סוכה
סוכהצילום: ISTOCK

ימי הדין קרבים ובאים בצעדי ענק, ועלינו ללמוד מגדולי ישראל דרכי תשובה. אחת מדמויות המופת במקרא שניתן ללמוד מהן היא דוד המלך.

חז"ל במסכת מועד קטן (טז) מפרשים את דברי דוד האחרונים - "נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל" (שמואל ב' כג, א) - "שהקים עולה של תשובה". רש"י מפרש על פי דברי הגמרא (ע"ז ד), שבאמת לא היה דוד ראוי לחטא בת שבע, ומיד ה' הייתה זאת, כדי שישוב בתשובה על כך, ולהורות דרך תשובה לאחרים.

ננסה ללמוד אחת מדרכי התשובה מדוד.

נקדים בשאלה שנשאלה בבית מדרשנו, והיא: מדוע צריכים לעשות תשובה על עבירות שנעשו בשוגג? שהרי בווידוי של יום הכיפורים אנו אומרים: "ועל חטא שחטאנו לפניך בזדון ובשגגה". איזו תביעה יש על עבירה שנעשתה בשוגג? הרי אין כאן שום מרידה ועבירה על רצונו יתברך, שהרי כל המעשה נעשה בשוגג גמור?

לשאלה זו ניתן להשיב על פי דברי הרמב"ם (הלכות תשובה פרק א הלכה א): "כל מצוות שבתורה, בין עשה בין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן, בין בזדון בין בשגגה - כשיעשה תשובה וישוב מחטאו, חייב להתוודות לפני האל ברוך הוא". ובגמרא יומא (לו) מבואר ש"חטאות" אלו שגגות, ו"עוונות" אלו זדונות, ו"פשעים" אלו מרדים.

בספר 'אבי העזרי' מדייק מדברי הרמב"ם שגם על עבירה אחת בשוגג יש להתוודות ככל נוסח הווידוי. וכמ"ש שם הרמב"ם: "כל מצוות שבתורה, בין עשה בין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן, בין בזדון בין בשגגה" וכו', ועל זה כתב הרמב"ם: "כיצד מתוודין? אומר אנא השם חטאתי עוויתי פשעתי" וכו'.

וכאן השאלה ששאלנו קשה עוד יותר, שלא די שעליו לחזור בתשובה על עבירה בשוגג, אלא שיש גם להזכיר בנוסח הווידוי שגם עשה עוון (דהיינו שהיה מזיד במעשה העבירה) ופשע (דהיינו שהיה גם מרד)? מדוע, הרי היה רק שוגג במעשה?

מחבר ספר 'אבי העזרי' כותב שהטעם בזה שהשוגג צריך כפרה ותשובה, משום שהיה לו לדייק ולעיין ולבדוק, ואם כן אולי יש בשוגג שמץ של מזיד, וממילא יש בזה השוגג גם שמץ של מרד, ועל כן בכל שוגג צריך לומר חטאתי עוויתי ופשעתי, שאולי יש בזה גם שמץ של מזיד ומרד, וה' בוחן לבבות ויודע מחשבות.

הרמב"ן מנמק בספר 'שער הגמול' ששם הוא מפרש את דברי הגמרא (ברכות ה) ש"ייסורין של אהבה" הם ייסורים הבאים על השגגות. וכתב שם וז"ל: "ומהו חטאו של השוגג? שלא נזהר בעצמו ולא היה ירא וחרד אל דברי המקום שלא יאכל ולא יעשה דבר עד שיבדוק יפה גזרותיו של הקב"ה, ועל הדרך הזו היא טעם חטא השגגה בתורה". הרמב"ן מוסיף טעם אחר: "ועוד שכל דבר האסור מלכלך הנפש ומטמא אותה וכו'". בטעם שני זה הרמב"ן רומז שקיימת השפעה סגולית לעבירות הפוגמות בנפש האדם, ואף אם נעשתה העבירה בשוגג ההשפעה קיימת באותה מידה.

בספר 'אבי העזרי' מביא ממה שבשמואל ב' (יב, יג) כתוב: "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן חָטָאתִי לַה' וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד גַּם ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ", ויש שם פסיק אחר תיבת "חטאתי לה'". וביאר הגר"א שהפּסיק הוא יען שסדר הווידוי הוא לומר חטאתי עוויתי פשעתי, וכך רצה דוד לומר, אבל נתן הִפסיק אחר שאמר חטאתי, ואמר לו כי ה' העביר חטאתך, ואינך צריך לומר עוד עוויתי פשעתי. והביאור שכוונת דוד הייתה שאולי גם במעשה השוגג היה גם שמץ של מזיד ומרד, וה' בוחן כליות ולב ויודע מחשבות, אבל נתן הנביא הפסיק אותו אחר שאמר חטאתי, שלא צריך יותר, שאין כבר אצלו שמץ של מזיד וכל שכן של מרד. וכפי שכותב הרמב"ם: "ומה היא התשובה? הוא שיעזוב החוטא חטאו... ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם..." (הלכות תשובה ב, ב), והיינו שהעיד עליו הקב"ה שעקר דוד את שורשי החטא מכול וכול כבר בשלב שאמר חטאתי.

מכאן עלינו ללמוד שכל אחד מכיר את השגגות שלו והמעשים שהוא נוטה להיכשל בהם, ועליו להקדים תרופה למעשיו הלא רצויים ולעשות סייגים לעצמו, כשם שחז"ל עשו לנו סייגים שלא נבוא להיכשל באיסורי תורה אפילו בשוגג. כן יעזרנו השי"ת לשוב בתשובה שלמה, אמן.

הרב שלום יחזקאל שמידט

ר"מ בבית המדרש, המרכז האקדמי לב