אלירז קליימן ז"ל
אלירז קליימן ז"ל צילום: באדיבות המשפחה

אלירז. מבחוץ אלה תמיד היו התלתלים והחיוך הגדול, אך מי שהיה במחיצתך לישיבה, מפגש או שיחה אחת, ידע שיש עומק בתוכך כמו מעיין נובע. תמיד בעין חינוכית שדורשת יותר מהמציאות. ברצון להשפיע בדרך רכה, נעימה שמתקבלת על אוזני הסובבים.

אלירז כמו קומונריות רבות, בנתה תהליכים, האזינה רבות והשמיעה את עצותיה. היתה לאלירז יכולת ייחודית לשמוע ולקבל גם על עצמה. היא לא תפסה את עצמה רק כמשפיעה ומחנכת, אלא המושפעת והמתחנכת והגדלה באופן תמידי.

אלירז הייתה מתעצבנת כשהיו מדברים סביבה בסיסמאות. "תפסיקו לדבר סיסמאות, יש מציאות", היא הייתה אומרת. לא פעם ולא פעמיים היא הייתה מחפשת למצוא את הדרך להפוך סיסמה למשהו חי. איך דיבור גבוה יפגוש את המציאות.

היא הייתה דוברת אמת בלבבה, לא רק כלפי חוץ. היא הייתה חייבת להרגיש שיש התאמה בין מה שמתחולל בחוץ לבין מה שמתחולל בפנים. משהו בה חיפש כל הזמן למצוא את השביל שיאפשר לחיות בקדושה בלי להתבייש בכך. לחיות בקדושה ולסלול את השביל לבאות בעקבותיה. וכך היא הייתה. לא רק דיברה על, אלא כל הזמן הרגישה שהיא סוללת עבור אחרים, לא רק עבור עצמה.

אצל אלירז ללכת עם האמת של הלב הייתה דרך חיים. היא פגשה משהו ולא נתנה לו מנוח עד שהיא מצאה איך הוא מסתדר עם האמת הגדולה. משהו בה היה בחיפוש מתמיד, והדרך שלה לבדוק אותו הייתה מאוד פשוטה האם הוא מקדם את עם ישראל, האם זה יגרום להוספה של חסד לאחרים. זה היה מדד שהיא חיה בו בעצמה ומדד שבו היא סללה לאחרים.

בהמשך התנועה זכתה שהיא הכשירה קומונריות לקראת שנתם השניה בתפקיד. האמון שלה, האהבה והשפע שרצתה לעזור להביא בכלים המתקבלים על האחר הם מה שגרמו להידבק בה. התנועה כואבת את לכתה ומקווים שנמשיך בדרכה.

הכותבת עבדה לצד אלירז כרכזת בתנועת בני עקיבא

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו