ד"ר חנה קטן
ד"ר חנה קטן צילום: באדיבות המצולמת

לפני שנים, נכנסה אלי לחדר הקליניקה הצפוף, אישה קשת ראייה מלווה בכלב נחייה ענק, שהתנשף ליד ברכי, והכניס אותי לחרדה איומה.

המזכירות שהבחינו במצוקתי ובנשימות המהירות שלי, הציעו לבעל להיכנס פנימה, כשהן מוכנות לשמור על הכלבה בינתיים. כל הפצרותיי לא הועילו. היה לי קשה להסביר שאני פשוט לא שולטת על הפחד שלי, שנולד לאחר נשיכה עסיסית בגיל שש. כן, מסתבר שגם לרופאה יש פחדים.

בפרשתנו, הקללה 'ושן בהמות אשלח בם' מופיעה צמוד ל'חמת זוחלי עפר' – הכשת נחשים. מכאן שלא מדובר על נשיכה סתם, אלא על נשיכה שמכניסה ארס בגוף האדם, וזה מתאים להדבקה במחלת הכלבת.

מחלה היא כידוע פגיעה בתיפקוד הגוף או חלק ממערכותיו. הגורמים למחלות שונים ורבים. חלק מהמחלות נגרם ע"י נשיכות בעלי חיים, כאשר המחלה נוספת על החבלה שגרמה הנשיכה עצמה. בעקבות נשיכת בעל חיים עשוי הננשך לסבול מזיהומים שונים, אך המחלה הקשה ביותר שנגרמת מנשיכות בעלי חיים היא מחלת הכלבת.

עוד באותו נושא:

מחלת הכלבת מועברת על ידי 'כלב שוטה' הנגוע בעצמו בכלבת, או על ידי בעל חיים אחר ממשפחת היונקים שנדבק במחלה, בדרך כלל בעקבות נשיכת כלב שוטה. מחולל המחלה הוא נגיף המצוי ברוק של החיה החולה, ועל ידי נשיכה או שריטה או מגע הרוק בפצע פתוח אפילו ע"י ליקוק, עובר הנגיף למחזור הדם של הנפגע, מגיע דרך מערכת העצבים למוח, וגורם שם לאחר תקופת דגירה מסוימת לדלקת קטלנית. לאחר שמופיעה המחלה אי אפשר יותר להציל את החולה, ועד להמצאת החיסון נגד הכלבת לפני כמאה וחמישים שנה, מתו כל הנדבקים במחלה, ללא יוצא מן הכלל.

להלכה נפסק שכלב שוטה מותר להורגו בכל מקום אפילו בשבת, ואפילו אינו רודף אחר אף אדם. מי שננשך ע"י חיה החשודה כחולה יש בדבר פקוח נפש גמור; אם זה אפשרי - יש להשתדל אפילו בשבת לצוד את החיה הפוגעת כדי לבדוק אותה, ובמקביל להפנות באופן מידי את כל מי שהיה במגע עם החיה החשודה לטיפול רפואי.

בגלל התסמינים ה'מוזרים' של המחלה היחס כלפיה היה מאז ומתמיד מיוחד. בשלבים הראשונים של המחלה קיימת פגיעה במנגנון הבליעה, ולכן החולה – אדם או להבדיל בעל חיים – מתקשה לשתות למרות צימאונו, ובהמשך אפילו ראייה של מים גורם לחולה להתפרצויות זעם. לכן הקדמונים קישרו בין המים למחלה, ובלועזית היא אף נקראת 'הפחד ממים' – הידרופוביה. בדרך כלל גם אור חזק מפריע מאוד לחולה כלבת. במופע אחד של המחלה הפגוע מתמלא במרץ ובעקבות פחדיו מסוגל לרוץ למרחקים ארוכים ולהתפרע, ובמופע אחר של המחלה הוא הופך לדיכאוני וחסר תנועה. בשנים האחרונות התחילו לפתח טיפולים לחולי כלבת שנמצאים בשלבים הראשונים של המחלה, ותוארו כבר הצלחות בודדות.

ובינתיים, אני מבקשת שלא יחרץ אף כלב לשונו- לפחות לא כשאני באזור...

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו