השרה פנינה תמנו שטה
השרה פנינה תמנו שטה צילום: נגה מלסה

הפעם האחרונה שבה ראיתי את שרת העלייה והקליטה מקרוב הייתה דווקא בנסיבות שאינן עוסקות בנושא משרדה.

הייתה זאת הפגנה של בני משפחת ביסט ברמלה במחאה על יחס המשטרה לרצח אביהם בימי הפרעות בעיר. תמנו־שטה הייתה שם ונשאה דברים. "לולא המשפחה, איש לא היה יודע על המקרה הזה", היא זעקה, "דסטאו ביסט הוא הנרצח השלישי בפרעות. נדאג יחד עם חברי הכנסת להביא את רוצחיו לדין. לא נרפה!"

"בעיניי זה מאוד חמור, המהירות והקלות שבה לקחו את זה לכיוון של תאונת פגע וברח וכמעט סגירת תיק", היא אומרת היום, "ועוד יותר חמור בעיניי שמשפחות, במקום להתעסק באבל ובאובדן, הופכות להיות חוקרות". משפחת ביסט אספה בעצמה את החומר מהמצלמות שהיו באזור ורק באופן הזה גרמה למשטרה לחקור כיוון של רצח. "דיברתי עם השר לביטחון פנים עומר בר לב. אמרתי לו: תשמע עומר, אני מכירה את משה (החתן של דסטאו, ע"ל), חבר מועצת העיר, וגם את הבת של הנרצח שלמדה איתי באולפנת צפירה. משפחה מדהימה, אנשים שתורמים למדינה, שעשו צבא. אני חושבת שהם היו המומים להיתקל ביחס המזלזל הזה, ועדיין הם חסרי אונים. השיחה האחרונה שלי איתם הייתה בערב ראש השנה, לפני השחרור של החשוד השני ברצח. דרשנו שהשב"כ ייכנס לתמונה. לזכות השר לביטחון פנים ייאמר שהוא הגיע לבית המשפחה, אבל זה לא מספיק. צריך להתייחס לזלזול של השוטרים בחיי אדם".

זה קשור לעובדה שהם יוצאי אתיופיה? או שזה פשוט מתחבר לניסיון הכללי לטייח את האירועים בזמן הפרעות?

"אני לא ממהרת ללכת למקום העדתי. גם אצל יגאל יהושע ז"ל היו כל מיני טיעונים ביזאריים. אבל יחד עם זה, המציאות מספרת על עוולות לא פשוטות כשמדובר במשטרה וביוצאי אתיופיה. אנחנו עם עין פקוחה כדי לראות אם ישנו זלזול שקשור לעדה. הקהילה היום במקום הרבה יותר חזק ועירני מבעבר. להגיד שזה לא עובר בראשנו? יש תחושות של זילות יותר מהרגיל".

"אנחנו לא שמאל או ימין אלא פטריוטים"

זו הממשלה השנייה שבה תמנו־שטה מכהנת כשרת העלייה והקליטה. היא החזיקה בתיק הזה גם בממשלת האחדות גנץ־נתניהו. תמנו־שטה הייתה חברה במפלגת יש עתיד, וערקה ממנה כאשר חל הפיצול בין כחול לבן מצד אחד לתלם ויש עתיד מהצד השני. אז היא עברה למפלגתו של גנץ. "אני באה מקהילה שכל התפיסות שלה מובילות לאחדות העם. וכשהיה צריך להכריע בין אחדות ובין סרבנות ללכת לממשלה בתקופה של משבר, היה לי מאוד ברור שאני מתחברת לקו הפנימי שלי. החלטתי שהאצבע שלי לא תצביע נגד הממשלה". על מפלגת כחול לבן היא אומרת: "הקו שלנו מאוד ברור. אנחנו לא מקובעים לאג'נדות של שמאל או ימין. אנחנו אנשים פטריוטים, אוהבים את ישראל, ויודעים שצריך להתייחס לסוגיות לגופן ובשום שכל. הרבה פעמים הדברים הם תלויי זמן, שיקולים ביטחוניים ולאומיים שצריך לקחת באותו רגע. אני חושבת שזו הגישה הנכונה לישראל היום".

היו שהאשימו אותך במעבר למפלגה אחרת בגלל רצון בתפקיד.

"יש אנשים מהרצליה או צפון תל אביב שמאוד קל להם בחיפוש ג'ובים, כי הם לא עברו דבר או שניים ממה שאני עברתי. אני לא מתרגשת מכיסא עור או נהג ורכב. אני מתרגשת מציונות, מזה שאני מביאה עולים. אמרו? אז אמרו. אני צריכה להיות שלמה עם עצמי. בני (גנץ, ע"ל) בא ואמר לי: תבחרי איזה תיק שאת רוצה. אמרתי לו: אני רוצה את תיק העלייה והקליטה, כולל הבאת פתרון לסוגיית הממתינים באתיופיה". כאמור, זה התפקיד שבו היא נושאת גם בממשלה הזאת.

כשתמנו־שטה מדברת על עלייה, עיניה בורקות והדיבור שלה הופך נלהב. זה לגמרי מסעיר אותה. "מתחילת השנה עלו קרוב ל־19 אלף עולים חדשים. אלה נתונים שאין להם אח ורע בתקופה כל כך קשה. בשנה שעברה, שנה של סגרים, כשהשמיים היו סגורים ושדות תעופה בעולם לא עבדו, עלו 22 אלף איש. זו נקודת אור כל כך משמעותית בתוך התקופה הזאת של המגפה. זה הלב של העם היהודי. משמח אותי לקום כל בוקר ולדעת שאני שרת העלייה והקליטה של המדינה הזאת". תמנו־שטה פשוט מתפעלת מהעולים. "בתקופה הכי קשה אנשים אורזים את כל חייהם ומגשימים את החלום הציוני שלהם". היא מסבירה מדוע דווקא עכשיו יש שיא בפתיחת תיקי עלייה: "אנשים הבינו שכל מה שהיה מובן מאליו השתנה. ואם סוג של סוף העולם הגיע, אז כדאי להגשים חלומות. החלום של הרבה אנשים הוא לעלות לארץ ולהשתקע בה. ביניהם גם הרבה מבוגרים וניצולי שואה".

תמנו־שטה לקחה על עצמה לפתור את אחת הסוגיות הסבוכות שמדינת ישראל גוררת בה רגליים כבר שנים ארוכות: סוגיית הממתינים במחנות באתיופיה. מדובר בקרובים של יהודים שהתנצרו, שעזבו את הכפרים שלהם וממתינים בגונדר ובאדיס אבבה לאישור עלייה. תנאי המחייה שם קשים מאוד, וככפריים אין להם אפשרות להתפרנס. חלק מהממתינים נמצאים במקום 15 ואף 20 שנה, והרוב עברו תהליך גיור. מדינת ישראל כבר הכריזה כמה פעמים שהיא מעלה את יתרת האנשים מאתיופיה. אבל בעוד מחד היא לא מקיימת את ההבטחה, מאידך המחנות מתמלאים בכל פעם בממתינים חדשים.

"בקבוצה יש אלפי בנים ובנות להורים שנמצאים כאן. באו להורים שלהם לפני 20 שנה ואמרו להם: אתם זכאי חוק השבות לפי סעיף הנכד, אבל אתם צריכים להשאיר את הילדים שלכם שם. תגידי, זה יהודי? את מכירה מדינה שעשו בה ככה? אני לא מוכנה לחיות במקום שיש בו עוול שאנחנו יצרנו. אין מחלוקת לגבי זה שהיה עוול. השאלה היא איך פותרים אותו".

מצד שני, המחנות נסגרו כבר כמה פעמים ואמרו שזו העלייה האחרונה.

"אני לא חושבת שמישהו יכול להגיד באופן פטרוני סוגרים מחנה וסוגרים את העלייה. לא עושים את זה בשום מדינה. ואם היו רוצים לסגור, היו צריכים לדאוג לכל דרגת הקִרבה הראשונה. היה צורך להכניס את הקייסים לעניינים. שרי הפנים לדורותיהם ושרי הקליטה לדורותיהם סיבכו את זה. ואני נכדה של קייס ומשושלת ששמרה היטב על היהדות שלה".

ומה סבא שלך אומר? הרי יש רבים מבני ביתא ישראל שמתנגדים להבאת הממתינים לישראל.

"הוא חתם על זה שצריך להעלות אותם. הוא יודע טוב מאוד מה הם עברו. המיסיון באתיופיה הוא סוג של אנטישמיות. מה שכן, הוא אמר שצריך לעשות להם שיבה ליהדות, גיור, אבל אף אחד לא התקדם עם זה. באים עם החלטה הזויה בלי לשתף את המנהיגות הקהילתית". תמנו־שטה החליטה לפתור את "הסוגיה הלאומית הזאת", כפי שהיא קוראת לה.

בשנת 2015 הוחלט להביא את כל הקרובים מדרגה ראשונה של אלה שעלו לישראל. דובר אז על 9,000 ממתינים. מתוכם הגיעו ארצה 2,000 איש. "אומרים לי 'כבר העלו' אבל זה לא נכון. קיבלו החלטה אבל לא מימשו אותה. לא נתנו לזה תקציב". בחודשים האחרונים עלו עוד 2,000 עולים מקרב הקבוצה והשרה השיגה תקציב לעוד 3,000. "ואז יישארו אלפיים. מי שלא במעגל הזה, של הדרגה הראשונה, בודקים תיק תיק. אני רוצה להקים ועדה שבה יהיו חברים משרדי הפנים והקליטה, הסוכנות והקייסים. הבדיקה צריכה להיעשות בשיא המהירות. יש מקרים הומניים מאוד קשים שצריך להקל עליהם. בשלב השלישי צריך לחזור בצורה מוצהרת לחוק השבות".

יהיו כאלה שיגישו בקשה וייענו בסירוב?

"כן. הם מכבדים אותי כי אני לא מסבנת אותם. הם יודעים לפני מה הם עומדים. אנחנו רוצים שרק מי שקשור בעם ישראל יגיע לכאן, נקודה. אבל אי אפשר לקרוע משפחה. יש כאן אפליה זועקת לשמיים. אני לא מכירה מדינה שבה אמרו לזכאי חוק השבות: תיפרדו מהילדים".

שיחת טלפון לכל עולה

כשתמנו־שטה מדברת על עלייה היא מזכירה את המילים "שיבת ציון". חזון של שיבת עם ישראל לארצו.

את שואפת לכך שכל היהודים יעלו לארץ?

"לא, אני ליברלית. מצד אחד אני בת אולפנה לשעבר וחזון שיבת ציון מאוד מפעם בי. אבל יש לי כבוד לכל יהודי ולבחירה שלו. אנחנו צריכים לזכור את התרומה של יהודי התפוצות למדינת ישראל".

ברור שלא נכפה על אף אחד, אבל מה את רואה בחזונך?

"בחזוני אני רואה את הארץ מלאה במיליוני מתיישבים יהודים. בוודאי. יש כל כך הרבה שטחים פתוחים, יש מקום ושכולם יבואו". והיא בהחלט פועלת כדי להקל על העולים את הקליטה בארץ. העלייה בתקופת הקורונה קשה הרבה יותר מאשר בימי שגרה, היא מסבירה. "אני תמיד מדמיינת לנגד עיניי ילד שעולה לארץ, עוזב את החברים שלו, אבל לא מספיק לרכוש חברים חדשים ועוד צריך ללמוד בזום. איך הוא ילמד כשאין לו שפה? להיות בלי שפה זה סוג של חירשות. וגם ההורים לא יכולים לעזור עדיין. אז אני האמא של העולים החדשים".

בתקופת הסגרים השרה החריגה את העולים מהמגבלות ואפשרה להם ללמוד בקבוצות קטנות כמו תלמידי החינוך המיוחד. בנוסף לכך משרדה חילק מחשבים לילדי מרכזי הקליטה, כדי לאפשר למידה מרחוק. היא גם סייעה בסכומי כסף גדולים בפיתוח כלים תעסוקתיים לעולים וגם חילקה קצבאות בסגרים הקודמים. "אמרתי: ריבונו של עולם, בן אדם הגיע ממדינה זרה, אין לו עדיין עבודה, איך הוא יעבור את החגים? חילקנו תלושי מזון". תמנו־שטה שמה לב גם למצוקות הנפשיות שגרמה הקורונה, ודאגה שעולים חדשים יוכלו לקבל תמיכה נפשית בשפה המתאימה להם. "בשומר החומות אמרתי: כל עולה שמגיע לארץ מקבל שיחת טלפון. כל פרויקטור עלייה בכל עיר קיבל את רשימת העולים בעיר שלו ונדרש לדאוג שיתקשרו אל כל עולה, ידברו איתו בשפתו, יבדקו מה שלומו ואם הוא צריך עזרה. דברים כאלה יש רק בישראל".

העלייה מצרפת היא אחת העליות הגדולות בשנים האחרונות והיא מתמודדת עם אתגרים לא פשוטים. האם יש משאבים שמוקדשים לה?

"לכל עלייה יש אתגרים. אבל לא מספיק להגיד את זה. המטרה שלי היא שנתרגם את כל הניסיון שרכשנו להתקדמות ולתיקון. המשבר הבין־דורי בקרב עולי צרפת מורגש יותר, לכן אני רוצה ליישם על העלייה הזאת כלים שפיתחתי בעליית יוצאי אתיופיה: סבסוד חוגים, כדי שהילדים לא יהיו ברחוב. הסללה לבתי ספר אינטגרטיביים, שלא כולם ילמדו בגטו. אינטגרציה היא מפתח. אני עובדת צמוד עם האגף לקליטת עולים של משרד החינוך כדי להיות כל הזמן במעקב ולראות שהתלמידים מקבלים את המענה הראוי".

גם נושא התעסוקה מקבל תשומת לב: "יש מקצועות פרא־רפואיים שהמדינה לא מכירה ברישוי שלהם. העברתי החלטת ממשלה אחת בנושא ואנחנו עובדים עכשיו עם ראש הממשלה לקלוט רופאים ואחיות ולהקל עליהם עוד יותר ברישוי". בנוסף לכך עומד סכום של 30 מיליון שקלים מהכספים הקואליציוניים לטובת סיוע לעולי צרפת. תמנו־שטה, שפועלת בנושא הזה יחד עם משרד ראש הממשלה, מתכוונת לקיים היוועצות עם נציגי העולים והארגונים התומכים בהם כדי להחליט במה להשקיע. "אני לא מאמינה בהנחתות. קהילות יודעות יותר טוב איפה הבעיות".

אני שומעת בקולך את העולה החדשה של פעם. העובדה שהיית בעצמך במקום הזה גורמת לך לחשוב על דברים ששר צבר לא היה חושב עליהם?

"חד משמעית. יש לי זיכרונות ילדות עמוקים. להורים שלי קשה עד היום עם השפה. אני זוכרת את הביורוקרטיה, את האטימות ואת אלה שרצו לראות אותם כשקופים. לפעמים אתה מרגיש שאתה עומד מול חומות של פלדה. אני מתרגמת את החוויה הזאת לדברים שאני חייבת לטפל בהם. אנחנו חושבים על מדיניות גדולה, על מבט מלמעלה, אבל לפעמים הצרכים של העולה החדש הם כל כך פשוטים. הגישה שלי היא שכמה שיותר תקציבים ילכו ישר לעולים ולא למנגנונים שבהם הכסף ייבלע".

"עבאס – מנהיג אמיץ"

הבן של השרה בבידוד, ולכן היא מתראיינת מביתה. הוא לא היחיד שזה קרה לו בתקופת החגים. בין יום כיפור לסוכות היה נראה שכל מה שהורים לילדים צעירים עושים הוא רק לעמוד איתם בתורים לבדיקות ולנסות לזגזג בין העבודה לבית, שם נמצא בכל פעם ילד מבודד אחד לפחות. הזעקה הזאת לא מספיק הדהדה במדיה. אולי בגלל האיתרוג שהממשלה הזאת זוכה לו, במיוחד לעומת זו שקדמה לה.

את מרגישה שהממשלה הזאת מוגנת יותר בתקשורת?

"אני מרגישה שיש פחות מריבות והתכתשויות, יש פחות הדלפות. תרבות הדיון היא שונה ויש יותר שיתופי פעולה. רציתי להקים ועדת שרים לענייני קליטה בממשלה הקודמת ולא הצלחתי. אגו פוליטי מכאן, משיכות לשם, על מה? בממשלה הזאת היא כבר הוקמה. ככה צריך לפעול. לכן אני לא חושבת שזה איתרוג. כל ממשלה מביאה עליה את האנרגיה שמגיעה לה".

איך את מקבלת את העובדה שהממשלה שלכם מורכבת גם מתומכי מחבלים?

"אני רואה בעבאס מנהיג אמיץ. אני מעריכה את האמירה שלו. הוא מבין שיש דברים שלא נסכים עליהם, אז הוא מטפל בעניינים האזרחיים. תהליך הנורמליזציה של הערבים עם החברה הישראלית חייב לקרות".

ומה עם שאר הרשימה שלו? יש שם תומכי מחבלים.

"אבל הוא הראש. הם ימשיכו לצעוק ואנחנו בוחרים איפה לשים את הזרקור. אנחנו לא נסכים איתם ונלך איתם ראש בראש מתי שצריך. אני לא חוששת לצאת נגדם פומבית כשצריך".

אבל בממשלת 61 את תלויה בהם.

"המצב הפוליטי בישראל בשנים האחרונות הוא מלאכת מחשבת. זה או ממשלת אחדות או ממשלות צרות כתוצאה מהמצב הפוליטי. מה, נתניהו לא חיזר אחרי מנסור? הוא לא היה צריך להתמודד עם הרשימה שלו?"

אבל אי אפשר היום לטפל בבנייה הבלתי חוקית של הבדואים בנגב ובסוגיות נוספות כי הממשלה תלויה בקולות האלה.

"יש הרבה סוגיות שחשוב לטפל בהן ואנחנו נטפל בהן. צעד צעד".

מי שעקב אחרי התקשורת בשבועות האחרונים קצת התבלבל. מצד אחד ראש הממשלה נפתלי בנט אמר שאין תהליך מדיני. מצד שני ראש המפלגה שלך ושר הביטחון, בני גנץ, פגש את אבו־מאזן. אז יש או אין?

"עובדתית אין כרגע שום תהליך מדיני. אנחנו נמצאים בתקופה של איתגור בטחוני. בשנה האחרונה על אחת כמה וכמה, ובשומר החומות עוד יותר. אנחנו כמנהיגים חייבים להקדים את האויבים שלנו, ולכן צריכים לעשות מהלכים שיחזקו את הביטחון שלנו, גם אם לא כל המניעים גלויים לציבור. אני אומרת לך שהציבור הישראלי צריך להיות רגוע כשבני גנץ הוא שר הביטחון".

אבל הוא נפגש עם אבו־מאזן ונותן לו צ'ופרים, על מה ולמה?

"יש רצון לחזק את המתונים. התיאום הביטחוני עם הרש"פ הוא סופר משמעותי. כאן טמונה היכולת שלנו להיאבק בטרור. זה מציל חיים יום יום. אגב, אני גם מאוד התרגשתי מכך שאבו־מאזן שלח את הכבאים שלו לכבות את השריפות בירושלים".

לסיום, מה את מאחלת למשרד שלך ולעם שלנו לקראת השנה החדשה?

"אני מאחלת לעם ישראל הרבה עולים חדשים. זה מנוע הצמיחה הכלכלי, החברתי והלאומי הטוב ביותר. מול הטילים נביא עולים. והעובדה שעלו בשלוש השנים האחרונות יותר מ־80 אלף עולים זה כל כך מרגש. זאת עיר בישראל! אני מאחלת לעם ישראל הרבה אחדות ושהמנהיגות הישראלית תהיה ראויה לעם הנפלא שלנו, עם כל האתגרים והרעש והצלצולים. ושנגדיל את הטוב".

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו