הרב פרופ' יהודה ברנדס, ראש המכללה האקדמית הרצוג
הרב פרופ' יהודה ברנדס, ראש המכללה האקדמית הרצוג צילום: מירי שמעונוביץ

השבת, שבת שובה, היא השבת הראשונה של שנת השמיטה. יש פוסקים שהורו שבקידוש של ראש השנה יש לתת את הדעת לקבל על עצמנו לא רק את קדושת יום-טוב של ראש השנה אלא גם את קדושתה היתירה של השנה הנכנסת, שנת השביעית. לפיכך, ראוי לתת את הדעת על עניינה המיוחד של שנת השביעית עם כניסתה, לקראת שבת שובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים.

חז"ל למדו את הלכות תקיעת שופר משילוב הפסוקים של התרועהבראש השנה והעברת השופר של יום הכפורים בשנת היובל. בכך הצביעו על הזיקה הפנימית, הרעיונית, בין תקיעת השופר של ראש השנה לזו שבראשית שנת היובל. תפקידו של השופר ביובל הוא להשמיע קריאה לחרות, ומתוך כך לתשובה: "וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם, וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ" (ויקרא כה, ט – י).

הזיקה בין השופר של ראש השנה לשופר של יובל, מלמדת שגם בראש השנה משמיע השופר את קולה של החרות. הוא מעודד את האדם ואת החברה להשתחרר משעבודיהם ולשוב אל המקוריות הראשונית שלהם, בבחינת "איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתותשובו". מוסיף עליו השופר של מוצאי יום הכפורים, שיש בו זכר ליום הכפורים של היובל.

שנת השמיטה נמצאת בתווך שבין תשובת ראש השנה לבין תשובת היובל, אמנם אין בה שחרור עבדים ושחרור קרקעות כמו ביובל, אבל מעבר לכל אחת משש השנים שלפניה ושלאחריה – יש בה מידה של חרות בכך שהאדם משתחרר משעבודו לעבודת האדמה, ומשחרר את האדמה ופירותיה מאדנותו. שנה זו היא שנת שבתון לארץ, שנת שבתון לאדם העובד אותה, ושנת זכויות-יתר באדמת הארץ וביבוליה - לעבד ולאמה, לשכיר ולגר התושב, ואפילו לבהמה ולחיה אשר בארצך.

ראיית השבתון והתשובה כאירועים של חירות, אינה מובנת מאליה. מי שנוטל מן המצוות הללו רק את הפן החיצוני, המעשי ובעיקר האיסורי שבהן, עלול לראות בהן מערכות של כבלים ושעבוד. דו-הפרצופין שבין שעבוד לחרות מוכר היטב בכל שבת ושבת. אדם יכול לחוש בעולה של מצוות שבת המונעת אותו מלעשות בה ככל רצונו, אם להמשיך בעבודתו ואם להנות מן הפנאי בדרך הנראית בעיניו. טועמיה של השבת – חיים זכו, במובן זה שהם מגלים את החרות המופלאה הניתנת להם בכך שנאסר עליהם להמשיך בעמל החולין של ימות השבוע, לטרוח במלאכות אחרות ולהתעסק ב"עובדין דחול" המסיחים את הדעת מן המנוחה השבתית. הוא הדין לשומרי שביעית. אמנם, הם נדרשים להיות "גיבורי כוח" כדי לראות את שדותיהם שוממים וזרים אוכלים מפירות אילנותיהם, אבל בה בעת הם זוכים לשנה שהיא בבואה של "שנת גאולי באה" (ישעיהו סג ד, תנחומא בהר).

כך גם בעניינה של התשובה. השלב הראשון של התשובה הוא בבחינת "יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ, [הֲ]לָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ" (ישעיהו נח, ה). במישור הזה, יום הכפורים הוא יום של עינוי הנפש, והאדם עומד בו כפוף, מיוסר ורצוץ. גם כל מהלך התשובה, החרטה והווידוי, נתפסים כטעונים בצער ועגמת נפש, והקבלה לעתיד, מתפרשת לעתים כאיום ולעתים כגורם של מתח וחרדה. אולם הנביא ישעיהו דוחה את התפיסה החיצונית הזאת של יום הצום ומתאר את "צום אבחרהו" כיום של התעלות ושגשוג. ההימנעות מסיפוק צרכי הגוף מאפשרת לאדם תחושת שחרור ממגבלות הגוף, היצר ותאוותיו, ומאפשרת לו להתדמות למלאכים. התשובה מלווה בתחושה של חרות ודרור. קל לדמיין זאת אם חושבים על אדם שסובל מהתמכרות, ולאחר הטיפול והתשובה הוא חש חופשי מן הכבלים של ההתמכרות. התודעה הזאת נכונה לא רק להתמכרויות הרשמיות, שלהן מוצע טיפול נפשי ותרופתי מקצועי, אלא גם להתמכרויות היומיומיות של כל אחד ואחת מאיתנו, חלקן לעניינים שבגוף, חלקן לעניינים שבנפש, חלקן בין אדם לעצמו ולאלקיו וחלקן בין אדם לחברו: למשפחתו, להוריו ולילדיו, לבן או לבת זוגו, ולמעגלים המתרחבים של הקהילה, מקום התעסוקה והלימודים, והחברה בכלל.

ובלשונו של הראי"ה קוק:

"העקשנות לעמוד תמיד בדעה אחת ולהתמך בה בחבלי החטאת שנעשו למנהג, בין במעשים בין בדעות, היא מחלה הבאה מתוך שיקוע בעבדות קשה, שאינה מניחה את אור החרות של התשובה להאיר בעוצם חילה; כי התשובה היא שואפת לחופש מקורי אמיתי שהוא החופש האלהי שאין עמו שום עבדות" (אורות התשובה ה).

הראי"ה קוק מבאר שעוד לפני מעשה התשובה עצמו, אפילו האמונה באפשריותה של התשובה מעניקה לאדם תחושה של חרות ודרור, חדווה ושמחה פנימית, כלשונו של הנביא: "לְבַשֵּׂר עֲנָוִים שְׁלָחַנִי לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר וְלַאֲסוּרִים פְּקַח קוֹחַ" (ישעיהו סא, א). הבשורה על אפשרות החופש מכילה בתוכה את הקריאה לפעול על מנת להימלט מבית האסורים ולצאת לחרות.

כך יש להסביר את דברי ההקדמה לשירת האזינו המופיעים בפרשתנו. משה רבנו מתרה שוב ושוב בעם ישראל שהם עתידים לחטוא אחרי מותו. הוא מנסח זאת בלשון של ידיעה ברורה: "כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם" (דברים לא, כט). הידיעה הוודאית הזאת מבוססת על ההיכרות רבת-השנים שלו איתם: "כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת מֶרְיְךָ וְאֶת עָרְפְּךָ הַקָּשֶׁה הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם מַמְרִים הֱיִתֶם עִם ה' וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי" (דברים לא, כז). גם התוצאות הצפויות ידועות כביכול מראש: "וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים כִּי תַעֲשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינֵי ה' לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם".

כל הפסוקים האלה הם הקדמה לשירה. עולה מאליה התמיהה: איזו שירה אפשר לשיר אחרי הקדמה שכזאת? הלא מן הראוי היה לומר קינה? התשובה לכך נמצאת גם היא בדברי ההקדמה הללו: "וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי" (דברים לא, כא).

השירה מעידה, בפני שמים וארץ, שלמרות האופי הקשה של העם והנטייה המתמדת שלו לחטוא, יש תקוה באחריתו: אחרי כל ה"וישמן ישורון ויבעט" ותוצאותיו הקשות המתוארות גם בשירה עצמה, היא נחתמת ב"וכפר אדמתו עמו", חתימה המבוססת על הידיעה הוודאית לא פחות "כי לא תשכח מפי זרעו"!

הידיעה על קיומה של שבת בסוף השבוע נותנת כוח לעמל בעמלו.הידיעה על השמיטה בשנה השביעית, שמיטת קרקעות ושמיטת כספים, נותנת תקווה לעני ולדל בימי ענותו. הציפיה ליובל נותנת תקוות לעבד ולמי שנאלץ למכור את אחוזתו כשמטה ידו. כך גם ההבטחה על הגאולה העתידה נוטעת תקווה שממנה יונקת המוטיבציה של עם ישראל לשרוד את כל גלגולי הייסורים והגלויות.

על כל התקוות וההבטחות האלה יש לומר שירה, וכך גם על הזכות והאפשרות שניתנה לכל אדם ואדם בכל שלב בחייו, מבחרות ועד זקנה, לשוב עד ה' אלקיו, ולשוב אל עצמו ואל עצמיותו.

במובן הזה, צלילי השופר משמיעים את מנגינת התקווה והחרות, לאדם ולעולם כולו.

--

הרב פרופ' יהודה ברנדס הוא נשיא מכללת הרוצוג

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו