עוד הבטחה לאוסף. ליברמן מסייר בחאן אל־אחמר
עוד הבטחה לאוסף. ליברמן מסייר בחאן אל־אחמר צילום: פלאש 90

לפני קצת יותר מחמש שנים, כאשר בוגי יעלון היה שר הביטחון בממשלת נתניהו, אביגדור ליברמן שהיה אז באופוזיציה סימן לעצמו מטרה לרשת את מקומו. במהלך ריאיון איתו שהתקיים באירוע 'שבתרבות' בבאר שבע, ליברמן הבטיח שכשר הביטחון הוא יפתור את בעיית השבויים והנעדרים בעזה תוך 48 שעות, באמצעות אולטימטום למי שהיה ראש ממשלת החמאס בעזה, איסמעיל הנייה. "אני אומר לך" אמר ליברמן למראיינו "ואתה יכול לתפוס אותי במילה, אם אני שר הביטחון אני נותן לאדון הנייה 48 שעות, או שאתה מחזיר את הגופות והאזרחים, או שאתה מת. מבחינתי, תזמין לעצמך מקום בבית הקברות הכי קרוב אליך". כמה חודשים לאחר מכן היחסים בין נתניהו ליעלון הגיעו לשפל, וליברמן הצטרף עם מפלגתו לקואליציה וקיבל את תיק הביטחון למשך כשנתיים וחצי, שזה קצת יותר מ־48 שעות. למרות זאת, למרבה הצער, האזרחים וגופות חיילינו מוחזקים עד היום בידי חמאס, בעוד איסמעיל הנייה עודנו מסתובב להנאתו מחוץ לקבר.

שלוש שנים לאחר אותה הבטחה, לאחר שכבר נפרד מתפקיד שר הביטחון, ליברמן הטיל על נתניהו את אשמת אי־קיום האיום שלו על הנייה. אני הגשתי תכנית מסודרת לקבינט, הוא טען, ומי שעצר כל יוזמה התקפית זה נתניהו. יכול להיות שזה נכון, אבל זה רק אומר שליברמן הבטיח את מה שאין בסמכותו להבטיח. אתה לא יכול להבטיח שכשר הביטחון תחסל את ראש ממשלת החמאס תוך 48 שעות אם כדי לבצע את זה אתה תלוי בהסכמת ראש הממשלה.

גם הדחיות החוזרות ונשנות של הריסת הכפר הבדואי חאן אל־אחמר היו מטרה לחיצי ביקורת של ליברמן נגד נתניהו. במסגרת קמפיין הבחירות שלו בסבב הבחירות הראשון, ליברמן התייצב בחאן אל־אחמר וסיפר שבעת כהונתו כשר הביטחון הוא כבר הכין את הריסת המקום, ומי שמנע זאת היה שוב ראש הממשלה נתניהו. בעניין חאן אל־אחמר, כפר בלתי חוקי שבג"ץ אישר כבר מזמן את הריסתו, ליברמן ממש לא לבד בקואליציה הזאת. נפתלי בנט, איילת שקד, גדעון סער וזאב אלקין – כל אחד בתורו, טענו בתוקף שיש להרוס את המאחז הפלשתיני ותלו את אשמת העיכוב בנתניהו.

נתניהו כעת באופוזיציה, סמכות הביצוע בידיהם, והממשלה בראשות בנט שגדעון סער הוא שר המשפטים שלה פונה לבג"ץ ומבקשת דחייה נוספת של חצי שנה. וזה לא שהם מבטיחים שבעוד חצי שנה יהרסו. הם מבקשים להמתין עוד חצי שנה לפני שבכלל ישיבו לבג"ץ האם בכוונתם להרוס, ואם לא – מה התירוץ לכך. ייתכן שגם בעבר פוליטיקאים לא תמיד דבקו בהבטחותיהם, אבל בעידן גוגל לא צריך להיות מומחה לארכיונים או בעל זיכרון פנומנלי כדי לחשוף את זה.

המסקנה הראשונה היא כמובן שאסור להאמין להבטחות של פוליטיקאים. גם לא לפוליטיקאים שמצהירים שמילה שלהם היא מילה. מלבד כמה יוצאים מן הכלל, רוב הפוליטיקאים מבטיחים שלא על מנת לקיים. במקרה הגרוע מדובר בתרמית מתוכננת מראש, ובמקרה הפחות גרוע מדובר בהצהרת כוונות לא מחייבת.

המסקנה השנייה היא שקל לדבר וקשה לבצע. מן היציע האופוזיציוני הכול נראה פשוט וקל לביצוע, אבל במקום בו הדברים צריכים להתבצע ישנם מכשולים רבים בדרך לקיום ההבטחות. דברים שרואים מחאן (אל־אחמר) לא רואים משם.

ומדוע באמת לא הרסה ממשלת נתניהו את חאן אל־אחמר? לפי דברי השר לשעבר ישראל כץ בריאיון לרשת ב' לפני פחות משנתיים, הסיבה לכך הייתה התקווה לסכל החלטה של בית הדין הבינלאומי בהאג לפתוח בחקירה נגד ישראל בחשד לפשעי מלחמה. התירוץ הזה כבר לא רלוונטי, כי למרבה הצער ההחלטה לפתוח בחקירה כבר התקבלה. ומה עושה ממשלת בנט־לפיד? במקום להעניש את אבו־מאזן, שבניגוד להסכמי אוסלו פנה אל בית הדין בהאג וגרם לחקירה הזאת, שר הביטחון בני גנץ הולך לרמאללה לחלות את פניו, וישראל מלווה לו חצי מיליארד דולר בתנאים נוחים. אם בנט ליברמן ואלקין היו היום באופוזיציה, לא קשה לנחש מה הם היו אומרים על הרפיסות הזאת.

במקום בו 'הארץ' נכשל

לאחרונה פורסם כי פרופ' טליה איינהורן הוזמנה לשימוע במשרד ראש הממשלה, כצעד מקדים לקראת הדחה מחברותה בוועדה למינוי בכירים בשירות המדינה. תפקיד הוועדה הוא לבדוק ולאשר כי מועמדים לתפקידים בכירים ביותר כמו רמטכ"ל, ראש השב"כ, נגיד בנק ישראל וכדומה הם ראויים לתפקיד מההיבט של טוהר המידות. בראש הוועדה עומד שופט עליון בדימוס, כיום זה השופט אליעזר גולדברג. החברים הנוספים הם נציב שירות המדינה ושני נציגי ציבור.

פרופ' טליה איינהורן היא משפטנית מוערכת ובעלת דעות לאומיות, שבעבר הייתה חברה בחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי. היא עשתה קריירה ארוכה וענפה במחקר אקדמי, לימדה באוניברסיטאות שונות בארץ ובחו"ל וכיום משתייכת לאוניברסיטת אריאל. כאשר היא צורפה לוועדה למינוי בכירים לפני כשלוש שנים, מי שלחמו במינוי שלה וניסו למנוע אותו היו אנשי שמאל ובמיוחד עיתון 'הארץ'. בבג"ץ שהוגש נגד מינויה נעשה ניסיון לטעון שהדוקטורט שלה אינו באמת דוקטורט ושגם תואר הפרופסור שלה הוא הטעיה. כמו כן נטען שהיא קראה לחיילים לסרב לפקודת עקירת יישובים. העתירה נדחתה מכל וכל על ידי שופטי בג"ץ ופרופ' איינהורן צורפה לוועדה. נציב התלונות על הפרקליטות, השופט דוד רוזן, קבע כי הפרקליטות עשתה עוול לפרופ' איינהורן כאשר בתשובתה לבג"ץ אישרה שהיא אכן קראה בעבר לחיילים לסרב פקודה, בעוד האמת היא שבעצומה שעליה חתמה הייתה רק קריאה לממשלה שלא לתת את הפקודה.

את מה שלא הצליחו אנשי השמאל לעשות מנסה לעשות כעת נפתלי בנט, בגלל התבטאויות ביקורתיות של פרופ' איינהורן כלפיו וכלפי ממשלתו. אילו היה מדובר בנתניהו, יש להניח שהתקשורת הייתה פותחת במלחמת קודש נגד כוונתו להדיח "שומרת סף" בגלל עמדותיה הפוליטיות. די מהר היה מתפתח שיח תקשורתי חשדני ונשכני אודות כוונת ראש הממשלה למנות בכירים מושחתים לשירות המדינה, שבגללה הוא חותר להרחיק מן הוועדה את מי שעלולה לסכל את אותם מינויים. גם היועמ"ש ועוזריו הבכירים לא היו טומנים את ידם בצלחת. אבל מול מעשי הממשלה הנוכחית, כל שומרי הסף והדמוקרטיה נרדמו וקולם נדם.

לגופו של עניין, יש מקום אולי לטענה שחברה בוועדה כזאת צריכה להימנע מהתבטאויות פוליטיות פומביות. אבל יותר מכל הסיפור הזה צריך לשמש לבנט כמראה שבה הוא צריך להתבונן, לראות את פרצופו החדש משתקף בה, ולשאול את עצמו איך הגיע לכך שפרופ' טליה איינהורן מתבטאת כלפיו בביקורתיות.

אנשים מסוגה של פרופ' איינהורן היו אמורים להיות העורף האינטלקטואלי הטבעי של נפתלי בנט בגרסתו כימין אידיאולוגי עד לפני זמן קצר. בזמנים אחרים היא הייתה יכולה להיות מועמדת מטעם איילת שקד לבית המשפט העליון. טליה איינהורן לא זקוקה לתפקיד הזה בוועדה למינוי בכירים והיא בוודאי תסתדר גם בלעדיו. השאלה היא איך נפתלי בנט הגיע למצב בו דווקא הוא מדיח מהוועדה את מי שהשמאל התאמץ מאוד להרחיק בגלל דעותיה הלאומיות, ומה ההדחה הזאת אומרת עליו.

לתגובות: eshilo777@gmail.com

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו