שאלה למחשבה: כיצד יש לאפיין את אברהם? האם בתור איש החסד, או בתור איש האמונה?
אברהם אבינו היה אדם שרדף אחרי חסד, אולם היה גם אדם חדור באמונת ה' ובקיום מצוותיו.
מאפיינים של אמונה: אברהם הולך בקול ה' אל הלא נודע - "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית יב, א). כמו כן, הוא שומע בקול ה' והולך לעקוד את בנו: "קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה" (שם כב, א).
בנוסף, אברהם עושה ברית מילה בגיל תשעים ותשע ומל את הגברים במשפחתו. אברהם מאמין בה', גם כאשר לא רואים את התוצאות ואת הבטחות ה' (לגבי זרעו ועם ישראל ולגבי ארץ ישראל): "וְהֶאֱמִן בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה" (שם טו, א).
אולם, לאברהם יש מאפיינים רבים של עשיית חסד: הוא מכניס אורחים למרות התנאים הקשים (חום היום, סמוך לברית המילה שלו). הוא מנסה להציל את סדום במאמץ רב.
ה' מעיד על אברהם כי הוא מחנך את ילדיו לדרך של צדקה ומשפט: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (בראשית יח, יט).
הנקודה הפנימית של אברהם מתבארת בדברי ישעיהו: "וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי" (ישעיהו מא, ח) – אברהם הוא אוהב ה'. כך גם בדברי הימים: "הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהֵינוּ הוֹרַשְׁתָּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת מִלִּפְנֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וַתִּתְּנָהּ לְזֶרַע אַבְרָהָם אֹהַבְךָ לְעוֹלָם" (דברי הימים ב' כ, ז).
מי שאוהב את ה', אוהב גם את מצוותיו. מי שאוהב באמת, רוצה לעשות כל מה שחשוב לאהובו. מרן הרב קוק זצ"ל (מידות הראי"ה, אהבה, ג) אומר שאי אפשר שלא לאהוב את ה', ואי אפשר שלא לאהוב את התורה והמצוות, שהן כל כך קשורות בטוב ה', ולכן אי אפשר שלא לאהוב את היושר והצדק שבו מתגלה חפץ ה', ואי אפשר שלא לאהוב כל אדם, שהרי כל אדם הוא מהתגלות נועם ה': "אי אפשר שלא לאהוב את ד'... אי אפשר שלא לאהוב את התורה והמצוות, שהן כל כך קשורות בטוב ד'. אי אפשר שלא לאהוב את היושר ואת הצדק, את הסדר הטוב והמעולה המסבב טוב לכול... ומתגלה בו חפץ ד'... ואי אפשר שלא להתמלא אהבה לכל בריה, שהרי שפע אור ד' בכול הוא מאיר, והכול הוא התגלות חמדת נועם ד', חסד ד' מלאה הארץ".
בעל התניא (אגרות הרבי הריי"צ חלק ג, עמ' תכד) מוסיף ומבאר, שמי שאוהב את ה' אוהב במיוחד את עם ישראל, כיוון שאדם אוהב מה שאהובו אוהב, ומאחר שה' אוהב את עם ישראל - "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה'" (מלאכי א, ב) - ממילא מי שאוהב את ה', אוהב את עם ישראל.
לסיכום: אברהם הוא אוהב ה'. ממילא הוא אוהב מצוותיו ושואף לקיימן בכל מאודו. ממילא הוא אוהב את הבריות, שכל אחת מהן היא "צלם אלוקים". ומכאן נלמד גם אנו, לאהוב את ה' שאוהב אותנו כל כך, לשאוף לקיים רצונו ומצוותיו גם במאמצים גדולים, לאהוב את הבריות, ובמיוחד לאהוב את עם ישראל, שהרי ה' אוהב אותם, ואם אנו אוהבים את ה' אנו אוהבים גם את בריותיו.
ונקודה למחשבה: האם אנחנו משלבים תורה וחסד בעולמנו? כיצד ניתן להיות נאמנים לדרכו של אברהם, שחינך אותנו "לעשות צדקה ומשפט"?
הרב יוסף צבי רימון
ראש הישיבה וראש בתי המדרש, המרכז האקדמי לב