פרופ' אבי לוי
פרופ' אבי לוי צילום: דוברות שאנן

בתורה אנו מוצאים שתי שירות שכתב משה רבנו במהלך הנהגתו את עם ישראל: שירת הים ו-40 שנה מאוחר יותר שירת האזינו. מה ההבדלים ביניהן? מה חשיבותן לחיי העם, היום ובעתיד? שירת הים נכתבה על העבר, בהתרגשות עצומה והתרוממות רוח. כולה תהילה ושבח לבורא עולם על הניסים, שעשה לעמו במצרים ועל הים ועל הצלתם מחיל פרעה ופרשיו. שירת האזינו, הנאמרת גם על ידי משה רבנו בסוף נאומו הארוך כסיום לדבריו וכפרידה מעמו - כולה מוסר ודיבור על העתיד ומה יקרה לעם ישראל בדורות הבאים עד לגאולה העתידית.

הטון, האווירה וההרגשה שנוצרת מכל שורה מהשתיים שונים בתכלית; התלהבות בשירת הים אל מול קדרות, האופל, הדכדוך והרצינות שבשירת האזינו: חזון ונבואה, האתגרים והקשיים שילוו את עם ישראל לאורך הדורות בעתיד. השירה הזו תלווה את עם ישראל לאורך כל שנות הגלות: בצרות ורדיפות, אבל באמונה, שהניצחון והגאולה יבואו; כך שיש בה תקווה גדולה, על אף קדרות מילותיה.

כך יוצא שהדור שלנו עומד היום 3500 שנים לאחר שירת האזינו של משה רבנו, מביט אחורה בהיסטוריה של עם ישראל ועומד נפעם שכל מה שכתוב אכן התרחש: גלות, שנאת הגויים, רדיפות, תלאות, פוגרומים עד לנקודת רתיחה מפלצתית וממנה לתקומת עם ישראל בארצו. נכון שעדיין הכל מעורפל ולא ברור ועדיין יש בעם כאלה שלא זוכרים ולא מקבלים מאומה מן העבר הרחוק של שירת הים, גם אם יש בהם זיכרון מעורפל ובלתי מחייב, ובעיקר ״לא קשור״ אליהם. ויש כאלו שלא מקבלים ולא מאמינים באמיתות שירת האזינו וצפונותיה ובעיקר תחילת התממשות הגאולה.

ניחא, לגבי אלו המכחישים את העבר אבל לפחות מאמינים בעתיד. אבל אלו האחרונים ששוכחים את שירת האזינו, כאילו פוגעים בכל יהודי ויהודי בעולם כי הם מתנתקים מן העתיד של העם. שירת האזינו משקפת בצורה מזוקקת ביותר את האקטואליה של ימינו ולא משמשת רק כתיעוד העבר שלנו. שירת הים ושירת האזינו חיוניות לקיום החיים והחברה היהודית, כל אחת מהן נושאת מסר שונה.

העם היהודי התאפיין מאז ומתמיד ביכולת שלו לחיות בעבר ובעתיד יחדיו. הוא תמיד יזכור את העבר ויתרפק עליו כי מאורעותיו המכוננים מעניקים לו את היכולת להחזיק מעמד בכל תלאותיו, אך לא פחות מזה- האמונה בעתיד ובחזון הנביאים. שירת האזינו מכילה את האמונה בעתיד המבטיח ואת הגאולה והשלווה והיא-היא האור בקצה המנהרה, שאפשר ונתן את הכוח לעם היהודי להמשיך ולהחזיק מעמד ולשרוד, בניגוד לכל חוקי טבע. לכן מצווה משה רבנו לשים את השירה הזו בפיהם של עם ישראל. כל הזמן היא תהיה מתנגנת כשיר, שלא נפסק ושלא יגמר לעולם.

משה הרבנו מעמיד את השמיים ואת הארץ כעדים לברית הזו, שנכרתה בין עם ישראל לקב״ה. דווקא השמים והארץ, שקיימים לעד ולא משתנים הם אלו שיכולים לשמש כעדים, כיצירי הטבע של הקב״ה בעולמו, ולא עדותם ההפכפכה של בני האדם שמשתנה חדשות לבקרים על פי אינטרסים ו"אמת" סובייקטיבית. רק פלאי הטבע, העומדים לעד ומעידים בעצם קיומם על הקב״ה ועוצמתו - הם אלו שיכולים להיות העדים, ככתוב בפרשת האזינו, שנכתבה דווקא כשירה, כי לשירה יש כח מיוחד, יש שרידות וחיי נצח וזו גם הסיבה, שבעבר, כילדים, למדנו את דברי השירה בעל פה, כדי שתמיד תהיה שגורה ומצויה בפינו.

פרופ' אבי לוי הוא נשיא המכללה האקדמית דתית לחינוך שאנן בחיפה

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו