שש שנים תזרע שדך- היתר מכירה בימינו
לפני כמה שבועות נפגשנו, רבני עמק המעיינות, עם נציגים מאוצר הארץ. המטרה שלנו היא לחזק את החקלאות הישראלית בשמיטה, הם פתחו. הגרפים שלהם מראים איך בכל שמיטה הייבוא נוגס בחקלאות המקומית ואז הם פורסים בפנינו רשימה של סדר עדיפויות לתוצרת חקלאית יהודית: ראשון, אוצר בית דין. שני, יבול שישית. הרשימה נסגרת, ואנחנו מבקשים לחזור שוב, אולי פספסנו את היתר המכירה. לא, זו לא טעות, הם לא משווקים היתר מכירה.
המסר שיוצא מהקמפיינים של אוצר הארץ הוא שהיתר מכירה כשר בדיעבד. אני יכול להעיד שבתור בן ישיבה המסר הזה מחלחל מצוין. בשמיטות הקודמות השתדלתי להימנע מהיתר מכירה כשאפשר.
לפני שלוש שנים הגעתי לקיבוץ והתחלתי ללמוד על ההתנהלות בשמיטה ולחפש דרכים לקיים שמיטה לכתחילה. אחד הענפים הגידולים המרכזיים בעמק הוא התמר. אוצר בית דין אפשר לעשות כשיש פירות על העצים ורק צריך לקטוף אותם ולחלק, ואולי לעשות עבודות שנועדו לשמור על הפירות שלא יאבדו. תמרים לא יגדלו כמו שצריך בלי האבקה ודילול. דילול עוד יכול להיכנס תחת המטריה של קולת החזון איש "לאוקמי פירא", אבל האבקה זו עבודת קרקע שאסורה בשמיטה.
אוצר בית דין מורכב מאוד גם בגידולים שמבחינה טכנית אפשר לעשות בהם אוצר בית דין. החקלאים משקיעים בשביל להגיע לאיכות גבוהה ליצוא. הם מקיימים קשרים קבועים עם משווקים וחותמים על עסקאות מראש. בתנאים כאלו של שוק מודרני, היעלמות מהשוק לשנה עלולה לדחוק את החקלאי החוצה. כשבדקתי עם אנשי אוצר הארץ, התברר לי שבגלל הקשיים הם עצמם לא עושים אוצר בית דין לשמן זית. ומה לגבי שטחי הגד"ש? אם נוריד את השטחים הללו בשמיטה הם עלולים להפוך לשטחי מרעה, או שרמ"י תקפוץ על ההזדמנות להסב אותם לשטחי בניה. הציווי של השמיטה כולל את החלק של "שש שנים תזרע שדך". מה האלטרנטיבה של אנשי אוצר הארץ עבורנו? במודל שלהם אין לנו אפשרות מעשית אמיתית לקיים חקלאות, להוציא מארץ ישראל "זית שמן ודבש".
אם הייתי שואל מה יש לעשות, אני מניח שהתשובה הייתה: אין ברירה, בשעת הדחק סומכים על היתר מכירה. אלא שאז נוצר פער מוסרי. לו הייתי נשאל שאלה בהלכות בשר וחלב, ובעקבות כך שמדובר באירוע גדול ובהפסד מרובה ועגמת נפש הייתי מקל, לא הייתי מעלה על דעתי להתקשר לאורחים ולהגיד להם לא לאכול באירוע בגלל שהאוכל כשר רק בדיעבד. אם באמת אין אלטרנטיבה לחקלאים כמונו, אי אפשר להגיד לציבור לא לקנות את התוצרת שלנו ולהתעטף באצטלא של הגנה על חקלאות יהודית בשמיטה.
הרב קוק כתב (משפט כהן סג): "כבר אמרתי... שעל עצם ההיתר אין לדעתי מה לפקפק כלל, אבל בכל זאת אין זה מונע ופוטר אותנו מלבקש כל העצות... שיוכלו אחינו... לקיים את המצווה כהלכתה... וכל חלק קטן שבקטנים מארץ הקודש שביד ישראל שתקוים בו מצוות שביעית כדינה אנו צריכים לשמוח עליו כמוצא שלל רב". הקיבוץ השקיע מאמץ וכסף ולקח סיכון בשביל להשבית חלק מהשדות ואנחנו זוכים לקיים מצוות שביעית כדינה בשדות הללו.
מצוות השמיטה היא מצווה שדורשת מסירות נפש כלל ישראלית. הרב קוק כתב בתחילת ההקדמה לשבת הארץ, ספרו על השמיטה: "את אותה הפעולה שהשבת פועלת על כל יחיד, פועלת היא השמיטה על האומה בכללה". במציאות הכלכלית המודרנית ישנו אחוז וחצי מהאוכלוסייה שנושא על כתפיו את כלל האומה, ולכן נראה לי שדווקא במצווה הזו ראוי שלא להפריד בין ההיתר לחקלאי לבין הדרך הצרכנית הנכונה. ראוי להוקיר את מסירות הנפש של חקלאים שומרי שמיטה, גם אלו שמוכרחים להסתמך על היתר המכירה, ולומר לציבור בקול גדול ובפה מלא: קנו היתר מכירה.
הרב עקיבא צוקרמן, רב קיבוץ עין הנצי"ב, ראש בית המדרש מדרשת נטע, מרבני צהר