גלית דיסטל־אטבריאן
גלית דיסטל־אטבריאן צילום: דוד הוכברג

התחלה/ לפני חמישים שנה, נולדה וגדלה בירושלים. הוריה עלו כזוג נשוי מאיראן. "יש לי אח בכור, אחות אמצעית ואני בת הזקונים".

אבא/ רחמים (78), יליד איראן. "כל חייו היה איש כפיים שעבד נורא קשה, ויחד עם זאת איש עסקים חד ונבון שידע להשקיע במקומות הנכונים ולצמוח. אני דומה לו בצורה מדהימה. שנינו אנשים אימפולסיביים שלוקחים סיכונים ולא פוחדים, נדיבים מאוד, רכים מבפנים ומחוספסים מבחוץ, עם מרפקים ושאפתנות".

אמא/ לאה (77), ילידת איראן. "אמא היא המלכה האם. נדירה. האדם הכי אינטליגנטי ורגיש לניואנסים ורואה כל פרט ונים בנפש האדם. היא שהפכה אותי לסופרת, כי למדתי לראות את העולם דרך העיניים שלה. היא פמיניסטית אבל לא יודעת שהיא פמיניסטית, וגם מסתובבת עם קמעות של רבנים בארנק. אישה מופלאה והאמא הכי טובה בעולם".

זו ילדותי/ נולדה בשכונת קריית יובל שבירושלים, ובגיל חמש עברה עם משפחתה לגור בשכונת רמת שרת. "זה היה גן עדן בשבילי. שכונה כלל־ישראלית, מזרחים ואשכנזים, מסורתיים, חילונים ודתיים - כולם יחד בלי מעמדות. הרגשתי שם כמו דג בים. זכיתי לילדות מאושרת".

מטיילת/ "הייתי מגיעה מבית הספר, מניחה את הילקוט בבית ויורדת למטה לשחק. הייתי ילדת רחוב. מאוד אהבתי חברה, אבל גם אהבתי להיות לבד עם עצמי. נהניתי משעות של שיטוטים בהרים מסביב. ילדות הכי יפה בעולם".

מסורת/ גדלה בבית מזרחי מסורתי, "עם קידוש ואחר כך לים. שמירת כשרות, פסח, יום כיפור. עם השנים הבית הפך ליותר ויותר מסורתי והיום ההורים שלי שומרים על אורח חיים דתי. גם אחי חזר בתשובה, כך שאנחנו חצי משפחה דתית וחצי מסורתית, אבל נורא שמחים זה בזה".

בקרנבל/ "מאז שאני זוכרת את עצמי אני כותבת. הייתי ילדה נודניקית שכותבת שיר ומכריחה את המשפחה שלי לשבת ולהאזין לשיר שחיברתי. מילים זה המים הרגועים שלי. דבר שבא לי הכי בקלות בעולם. יש לי גישה אינטואיטיבית למילים. אני מתייחסת למילים כבעלות אופי. אני חיה בקרנבל בלתי פוסק של מילים".

טראומה/ בכיתה ד' כתבה שיר לתחרות שירה בעיתון בית הספר. המנהלת שהתפעלה מהיצירה קראה לה לחדרה לבירור מקור השיר. "היא דרשה ממני לגלות מאיפה העתקתי את השיר. היא הזמינה את ההורים שלי, 'כי ילדים שקרנים גדלים להיות מבוגרים שקרנים'. נבהלתי נורא. מאז האירוע הזה בחדר המנהלת ועד גיל 37 לא כתבתי מילה. פשוט סגרתי את המחברת".

לא ריאלית/ לקראת התיכון עברה מבדק התאמה שבו נקבע כי יכולותיה הן בתחום הריאלי והיא נשלחה למכללת אורט. "זו הייתה טעות באבחון. אני האדם הכי לא ריאלי בעולם. פתאום בתעודה הוצאתי שמונה שליליים: שלילי בחשמל, שלילי בתכנות, ברובוטיקה. זה לא היה בשבילי".

אישה של מילים/ הטעות תוקנה לבסוף כשפתחו בתיכון מגמה עיונית. "זה הציל אותי. עשיתי חמש יחידות בתנ"ך וחמש בספרות ופרחתי. אם לא היו פותחים מגמה עיונית לא הייתה לי תעודת בגרות היום. אני אישה של מילים".

אקדמיה/ שירתה כמשקית ת"ש בחיל האוויר ומשם פנתה ללימודי תואר ראשון בפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. במהלך הלימודים נישאה למי שהיה בעלה והם עברו לגור בירושלים. במקביל לימדה פילוסופיה וספרות בתיכון שליד האוניברסיטה. בהמשך למדה לתואר שני בפילוסופיה באוניברסיטה העברית.

שליחות/ יצאה יחד עם בעלה דאז לחמש שנות שליחות ובשל כך לא השלימה את הדרישות לתואר השני, "סיימתי את כל המטלות אבל לא עשיתי את עבודת הגמר כי יצאנו לשליחות ביוון". הבעל שימש כנספח כלכלי בשגרירות ישראל ביוון והיא עבדה במחלקת הביטחון בשגרירות. "נסעתי עם תינוקת בת חודשיים והבן נולד אחרי שנתיים. זו הייתה תקופה קשה מאוד ויפה מאוד ומטלטלת מאוד". בסיומה החליטו על פירוק הנישואין.

הנחת/ שניים. הבת הבכורה ענבר (23) והבן ערן (21). "הם המנוע, הם סיבת הסיבות, הם הדבר שבשבילו אני קמה בבוקר והדבר שאני לא ישנה בגללו בלילה. הם כל חיי".

אחותי/ "הייתי בת 32, אמא לשניים, שמתחילה קריירה מאפס. החלטתי שאני פותחת עסק לבגדי מעצבים בשם 'אחותי'. לא ידעתי להכניס חוט למחט, אבל הבנתי מה יפה ומה נכון ואני פרויקטורית בנשמה אז עיצבתי והקמתי מפעל קטן לייצור הבגדים. העמסתי אותם ברכב ונסעתי לאורכה ולרוחבה של הארץ לחנויות ובוטיקים. הבגדים פשוט עפו".

נופלת/ "בהמשך פתחתי בצומת שילת חנות משלי לנשות מודיעין והסביבה והמשכתי במקביל עם קו החלוקה לחנויות בארץ. עם הזמן גדלתי ועברתי לחנות גדולה יותר ושם התחילה הנפילה, כי עסק שגדל מהר זה מסוכן. ההוצאות היו גבוהות ונכנסתי למעין סחרור עד שנאלצתי לסגור את העסק".

קמה/ מהמשבר הכלכלי היא התאוששה כשהפיקה ירידי מעצבים. "התחלתי לארגן ירידי מעצבים אצלי בבית וזה הצליח יותר מהכול. לאט לאט זה הלך והתפתח והפך לירידי ענק שהפקתי בכל הארץ".

חוזרת לכתוב/ "התחלתי לכתוב בעקבות אבחונים איומים שהבן שלי קיבל בגלל עיכוב התפתחותי. אבחונים שהוכחו אחרת בהמשך. פתאום את נשאבת לשגרת טיפולים ולאט לאט מבינה כמה הגורמים שאמורים לעזור במצבים כאלה יכולים להגדיל את העומס, כמה קשיים יש בקהילה הטיפולית וכמה היא יכולה להיות לפעמים אטומה. זה היה מסע קשה ומטלטל אז אמרתי לעצמי: תכתבי על זה".

ספר נולד/ "את זוכרת את הילדה מחדר המנהלת שהפסיקה לכתוב? נדרשה לה טלטלה כזו גדולה כדי לעשות את מה שהיא נועדה לעשות, וזה פשוט לשבת ולכתוב. זה פרץ ממני". לאחר כתיבה אינטנסיבית יצא לאור ספרה הראשון, 'ואם היו אומרים לך', בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, שהפך לרב מכר. "הגרעין שלו מבוסס מציאות אבל יש בו גם הרבה דמיון".

פוליטיקה מהדהדת/ "כתבתי ספרים, העברתי סדנאות כתיבה ומדי כמה חודשים ארגנתי ירידי בגדים לפרנסתי". בד בבד החלה לשתף ולהביע את דעתה ברשתות החברתיות בשלל תחומי החיים וביניהם גם בענייני פוליטיקה. כתיבתה זכתה לתהודה רבה.

אושיה/ משם הכול התגלגל מהר והיא החלה לקבל הזמנות לבמות שונות, לכתוב טורי דעה באתרים כמו nrg ו'מידה' ובעיתון ישראל היום. בנוסף לכך החלה להגיש תוכניות אקטואליה בגלי ישראל ובגל"צ, השתתפה בתוכנית הפטריוטים בערוץ 20 ובסרטונים בכאן דיגיטל ועוד.

ביביסטית/ בכתיבתה ובהופעותיה התקשורתיות הביעה עמדה ימנית נחושה ותמיכה נלהבת בראש הממשלה לשעבר נתניהו. "כאשר סופרת שהיא גם מבקרת ספרים ב'הארץ' ויקירת האליטה אומרת בריש גלי 'אני ליכודניקית' - זו לגמרי רעידת אדמה".

נתניהו/ "הוא אחד המנהיגים הגדולים של העם היהודי, אם לא הגדול מכולם. חי בתודעת שליחות מלאה. אין לאדם הזה שום סיבה להישאר בזירה הפוליטית אפילו לעוד שנייה אחת אם לא השליחות. הוא עבד כל כך קשה למען עם ישראל, זוכה להערכה והוקרה בינלאומית ומנהיג בעל שם".

ספר 2/ בשנת 2014 יצא לאור ספרה השני, 'טווס בחדר מדרגות'. "רק אחרי הספר השני הגדרתי את עצמי סופרת. לקח לי כחמש שנים לכתוב כל אחד מהספרים כי אני לוקחת מאוד ברצינות את הכתיבה שלי. לפעמים ניסוח של משפט אחד יכול לקחת חודשים. לשמחתי הספרים הצליחו מעל המצופה".

הטלפון/ הספר השלישי היה בעיצומו של תהליך הכתיבה, "כמעט ועמד על הרגליים", אלא שאז ראש הממשלה נתניהו התקשר וחלה תפנית בעלילה. לקראת הבחירות לכנסת העשרים וארבע היא קיבלה טלפון עם הצעה מפתיעה: "חמש דקות לפני שנסגרה הרשימה לכנסת אני יושבת בסלון שלי, ופתאום נתניהו מתקשר ואומר 'גלית, הגיע הזמן'. זה היה כל כך מפתיע ומרגש".

אומרת כן/ "כשמנהיג בסדר גודל כזה קורא לך - את באה, אין התלבטות. מה גם שאני מאמינה שהשליחות של נתניהו זהה לשליחות שלי". היא שוריינה במקום העשירי ברשימת הליכוד לכנסת ובהמשך נבחרה לכהן כחברת כנסת.

חברת כנסת/ "כובד האחריות על הכתפיים הוא עצום. להבין פתאום בגיל 50 שאני נציגה של עם ואני נמצאת על תקן אחד בלבד - להיטיב עם העם בכל דרך אפשרית, זו אחריות כבדה. יש בי חרדת קודש אמיתית לתפקיד".

הליכוד/ "מפלגה שסובלת מיחסי הציבור הכי גרועים, ולא בכדי. היא ספינת האם של הלאומיות בישראל. אין מי שיחזיק את הלאומיות הליברלית, הדמוקרטית והציונית - רק הליכוד. מפלגה שיש בה הכול. יש את כלל ישראל, יש נשים וגברים, יש פריפריה, דתיים, מסורתיים, חילונים, ביטחוניסטים. אם מפלגת הליכוד לא תכפיל את כוחה, אין יותר ציונות".

יעדים במשכן/ "המטרה שלי כחברת כנסת כרגע היא בעיקר לנסות דרך חקיקה, דרך שאילתות והצעות לסדר, להציף את הפשעים של הממשלה הזאת. בד בבד אני חיה את השטח. נמצאת המון בדרום תל אביב, מנסה לעזור לתושבים שם במה שאפשר, ובאופן כללי מנסה להעיר את עם ישראל שיבין בפני מה אנחנו עומדים כאן במלחמה על הבית".

אם זה לא היה המסלול/ כוריאוגרפית או צלמת.

במגרש הביתי:

הבוקר שלי/ "כל חיי דאגתי לקום ביקיצה טבעית ולא בשעון מעורר, כי אני כותבת בלילות. פתאום את חברת כנסת וקמה בשש בבוקר מדי יום. אני עדיין מתרגלת לזה, אבל יש בזה גם חן ושקט שלא הכרתי".

פלייליסט/ מגוון. "רוק בריטי אלטרנטיבי, דיסקו, מוזיקה ישראלית ישנה, פופ, מזרחי - הכול".

השבת שלי/ "נווה מדבר, והיום אפילו יותר מתמיד. אף פעם לא כתבתי בשבתות. כל הספרים שלי הם שומרי שבת. מבחינתי שבת זה זמן מנוחה לגוף ולראש, זמן של בהייה, כמו להטעין את הבטרייה של האייפון".

דמות מופת/ ויסלבה שימבורסקה, משוררת פולנייה וכלת פרס נובל לספרות. "לא מכירה אדם שיש בו יכולת התבוננות כל כך כירורגית וסטרילית לנפש האדם ולקיום בכלל".

משאלה/ "שעם ישראל יתפכח ויידע להבדיל בין אלו שרוצים בטובתו ובין אלו שמהנדסים את תודעתו".

מפחיד אותי/ "שלום הילדים. זו חרדה פעילה 24 שעות ביממה, שרק לא יאונה להם כל רע".

כשאהיה גדולה/ "אבהה בקירות ואכתוב ספרים, כמובן".

לתגובות: rivki@besheva.co.il

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו