ארי שונברון, אחד הניצולים מאסון התאומים, חוזר 20 שנים לאחור בשיחה מניו יורק עם ערוץ 7, ליום המר ההוא של פיגועי ה-11 בספטמבר.

"אני זוכר הכי טוב את השעות שהיה בהן נס שהציל את החיים שלי. אומרים שאלו צירופי מקרים, אבל זה ממש יד ה'. הייתי צריך לעזור לבן שלי בעבודת בית והתכוונתי כבר לצאת ואשתי החזירה אותי שאכין איתו את העבודה וזה עיכב אותי עוד עשרים דקות בבית ועוד עשרים דקות נוספות בדרך והאיחור הזה לעבודה הציל את החיים שלי. כשהגעתי לשם, אם הייתי עולה במעלית ב-10-15 שניות הבדל, הייתי נהרג", מספר שונברון.

הוא ממשיך ומשתף ברגעים הקשים שעברו עליו. "פגשתי קולגה שלי שספגה כוויות בדרגה שלישית כמעט בכל הגוף. היא ביקשה שאעזור לה וירדנו יחד 78 קומות. אין לי מושג איך היא עשתה את זה. הכנסנו אותה לתוך אמבולנס והיא אמרה לי לבוא איתם. לא רציתי אך היא לא ויתרה והתעקשה ועליתי לאמבולנס. אם הייתי נשאר במקום שעמדתי הבניין השני היה מתמוטט עלי ללא ספק. היא תמיד אומרת שאני הצלתי את חייה ואני אומר שהיא הצילה אותי".

מאז האסון הוא מקדיש חלק מזמנו להפיץ את סיפור ההצלה שלו. "אחרי הפיגועים שכנה ביקשה ממני שאבוא לספר את הסיפור שלי בערב גיוס תרומות שהיא ערכה לבית ספר. סיפרתי שם במשך רבע שעה את הסיפור. למחרת, התקשר אלי רב בית הספר וביקש שאגיע ואשתף את הילדים בחוויות שלי. לאחר שבוע התקשרה אמא של אחד הילדים וביקשה שאבוא ואספר – ואז הבנתי שיש לי משהו שאנשים רוצים לשמוע – ואני חושב שהקב"ה הציל אותי כדי שאשתף אנשים אחרים בנס שלי ואעודד אותם".

עם זאת דווקא ציון 20 השנים לפיגועים עורר אצלו תחושות קשות. "זה לא כמו שנים קודמות שהיו מדברים על זה. ההבנה הזו, שחלפו כבר עשרים שנים חלחלה לי לעומק הלב שלי עד שהגעתי לתקופה שאמרתי לעצמי שאני חייב להיסגר בחדר ולהתנתק מזה. המזל שלי הוא שהשנה ה-11/9 יוצא בשבת ואני כאדם דתי בלי רדיו וטלוויזיה וטלפון. זה ממש מרגוע לנפש".

שונברון לא מסתיר את ביקורתו מנשיא ארה"ב על ההתנהלות בכל הקשור לנסיגה מאפגניסטן. "יש לנו אידיוט או מטורף בבית הלבן. איש נורמלי לא היה נסוג כך מאפגניסטן. בכל העולם מסתכלים עליו בתדהמה. זו הטרגדיה הכי גדולה של ארה"ב, כי הם יבואו ויתקיפו אותנו. עוד יצאו מהמצב הזה הרבה טרוריסטים והרבה פיגועים".

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו