מוטי סנדר ומנשה לוי
מוטי סנדר ומנשה לוי צילום: מור מזל

מוטי סנדר, בעל משתלה בגני טל

מנשה לוי, מנהל עסקי החקלאות במושב יסודות

שורו, הביטו וראו - מה גדול היום הזה. אש בוערת בחזה, אך המחרשה אינה פולחת בשדה. שנת שמיטה נוספת עושה את צעדיה הראשונים בימים אלה, ולמרות שזו אינה הפעם הראשונה לתחולת המצווה על העם השב לארצו חקלאי ישראל מקיימים אותה בצורות שונות, בהתאם לתנאים הטכניים וההלכתיים שניצבים בפניהם. פלאי הטכנולוגיה אומנם הקלו מעט על העניין, אולם שני החקלאים שהפגשנו כדי להחליף חוויות מגלים עולמות שונים של אותה מצווה. על אף שכל אחד מהם מגיע ממגזר שונה ניכר כי מוטי סנדר, בן 70, נשוי ואב לשישה המתגורר בגני טל ומגדל בשטחה את עצי המורינגה, ומנשה לוי, בן 44, נשוי ואב לשבעה המתגורר ביסודות ומנהל את עסקי המושב, שקועים באותה עוצמה בשמיטה המתחדשת עליהם.

"גרנו בפתח תקווה עד 1978", חוזר סנדר לניצני עיסוקו בתחום. "עבדתי כפקיד בבנק המזרחי והיה נחמד בסך הכול, אבל החלטנו להפריח את השממה אז עברנו לגוש קטיף. התמקמנו בכפר דרום, משם עברנו לקטיף, וב־79' עלינו על הקרקע בגני טל. אגב, צחוק הגורל, לטקס העלייה הגיעו שני שרים חשובים, אחד מהם ענה לשם אריק שרון.

"גרנו יותר מ־27 שנים בגוש, עד הגירוש. גידלנו שם מוצרים רבים וחינכנו את הילדים לאהבת הארץ והמולדת. כל שנה התרחבנו עוד קצת, דונם פה דונם שם. וכן, השמיטה תמיד הייתה אישיו. באחת משנות השמיטה שהייתה לפני יותר מ־40 שנה נסענו לכנס בעין צורים, שם נפגשנו עם הרב שלמה גורן. סיפרנו לו שאנחנו מגני טל ושאלנו אותו כיצד עלינו לנהוג בשמיטה. הרב חשב על הדברים ואמר שעל השטחים החקלאיים שלנו לא חלים דיני שמיטה, אבל שבגינות הבתים נשמור על ההלכות הרלוונטיות כדי שלא תישכח תורה מפינו".

משפחת סנדר גידלה מוצרים רבים בגוש קטיף. בשלב מסוים בחרה ללכת לכיוון של משתלת צמחי בית והמשיכה איתה עד הגירוש. "שבועיים לפני שעזבנו את השטח הוצאנו את המשלוח האחרון". כיום הם ממשיכים בתחום גידולי הקרקע בגני טל החדשה, תוך התמחות בזן ייחודי: "אנחנו מגדלים בשטח של 20 דונם עצי מורינגה, שמהמוצרים שמופקים מהם אנשים רבים נעזרים באופן פלאי", מספר סנדר. "התוצרים שלנו מסייעים למערכת העיכול, עוזרים באיזון המערכת החיסונית, ענייני סוכר, כולסטרול ועוד. אנשים רבים סיפרו לנו במשך השנים על הניסים שברוך ה' קרו להם בזכות התוצרים שלנו".

רואים את ברכת השנה השישית

"נולדתי בטלז סטון", מצטרף מנשה לוי לשיחה, "למדתי בישיבות בירושלים, ובשלב מסוים התחתנתי עם בת מושב יסודות, שהוא מושב חרדי שיתופי חקלאי. לאחר החתונה עברנו לגור במושב. הבנתי שאני רוצה להתחיל לעבוד אז התגייסתי לשירות ברבנות, ולאחר מכן נקלטתי כחבר במושב. בתחילת הדרך עבדתי בכרמים, בשדות ובמקומות נוספים, וב־2015 התחלתי לנהל את העסקים של היישוב".

ליסודות יש כ־3,500 דונמים, ועסקי המושב כוללים פרדסים, כרמים, גידולי שדה, רפת של פרות חולבות, מפעלי תעשייה, לולים של רבייה כבדה ועוד. המפגש הראשון של לוי עם שנת השמיטה בכובעו החקלאי־ניהולי חשף אותו להפתעה חיובית: "2014 הייתה שנת שמיטה. נכנסתי לניהול שנה לאחר מכן ונדהמתי לראות עד כמה היא הייתה רווחית. היום אני יכול לומר שגם 2020 הייתה כזו. אנחנו ממש רואים את ברכת השנה השישית, כפי שה' הבטיח. יסודות הוא מושב מאוד ותיק, ועניין השמיטה לווה אצלנו מראשיתו על ידי החזון אי"ש. אם אני לא טועה, הניסיון הראשון לגידולי מים בשמיטה, כלומר בתוך אמבטיות, התקיים אצלנו. אנחנו מאוד מקפידים על עניין השמיטה - או ששומטים את השדות או שהולכים על אוצר בית דין. אצלנו אין חוכמות".

שנת השמיטה היא עניין קיומי לחקלאים. איך כל אחד מכם מתמודד איתה הלכה למעשה?

"מטבע הדברים", אומר סנדר, "עניין השמיטה מלווה אותי שנים רבות. כמו שאמרתי, השמיטה נכחה בחיינו כשהיינו בגוש קטיף, וכמובן גם לאחר מכן. אחרי הגירוש עבדנו בשטחים של מושב ערוגות - אבל הם רצו שותפות ולא הסכמנו לעמוד בתנאים שהם הציבו. לאחר מכן עברנו לשטחים בקיבוץ חפץ חיים, עד למעבר לאדמות הנחלה שלנו בגני טל.

"במהלך השנים יישמנו כל מיני דברים בעניין השמיטה – גידולים של מצע מנותק, גידולים מיוחדים בחממות, וניסינו כל מיני פתרונות הלכתיים. בשמיטה הקודמת, ב־2014, התייעצתי עם הרב יוסף צבי רימון, רב המועצה האזורית גוש עציון, והוא נתן לי הנחיות כיצד לגדל ולשמור את השמיטה כהלכתה. היום המצב שונה לחלוטין. זכיתי לגדל את עצי המורינגה, ועל פי פסק הלכה שקיבלתי לא חלים עליהם דיני שמיטה, עורלה ותרומות ומעשרות. מבחינת הגידול אני ממשיך לגדל כרגיל גם בשנת השמיטה, וכמובן בבית נשמור עד כמה שאפשר".

במושב יסודות השנה הזאת תיראה קצת אחרת מהשגרה היחסית שתימשך אצל סנדר: "את השטחים שבהם אנחנו מגדלים גידולי שדה זרענו בשנה שעברה בזריעה מוקדמת", אומר לוי. "מדובר באוכל שמיועד לפרות, ואנחנו עובדים בעניין הזה לפי שיטת אוצר בית דין. כך גם בפרדסי התפוזים. בשיטה זו החקלאי מקבל תשלום רק על הוצאותיו. השטח לכאורה מופקר, ובית דין עובד בעניין זה בשביל הציבור. אגב, אם לא מצליחים למכור את הסחורה, אפילו החזרי הוצאות לא מקבלים. את שאר השטחים אנחנו משביתים, גם את הכרמים כמובן. אנחנו לא מבצעים בשטח שום פעולה למעט השקיה שמטרתה להחזיק את הקיים".

לוי מצר על התפיסה המוטעית של חלקים באוכלוסייה בנוגע לאוצר בית דין: "לגבי החזרי ההוצאות אני יכול להוסיף ולומר שלצערי הרבה אנשים נרתעים מהפירות של אוצר בית דין כי הם חוששים מקדושתם. אנשים מעדיפים לקנות יבול נוכרי, במקום לנצל את ההזדמנות ולקיים מצווה. באופן הזה גם הפרנסה של החקלאים מתמעטת. מבחינתנו שנת השמיטה היא שנה חשובה מאוד. היא ממש סמל ביישוב שלנו. אנחנו גאים שאנחנו מקיימים אותה לחומרה, ומעולם לא ניזוקנו בעקבות כך. יחד עם זאת, כל מה שהציבור יכול לעשות בעניין זה לטובת החקלאים – הרי זה מבורך".

גם חילונים לקחו שנת הפסקה

עד כה דיברנו על העניינים המעשיים. כיצד אתם רואים את הצד הרוחני של השמיטה?

"גם היום זה מורגש", עונה לוי, "אבל בעבר, כשרוב החברים במושב היו עובדים בשדות, זה היה הרבה יותר מיוחד. החבר'ה פשוט היו יושבים בבית המדרש ולומדים. מבחינה רוחנית אנחנו מרגישים מאוד טוב עם שמירת השמיטה, מרגישים שזה מקרב אותנו לה'. אנחנו מקפידים על כל החומרות ומרגישים עם זה מצוין. אנחנו רואים בכך הזדמנות לקיים מצווה מאוד חשובה. זו זכות אדירה להיות חקלאים בארץ ישראל ולקיים בהידור את המצוות התלויות בארץ.

"פרט לכך, גם מבחינה רוחנית, בשבילנו זה מאוד דומה לשבת. אנחנו עוצרים את העבודה בשנה הזאת ומקדישים את הזמן לדברים רוחניים יותר. בעניין הזה צריך גם לומר מילה טובה למדינה, שבשנת השמיטה הקודמת תמכה בהשבתת כרמים והעניקה סיוע כספי למי שהשבית את הכרמים שלו. הסתובבנו אז בשטח וגילינו שגם לא מעט בעלי כרמים שאינם שומרים תורה ומצוות עצרו את עבודתם והתמקדו בעשיית דברים חיוביים אחרים".

לוי מספר עוד שהשמיטה מיטיבה גם עם הקרקע והגפנים, ושהניסיון בשטח מוכיח שמשמירת מצוות לא מפסידים. "לפעמים אנשים לא מבינים איך דתיים סוגרים את העסקים שלהם בשבת ועדיין מצליחים. אבל הנה, זה עובד. במפעלים שלנו למשל לא עובדים בחול המועד אלא אם מדובר בדברים מאוד חריגים, והרבה פעמים מאוד קשה לעמוד בזה כי דווקא בימים הללו יש ביקוש גדול. אנשים רוצים סחורה ואנחנו לא מספקים. ואף על פי כן, ברוך ה' המצב טוב מאוד. יש ברכת ה' מיוחדת על הדברים הללו".

ויחד עם ברכת ה', מדגיש לוי, ישנה גם היערכות ארצית לקראת השמיטה: "בסופו של דבר אנחנו עסק. וכמו כל עסק, גם אנחנו צריכים להיערך נכון ולכלכל את צעדינו. אנחנו יודעים שבשנת השמיטה נכניס פחות ונערכים בהתאם. כמו כן, בשש השנים הקודמות לשמיטה אנחנו גם שמים כסף בצד. מקווים שלא נזדקק לו, אבל שמים. יחד עם זאת יש לנו גם עסקים שעובדים כרגיל בשמיטה, כמו המפעלים שלנו, וזה מאוד עוזר. בנוסף לכך יש גם אנשים צדיקים שתורמים לנו כסף בשמיטה. הם מבינים את המצב ומתגייסים. זה ממש מחמם את הלב".

סנדר סבור שגם בשדה ההלכתי כדאי לעמול על מציאת פתרונות נוספים: "חשוב לי להוסיף שאולי היה דווקא מקום למצוא פתרונות הלכתיים, במקום להוסיף עוד ועוד חומרות. בזמנו ידעו למשל איך לפתור את עניין שמיטת הכספים, ותיקנו לשם כך את תקנת הפרוזבול. אותו דבר היו צריכים לעשות בשמיטה, ולא להטיל משימה קשה כזו על החקלאים. ואגב, לא מדובר רק בחקלאים. גם אנשים פרטיים מסתבכים מאוד עם העניין הזה, גם במה שהם אוכלים וגם בגינות שלהם. לדעתי חכמים היו צריכים, ועדיין צריכים, לחפש את ההקלות שיכולות להיות בעניין הזה, בלי חומרות נוספות".

בהתחשב בדבריכם, יכול להיות שאתם פשוט משקפים את השוני באורחות חייכם – חקלאי חרדי וחקלאי דתי־לאומי?

"לדעתי אין הבדל משמעותי בעניין הזה בין חקלאים חרדים לדתיים לאומיים", אומר לוי. "יש מקומות רבים, כמו חפץ חיים ושעלבים למשל, ששומרים בהם שמיטה לחומרה בדיוק כמונו. זה לא קשור למגזר. אנחנו לא משתמשים בהיתר המכירה, וגם הרבה חקלאים דתיים לאומיים לא משתמשים בו. העובדה שהציבור החרדי מקפיד יותר שלא לרכוש פירות וירקות שגודלו במסגרת היתר המכירה היא נכונה, אבל מבחינת החקלאים אני לא רואה הבדל. ולגבי הבחינה המהותית, האם היתר מכירה זה בסדר או לא, מדובר בשאלות של חכמי ישראל, גדולי הדור, ואין לי עניין להיכנס לזה".

"אני לא רוצה להיכנס להבדלים בין המגזרים", מוסיף סנדר. "אני פשוט חושב שצריך להבין לליבם של החקלאים ולעזור להם. מאוד קל לתת הוראות לאחרים, אבל קשה ליישם. אני רוצה לראות כיצד אנשים היו מגיבים אם היו אומרים להם להשבית את מקור הפרנסה שלהם למשך שנה שלמה. יש פה בעיה גדולה, והרבנים צריכים לתת את דעתם עליה. ויפה שנת שמיטה אחת קודם".

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו