לפני שנתיים כינס השר לביטחון הפנים דאז, גלעד ארדן, מסיבת עיתונאים. בפיו הייתה בשורה על שינוי מוחלט ביחס למחבלים הכלואים בישראל. להצהרה קדמה עבודת ועדה מיוחדת שהקים ארדן לבחינת התנאים שבהם מוחזקים המחבלים בבתי הכלא. הוועדה, שבה כיהנו מפקדים לשעבר בשב"ס, במשטרה ובשב"כ, המליצה על דרכי פעולה להחמרה בתנאי הכליאה ובהורדתם למינימום.
בין ההמלצות שהציג ארדן: הפסקת האוטונומיה בבתי הכלא והפרדת אסירים מארגוני הטרור השונים, ביטול מוסד 'דובר' האסירים באופן שהקשר בין בתי הסוהר והמחבלים לא יתנהל יותר באמצעות הדובר האגפי, קיצוץ בכספים המופקדים בבתי הכלא עבור מחבלים, הפסקת הבישול באגפי הכליאה וצמצום צריכת המים.
אגב עבודת הוועדה שמעו חבריה סוהרים שסיפרו כיצד נראית השגרה בתוך בתי הכלא שבהם כלואים המחבלים. "זו מדינה בתוך מדינה, האסירים הביטחוניים מנהלים את עצמם ושולטים מבפנים. אין לנו גישה לכל מקום. קיימת שם אוטונומיה דה־פקטו של ארגוני הטרור".
על כלא גלבוע, שממנו ברחו לפני כשבועיים שישה אסירים ביטחוניים, כתבו חברי הוועדה: "במקרים מסוימים האוטונומיה הפנימית של האסירים הביטחוניים משליכה באופן ישיר על שגרת הביטחון בבתי הסוהר. קיימת כניסה מוגבלת של הסגל לתוך אגפי הכליאה והחצרות". הם ציינו כי הדבר אינו נובע מפחד, אלא משום שזו טריטוריה שמתנהלת בתוך עצמה.
הבריחה של ששת המחבלים מכלא גלבוע אולי סימנה יותר מכול את הצורך להתייחס ברצינות למסקנות הוועדה ולא להמשיך למסמס אותן כפי שנעשה מאז ועד היום, בעיקר על פי עדויות של בכירים בליכוד, מצד ראש הממשלה בנימין נתניהו, שלא העלה את המסמך להצבעה או לדיון בקבינט כדי לתת לו תוקף.
מפקד כלא גלבוע לשעבר, דקר אילת, סיפר השבוע ל'כאן ב'' כי הבעיה אינה מחדל של שירות בתי הסוהר, אלא נוגעת במקומות הגבוהים ביותר בדרג המדיני. "הממשלה צריכה לקבל החלטה אסטרטגית איך היא מתנהלת מול האסירים הביטחוניים, כי עד היום יש מדיניות של הכלה מחשש שבעיות בבתי הסוהר יגררו הסלמה ביטחונית", הסביר אילת. "הוכחנו מזמן שההקשר הזה הוא פוליטי בלבד. הממשלה צריכה וחייבת לקבל החלטה מה עושים. שב"ס לא קובע מדיניות, אלא הוא ארגון שממלא החלטות מדינה, ממשלה, בג"ץ. כל שביתות האסירים שהיו עד היום נגמרו בהנחיות והחלטות של הדרג המדיני מה לתת להם ומה לא".
מבחינתו הכול מתחיל בטעות מרכזית אחת. "הטעות לדעתי היא היחס לאסירים הביטחוניים כקולקטיב, במקום להתייחס אליהם באופן פרטני. אסיר מסוכן, רדיקלי, מחבל - צריך לשלול לו כל מה שמותר ולהותיר אותו עם המינימום על פי אמנת ז'נבה, שזה כמעט כלום. עם האחרים צריך לדבר אחרת וגם באופן זהיר. לתת לכולם את אותם תנאים? זו טעות קשה. ב־2007 הפרידו בין הארגונים השונים בכלא שלי. מה שעושה הנציבה היום זה הדבר הנכון. היא מפרקת את כל הקבוצות האלה. יש החלטה מדינית שמבקשת להתייחס אליהם כקולקטיב, ואת זה צריך להפסיק".
שנתיים וחצי אחרי: ההמלצות לא יושמו
תנועת 'אם תרצו' פנתה לשירות בתי הסוהר בבקשות חופש מידע וקיבלה מידע מקומם מאוד אבל לא מפתיע. המחבלים שוכנו יחד לפי שיוך ארגוני ובהפרדה ממחבלים מארגוני טרור אחרים, מוסד הדובר המנהל משא ומתן עם הנהלת הכלא שריר וקיים, ואיש במערכת המדינית לא השכיל להביא המלצה להפסקת הבישולים, גם לאחר שבאחת מההתפרעויות אחרי הבריחה מהכלא שפך אסיר מים רותחים שהרתיח בתאו על סוהר, עניין שלא היה יכול לקרות בכל כלא אחר שבו לא כלואים מחבלים.
המחבלים גם נהנים מגישה בלתי מוגבלת לבני משפחותיהם. ב־2018 זכו 6,454 מחבלים ל־45,339 ביקורי משפחות, ובשנה שלאחר מכן זכו 5,351 מחבלים ל־36,609 ביקורים. בהמשך, ב־2020, חלה ירידה חריפה בביקורים - 3,574 מחבלים זכו ל־10,788 ביקורים - אך נראה שהדבר נבע ממגבלות הקורונה.
אלון שוורצר, ראש אגף המדיניות של 'אם תרצו', זועם על המצב. "צמצום תנאי המחבלים בבתי כלא הוא אינטרס של כל ישראלי המבקש להרתיע את הטרור הערבי. צר לנו שגם שנתיים וחצי לאחר פרסום מסקנות הוועדה, המצב בבתי הכלא נשאר כמעט כפי שהיה, והמחבלים זוכים להטבות מפליגות ביותר.
"בעולם מתוקן, הן שב"ס והן ממשלת ישראל היו פועלים בכל העוצמה על מנת לממש את מסקנות הוועדה, אך נראה שבמציאות המעוותת שלנו ישנו ניסיון למסמס זאת. תנועת 'אם תרצו' קוראת לדרג המדיני לכנס מיד את הקבינט ולקדם את מימוש מסקנות הוועדה. במקביל וללא קשר, על שב"ס לפעול לצמצום ההטבות למחבלים בבתי הכלא, ויפה שעה אחת קודם", מוסיף שוורצר.
אתה מזכיר גם את השב"ס, אבל נראה שזו בעיקר בעיה של מקבלי ההחלטות בדרג הגבוה יותר.
"נכון, רבים מאנשי השב"ס לשעבר מפנים את האצבע המאשימה לדרג המדיני, שמעדיף את השקט ונותן הטבות למחבלים תמורתו. בעבר כל זה היה פחות גלוי, אבל בשבוע האחרון המצב האבסורדי הזה קיבל פומבי. אין ספק שהתנאים המפליגים האלה הם בין הסיבות שאפשרו את הבריחה, וגם בכירים לשעבר בשב"ס אמרו זאת".
יש בך אופטימיות שהממשלה הנוכחית תשנה משהו?
"יהיה קשה מאוד למצוא עוד הטבות שאפשר לתת למחבלים, אז לרדת נמוך יותר יהיה קשה. יכול להיות שדווקא בגלל הבריחה נראה, גם אם כלפי חוץ, יד חזקה כלפי המחבלים. אבל לצערי יש פסימיות, כי ראינו את מפלגת רע"מ והאמירות של חבריה כלפי המחבלים, ומאוד קשה להאמין שממשלה שהמפלגה הזו היא חלק ממנה תצליח לשנות משהו. אנחנו ב'אם תרצו' יחד עם שותפינו לדרך נמשיך להיאבק לצמצום התנאים, וכמובן גם לחשיפת ההטבות שהמחבלים מקבלים. יש קונצנזוס ברוב החברה הישראלית על כך שההטבות הללו פוגעות בביטחון ישראל".
"מאיפה יש להם מים חמים בתא?"
ויש עוד צד שאומנם פחות מובלט, אבל הוא אחד המשמעותיים בסוגיה: הצד של הנפגעים מאותם מחבלים, שממשיכים לשאת את הצלקות או את השכול במשך שנים ארוכות בעודם רואים כיצד מי שפגעו בהם או רצחו את יקיריהם נהנים מחיי רווחה בכלא.
דבורה גונן, אמו של דני הי"ד שנרצח בפיגוע בבנימין ומראשי פורום המשפחות השכולות 'בוחרים בחיים', רואה את בריחת המחבלים כנקודה שבה יש לעצור ולחשב מסלול מחדש.
"בסוף אני מסתכלת מנקודת מבט של ייצור הרתעה. כשאדם עבר עבירה, צריך להעניש אותו כך שכשיצא החוצה הוא לא יעבור את העבירה שוב. הרוצחים יוצאים מהכלא וחוזרים אליו - מה שאומר שלא ייצרת הרתעה. הרי אין סיבה שמחבל שישב בכלא ושוחרר יחזור לשם שוב", היא אומרת ל'בשבע', וקובעת: "זה שורש הבעיה. מתוך השישה שברחו, רובם היו בכלא וחזרו לשם שוב ושוב בגלל עבירות טרור. הקונספציה הזו שהכלא הוא מקום משקם היא שקר אחד גדול. הרי כשנתנו להם את התנאים שיש להם היום, המטרה הייתה לשקם אותם. זה לא קרה. הם גם נותרו מחבלים, וגם לא נעשה צדק. צריך לזכור, הם לא לוחמי חופש, הם רוצחים. מחבלים. הם לא רוצים שנהיה קיימים בעולם הזה. אין לי עניין לשקם אותם ולפנק אותם".
למה המחאה שאת מביעה, ושהיא נחלתם של רבים, לא מצליחה לחלחל ולהשפיע על קובעי המדיניות?
"לצערי אחת הבעיות של המערכות כמו השב"כ, השב"ס וגורמי אכיפת החוק היא הרצון לשמור על השקט. האינטרס שלהם הוא לא לעשות בלגן כי ישנו האפקט הביטחוני - אם בכלא יתנהגו אל המחבלים בצורה מסוימת, הם חוששים שבחוץ תהיה לכך השפעה ביטחונית. מכאן נגזרת ההמלצה של מערכת הביטחון לטיפול במחבלים בכלא, מהשאלה למה שהם יצטרכו להתמודד עם ההשלכות. מי שבסוף משלם את המחיר של אוזלת היד הזו הם אזרחים חפים מפשע".
מה הצעד הראשון שצריך לעשות כדי להפסיק את חגיגת המחבלים בבתי הכלא?
"הדבר הראשון הוא להפריד ביניהם. נתנו למחבלים מכל ארגון לשבת יחד. למה הם יושבים ביחד? צריך לערבב ביניהם. למה זה לא קורה? כי רוצים שקט. יודעים שאם ישבו יחד מחבלים מארגונים שונים הם מהר מאוד יריבו זה עם זה וייווצרו עימותים משמעותיים. הם לא רוצים מלחמות בפנים.
"בבלגן שהיה בשבוע שעבר בעקבות בריחת המחבלים, אחד מהם שפך מים חמים על סוהר. איך הוא הגיע למצב שיש לו מים חמים בחדר? למה הם מבשלים לעצמם את האוכל? דיברנו עם המון אנשי שב"ס וכולם מעידים שיש למחבלים רשימות משלהם, ואם משהו ממה שהם חושבים שמגיע להם חסר, הם עושים בלגן. יש להם נציג שמנהל משא ומתן עם מפקדי הכלא. אם מפקדי הכלא לא נענים לדרישות שלהם, הם מאיימים עליהם. באיזה עולם מתוקן מציאות כזו יכולה להתקיים?! היא לא יכולה. מה שקורה הוא שבסוף, הצד המפסיד הוא אנחנו. הצד החף מפשע - הנרצח, הנפגע ובני המשפחה - הם אלו שסובלים".
גונן לא מסתירה את דעתה שלפיה מחבל לא צריך אפילו להגיע לכלא, ויש לחסלו. "לצערי, המחבלים נשארים בחיים, הולכים לכלא, מקבלים משכורות ותנאים שלא מגיעים להם. מחבל צריך לחיות בתא מטר על מטר ולקבל לחם ומים, ועדיף שלא ישתחרר לעולם, כדי שכולם יבינו שלא משתלם לרצוח יהודי במדינת ישראל. המחבלים מגיעים למסקנה שלרצוח יהודי זה מוצא - מחובות, מצורך בטיפולים או כל צורך אחר".
יש סיכוי שהממשלה הנוכחית תשנה את המצב?
"אני לא מאמינה ביכולת של הממשלה הנוכחית לשנות את המציאות. השותפים בממשלה הזו לא ייתנו לזה לצאת אל הפועל. גם הם רוצים שקט על חשבון חיי אזרחים חפים מפשע. אגב, זה לא שממשלות קודמות עשו יותר מדי בנידון. מסקנות ועדת ארדן היו צריכות להיות מונחות על שולחן הקבינט בזמן שנתניהו היה ראש הממשלה, והוא לא הסכים לעשות זאת".
איסור פינוק מחבלים
שני חברי כנסת מהאופוזיציה כבר הרימו את הכפפה והחלו לפעול לשינוי התנאים של המחבלים הכלואים בישראל באופן חקיקתי. המטרה היא לגייס גם את הקואליציה לתיקונים האלה, מה שיעמיד במבחן לא מעט חברים בממשלה הנוכחית שמזוהים עם הדרישה לשינוי התנאים.
יו"ר סיעת הציונות הדתית ח"כ אורית סטרוק מתכוונת להגיש הצעת חוק תחת הכותרת: 'חוק איסור פינוק מחבלים'. "זה חוק שהוא חלק מסדרת חוקים שנועדו לשנות את היחס למחבלים הכלואים, שמשום מה קוראים להם באופן מכובס 'אסירים ביטחוניים', שזוכים לתנאים שלא עומדים בקנה אחד עם מה שמקובל בכל העולם כלפי טרוריסטים ואויבים, וגם לא עם התנאים שמקבלים אסירים רגילים בכלא בישראל.
"בעצמי הייתי בבתי משפט צבאיים שבהם שופטים מחבלים ושמעתי במו אוזניי את המחבלים אומרים לשופטים שאין להם שום עניין לא להיכנס לכלא, אדרבה, הם שמעו שיש תנאים טובים - אפשר ללמוד שם, יש חפלות ויש תנאים פיזיים טובים", היא מוסיפה. לדבריה, "לא חסרות המלצות של ועדות, וכולן הושתקו משום שלא רצו להסתבך ולהתעמת. צריך לשים לדבר הזה סוף, והדרך היא בחקיקה".
גם יו"ר עוצמה יהודית ח"כ איתמר בן־גביר מציע לתקן את חוק פקודת בתי הסוהר, כך שכל מי שיוגדר כ'אסיר ביטחוני המשתייך לארגון טרור שנלחם במדינת ישראל', לא יסופק לו בשר מכל סוג שהוא, ובכלל זה עוף או דגים. בנוסף, על פי הצעתו, מי שיענה לאותה הגדרה יהיה זכאי לביקור אחד בשנה לכל היותר של בני משפחה מדרגה ראשונה בלבד.
בן־גביר אומר לנו כי "הצעת החוק שהגשתי היא מבחן לחברי הכנסת - מי שבאמת רוצה לשנות, חייב לתמוך בהצעה ולשלול מהמחבלים את מה ששוללים מהם בכל מדינה נורמלית. אני מצפה מחברי כנסת שאוהבים את המדינה ורוצים לשנות את המצב ההזוי שאנחנו נמצאים בו כשמחבלים נהנים מתנאים מפנקים בכלא להצביע בעד. לעמירם בן אוליאל שללו את הזכות לטלפונים כי הוא אסיר ביטחוני. השב"ס מוכיח שאפשר גם אחרת. אין שום היגיון שערבים יקבלו יותר מיהודים, ואת זה נשנה בחוק", מסכם בן־גביר.
כאמור, מחדל בריחת המחבלים מכלא גלבוע עורר מחדש את הדיון סביב הנושא הכאוב, אבל הפעם יש ציפייה לצעדים משמעותיים בשטח. נציבת השב"ס קטי פרי החלה בהפרדה של מאות מחבלים, אבל המגמה הזו חייבת להימשך וביתר שאת.
"במשוואה שנוצרה אנחנו בהפסד והם ברווח, ואת זה חייבים לשנות. ואם צריך לעשות רעש - נעשה, ואם בלגן - נעשה, ואם צריך לחוקק חוקים - שיחוקקו. שצה"ל יעבוד, שהשב"כ יעבוד ושהשב"ס יעבוד. אי אפשר לשמר את הרצון הזה של השקט. לי היום אין שקט, ואני יודעת שלכל משפחה שכולה במדינה הזו אין שקט. אני רוצה שכל הגורמים יבצעו כל פעולה אפשרית כדי למנוע את המשפחה השכולה הבאה, והיום זה לא נעשה. אין הרתעה מול המחבלים ואין פעילות להורדת המוטיבציה של המחבלים להוציא פיגועים", מסכמת דבורה גונן.