רבים מאיתנו היו מעדיפים "לפרוס" את ה"חגים" בצורה מאוזנת יותר ולייצר רווח בין "עדר לעדר". ויותר מכך- הרי חג הסוכות נקבע זכר לישיבת בני ישראל בסוכות כשיצאו ממצרים - אירוע שהתרחש בכלל באזור חודש ניסן, ומדוע אפוא, נדחה חג הסוכות לחודש תשרי?
שאלה זו, עתיקת יומין היא, ובין המשיבים לה היה בעל ה"טור" שכתב שיש הכרח לציין את חג הסוכות בחודש תשרי, שאם לא כן- לא נבחין שהסוכה נבנית לשם מצווה. בימי ניסן, מסביר הטור, דרך העולם לצאת מהבתים לחצרות ולגינות שכן בתקופה זו מזג האוויר נעים. לעומת זאת, דווקא חודש תשרי הקריר והגשום, מוכיח שבניית הסוכה נעשית בשל מצוות המלך ולא מתוך רצונו או טובתו האישית של האדם.
וכי באירופה עסקינן?
אכן ראויה תשובתו של הטור ליושבי אירופה, שם התגורר, שכן במקומות אלו באמת החל קור עז ואיתו בא גם הגשם- שאיתגר את בוני הסוכות. אולם לנו, יושבי ארץ ישראל, ימי תשרי בד"כ נעימים ואפילו "קוראים" לנו לצאת ולהנות מהאוויר הטוב לאחר חודשי הקיץ החמים. נראה, כי תשובתו של הטור הייתה מתאימה יותר ליושבי ארץ ישראל אילו היו קובעים את סוכות קרוב לחג החנוכה.
טעם החיים!
ימי הדין אותם עברנו מילאו את כולנו בחרדת קודש, יראה ובעיקר בתחושה של צמצום וסגירה. מיד לאחריהם מגיעים ימי הסוכות ונוגעים בצד אחר בנפשנו- בפתיחות, באהבה ובשמחה.
סמיכות זו של ימי הדין וחג הסוכות יש בה בכדי ללמד על חשיבות החיבור שבין היראה והאהבה, אך יותר מכך יש בה משום קריאת כיוון ביחס לכל צורת החיים שלנו ולתפקידנו בעולם.
ממה התלהב רבי עקיבא?
הגמרא מביאה מחלוקת מפורסמת- מהן הסוכות בהן ישבו בנ"י, שלזכרם אנו חוגגים את חג הסוכות. רבי אליעזר אומר שהסוכות הם ענני הכבוד, אשר היו נס גדול ומרשים, שבהחלט מובן מדוע חשוב לציינו. לעומתו רבי עקיבא סובר שהסוכות שלזכרם אנו חוגגים היו סוכות- כפשטן- אוהלים שבנו בנ"י בעצמם כשיצאו ממצרים.
הסבר זה של רבי עקיבא מעלה תמיהה גדולה, שכן מדוע יש לציין בכל שנה מחדש סוכות רגילות ואנושיות שנבנו על ידי יוצאי מצרים- מה כל כך מלהיב ומיוחד בכך?
בצל כנפיך
התלהבותו של רבי עקיבא ראויה וראויה.
ענני הכבוד היו פלא ניסי ראשון במעלה, ודווקא בשל כך אין זה מפתיע שהקב"ה- בעל הכוחות והיכולות כולם- התגלה בהם.
דווקא רבי עקיבא המדבר על סוכות אנושיות מבטא את ירידתו וכניסתו של הקב"ה לסוכה הפרטית של כל אחד מאיתנו, וזה דבר גדול וייחודי לתורת ישראל המדגישה את גילויו של ה' ב"תחתיות ארץ".
תמיד קשה לאסוף
אין ספק כי העונה החקלאית המרנינה והמספקת ביותר היא עונת הקצירה, בה האדם שעמל כה רבות - זוכה לראות את הפירות המתוקים עליהם חלם. החקלאי קוצר וסופר את פירותיו, ומניחם בצד השדה כדי שיבשילו קצת יותר עד שיהיו ראויים לחורף הארוך שיגיע בעוד מספר חודשים.
חג הסוכות הוא כנגד עונת האסיף, בה נדרש האדם להכניס לאסמיו את התבואה שקצר וקטף, להניחה ולשומרה בצורה מסודרת כדי למנוע את התעפשותה ורקבונה.
בשונה ממלאכת הקצירה, משמחת הלב, הרי שמלאכת האיסוף והשימור הרבה יותר סיזיפית ומטריחה.
מחלקת שימור הלקוחות בכל חברה היא המחלקה שבה יושבים הטובים ביותר ונלחמים בכוח על כל נטישה ועזיבה. וכך גם השלב הקשה ביותר לילדים אחרי המשחק- הוא לאסוף אותו.
וכמו בעולם החקלאי, כך בחיינו הרוחניים, מגיע חג הסוכות בכדי לאסוף ולשמר את כל הגודל האדיר אותו ספגנו בימים הנוראים.
ברכת הכהנים- "יברכך ה' וישמרך"- מלמדת שלא די בשפע וברכה המגיעים ממרומים אלא צריך גם תפילה לשמירה גדולה על כל הטוב לו זכינו וקיבלנו.
כמה טוב שבאת!
הגעתו של חג הסוכות אחרי ימי הדין העליונים באה להנכיח את הקב"ה בתוך חיינו הטבעיים ולאסוף את גדולתם של ימים אלו לתוך השנה שהתחדשה. חג הסוכות מוצמד בכוונה לימים הנוראים והגדולים כדי ללמדנו שבסוף המטרה היא לקחת, לאצור ולשמור על כל הגודל שספגנו בהם, ולהכניסו לתוך ד' דפנות הסוכה הפשוטה שלנו- לתוך מציאות חיינו הרגילה.
לשגרר את הגודל
שמחתו האמיתית של האדם נמדדת בסוף בדברים הקטנים, בחיי היום-יום, ולא באירועים חד פעמיים- גדולים ומלהיבים. דווקא סוכותיו של ר' עקיבא- הכל כך טבעיות ואנושיות- מבטאות את יכולתו של האדם לאסוף את האירועים הגדולים ולהכניס אותם לתוך ביתו פנימה, לתוך חייו, לתוך יום יומו, ואפילו לתוך שיגרה ארוכה של חורף קר וסגרירי.
הרב אסף הר-נוי
רב קהילת "אדרת אליהו" וראש בית מדרש מבקשי פניך, גילה ירושלים