדינות ערב לא עמדה במבחן המציאות".

"הדבר השני הוא הרווחים של עצם קיום היחסים האלה – מנושאי מסחר וכלכלה, דרך תרבות ותעופה ועד נושאים רבים נוספים – שיביאו לנו תועלות שונות. גם הנושאים הביטחוניים סביר מאוד שישתפרו, אבל הם גם היו קיימים בעבר מתחת לרדאר וסביר להניח שהם יישארו שם, בעוד ביטויים אחרים של ההסכמים הם גלויים ופומביים", מסכם עמידרור.

הסוגיה הפלשתינית מעיבה

חברת הכנסת לשעבר קסניה סבטלובה, מנהלת התוכנית ליחסי ישראל והמזרח התיכון במכון מתווים, רואה בשנה הראשונה של הסכמי אברהם הצלחה גדולה. "למרות הקורונה עשרות אלפי ישראלים ביקרו באמירויות, אלפים ביקרו במרוקו, נפתחו קווי תעופה חדשים וסדירים. המדינות ממנות שגרירים, במרוקו זה קצת מתעכב אבל מדברים על שבועות עד חודשים בודדים. יש שיתופי פעולה מתהדקים בין מכוני מחקר ואוניברסיטאות. בתחום הכלכלי־חברתי יש הרבה התרחשויות במהלך השנה האחרונה".

עם זאת, לדעתה, הסוגיה הפלשתינית כן מעיבה או נוכחת – גם אם בעצימות נמוכה – ביחסי ישראל והמדינות שעמן נרמלה יחסים בהסכמי אברהם. "השנה האחרונה הייתה רוויה באירועים ובחילופי שלטון גם בארצות הברית וגם בישראל. המבצע בעזה לא הוסיף לנו, אבל אם הייתה הנחה שהפלשתינים ויחסינו איתם לא משפיעים בכלל על היחסים עם מדינות המפרץ, בפועל יש השפעה מסוימת. לדוגמה, במהלך מבצע שומר החומות היו קולות באמירויות ובבחריין שהיו מאוד תוקפניים כלפי ישראל, וזה רומז לנו שהסוגיה הפלשתינית לא הלכה לשום מקום ואולי נכון לשלב את הנושא הזה גם כן בצורה כלשהי בהסכמי אברהם".

"אנחנו קצת מסנוורים מהקולות האמפתיים שמביעים תמיכה בנו ברשתות החברתיות מצד המפרץ. השאלה היא אם זו דעת הרוב בארצות שלהם. משיחות שאני קיימתי עם אנשים במדינות המפרץ מדובר במיעוט כי הרוב עדיין יש לו אמפתיה לפלשתינים ויש אפילו עלייה בתמיכה בתנועת ה־BDS באמירויות, משהו שלא ראינו קודם", היא מוסיפה.

כשאנחנו מסתכלים קדימה, עם מי היינו רוצים לעשות שלום באזור הזה? סעודיה בעדיפות ראשונה?

"כתבתי כבר לפני שנה שהסיכויים לנרמל את היחסים עם ערב הסעודית נמוכים. בשביל מדינות כמוה מדובר בצעד נועז למדי. גם אם הם מקיימים איתנו קשרים ענפים בנושאי ביטחון ומודיעין, נרמול היחסים הוא קצת יותר מדי. בינתיים נראה שערב הסעודית בדרך לנרמל יחסים עם איראן, לפני שהיא עושה צעד כזה עם ישראל".

"המציאות הזאת צריכה להדאיג את קובעי המדיניות שלנו ולחשוב כל הזמן כיצד מחזקים את הבריתות האלה. חשבנו שאנחנו מגייסים כאן ציר נגד איראן ובצד המפרצי יש התקרבות לאיראנים וגם לטורקיה שהיא אינה מאוהבינו. להניח שכל השותפות שלנו במפרץ ובדרום אפריקה באופן אוטומטי יתנגדו לאיראן זו הנחה מוטעית, אבל כן אפשר למצות בתחום הזה עוד מהיחסים בינינו".

לדברי סבטלובה, בחריין קצת יוצאת דופן בעניין הזה. "בחריין אולי היחידה שאמרה שהיא חוששת מהסכם הגרעין החדש. הבחריינים גם החרימו את ההשבעה של הנשיא האיראני החדש בטהרן, בעוד האמירויות ומרוקו שלחו נציגות. הבחריינים גם שלחו נציגים שלהם לפגישות רשמיות ומצולמות כאן וזה אומר הרבה על מהות היחסים. בחריין לדעתי היא זו שהפכה לשותפה בנושא האיראני ומתרחשים דברים בתחום שהשתיקה יפה להם. לגבי האחרות, נניח איחוד האמירויות, צריך להבין שאם ניכנס למשבר חמור עם איראן האמירתים לא יתייצבו לצידנו".

לדעתה אחד הדברים החשובים שיש לפתח הוא קשרי התרבות בין העמים, שיכולים לשדרג את היחסים באופן הכי משמעותי. "אנחנו צריכים לחשוב גם על הנושאים התרבותיים והאנושיים למדינות ולעמים האלה. ראינו התקדמות בנושאים אלה. באמירויות פתחו השנה תערוכה לזיכרון השואה והיה שם טקס וכתבו על הנושא ועסקו בו וזה ממש לא מובן מאליו. מדובר במדינות ערב שלעיתים יש בהן הכחשת שואה".

"יש התעניינות רבה בחלק מהמדינות ביהדות ובעם היהודי כולל שילוב תוכני לימוד שקשורים לנושא בתוכניות הלימודים. יש שינוי גדול ביחס לישראל והוא מורגש בעיקר בקרב הדור הצעיר, באופן הפוך למדינות אחרות. אנחנו צריכים לעודד תופעות כאלה, לעודד הבנה של אחד כלפי השני, ללמוד את התרבות שלהם. זה יעזור לנו לקדם את היחסים עוד יותר וגם לתת יותר משמעות לעמדה הישראלית באזור", אומרת סבטלובה.

יומיים לפני יום הכיפורים אמור להתקיים בוושינגטון טקס חגיגי לציון שנה לחתימה על הסכמי אברהם. ג'ארד קושנר שבעצם דחף להסכם יהיה שם על המדשאה וכך גם בכירים בממשל ביידן. האם בשנה הקרובה יפעל הממשל האמריקני לסייע לישראל לחבר עוד קשרים כאלה? שאלה גדולה. בירושלים, בכל מקרה, ממשיכים לעשות מאמצים כדי להרחיב את הסכמי אברהם – למרות שאחד השותפים המרכזיים בהם, בנימין נתניהו, לא פעיל כרגע בזירה הזאת מתוקף העובדה שהוא אינו חלק מהממשלה. עם זאת, כדאי לממשלה הנוכחית לוותר על מעט מכבודה ולהיוועץ בו. כך יכול להיות שנרמול היחסים המשמעותי הבא יתקדם באופן מהיר יותר – גם אם חלק מהקרדיט ילך למי שעמל על הנרמול הזה וסביר להניח שקשריו הבינלאומיים עדיין יכולים לסייע להמשיך את מלאכת החיבור למדינות ערביות נוספות.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו