את העליה להר הבית ביום הכיפורים השנה התחלתי למעשה עוד בסוף תפילת ערבית בכותל. לצערנו הר הבית עדיין סגור ליהודים בערב ולכל נדרי ותפילת ערבית הגעתי לכותל.
בכניסה פנה אלי יהודי מבוגר נשוא פנים והציע לי להצטרף למניין שלו ובסוף התפילה גיליתי שמדובר ברב סולבייציק מהעיר העתיקה. כששאלו אותי היכן אני מתפלל מחר מתוך רצון לרתום אותי למניין, הרמתי את עיני כלפי ההר ואמרתי שאני מקווה להתפלל מחר למעלה על ההר. מי שלא עולה להר לא מכיר את החוויה שמתלווה לאמירה מעין זו.
אתה הרי לא יודע כיצד יגיבו השומעים ולמותר לציין שמדובר בנושא טעון. הרב הישיר אלי מבט חודר ואמר לי בפנים מאירות תתפלל שם עבורנו. באותו רגע הרגשתי שהוטענתי בכוחות חדשים העלייה שלי להר מקבלת משמעות חדשה. הנה יהודי תלמיד חכם שלא הכרתי, שכנראה עדיין לא עולה להר, אבל שמח שיש מי שסולל את הדרך ורואה בנו העולים שליחים שלו. אני יודע את זה, אבל הפגישה הזו הפכה את הידיעה להרגשה מוחשית.
בבוקר עליתי בעליה הראשונה עם הרב אליהו ובר שהוביל בכישרון נדיר את התפילה, שחרית קדושה וידוי ולאחר מכן מוסף עם נוסח מקוצר מאוד של סדר העבודה. התפללנו, אבל האווירה הייתה טעונה. השוטרים כל הזמן התערבו הפריעו למהלך התפילה דחקו להתקדם, והקשו על הרב אליהו שממש היה צריך להתעקש לסיים כל תפילה.
כשהגענו סמוך לרחבה מצד צפון גילינו שהשביל מלא בזכוכיות שהכינו להם השועלים שעל ההר. בלי תכנון ובלי מילים פתאום כולם כורעים על ברכיהם ואוספים זכוכיות ובכך מקיימים את מצוות ההשתחוויה תוך אמירת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד או כל תפילה חרישית אחרת. הם חשבו לרעה, ו-ה' האיר עינינו להפוך את מחשבתם לטובה. יצאתי עם כולם מההר בשמחה שהצלתנו להתפלל אך בהרגשה שעדיין לא מילאתי את שליחותי. החלטתי לעלות פעם שניה.
בדרך חזרה להר פגשתי את הרב ליפו ששואל אותי אם יש לי את סדר העבודה מודפס על דף. בוודאי עניתי, הכנתי את כל התפילה בדפים. אפשר לקבל הוא שואל. אני עולה עכשיו פעם נוספת ואני רוצה לקרוא את סדר העבודה בצורה מסודרת עניתי. אם כך אני אתפלל מוסף ואתה תאמר את סדר העבודה סיכם הרב ליפו. והנה אנו עולים פעם נוספת עם אותם שוטרים שליוו אותנו בעליה הקודמת. מגיעים למזרח והרב ליפו מתפלל מוסף וכאשר הוא מגיע לסדר העבודה הוא פונה אלי שאמשיך.
נעמדתי לפני העולים הוצאתי שלשה דפים ואמרתי עכשיו אסביר על סדר העבודה של הכהן הגדול שהייתה נעשית כאן במקום הקדוש הזה, והתחלתי לקרוא מ"אתה כוננת". כולם עמדו והקשיבו ואני קורא. לאחר כמה דק' אומר לי השוטר האחראי: צריך להתקדם עוד כמה זמן יש לך? אני מדפדף בדפים שלפני ואומר לו עוד עשר דק' וממשיך לקרוא.
והנה אני מתוודה בשם הכהן הגדול ואחרי כן בשם הכהן ואחיו הכהנים ולפתע אני עומד הכי קרוב להיכן שהכהן הגדול עמד ואני מתוודה בשם עם ישראל "עוו חטאו בניך... " ואני שומע את קולו של הרב סולביציק מהדהד ואמור "תתפלל שם עבורנו". דמעות עולות בעיני מי שמך לומר בשם עם ישראל וידוי? מי שמך כאן כשליח ציבור קולי נסדק אבל אני יודע שאסור לי להישבר כאן ואני ממשיך עד שהכהן הגדול הולך לביתו וכולם מלווים אותו ויום טוב היה עושה בצאתו בשלום מן הקודש אשרי העם שככה לו. ואז הרב ליפו ממשיך בתפילה ואני פשוט מתפרק ופורץ בבכי בלתי נשלט.
אני כותב את הדברים כי זו הדרך שלי לומר לרב תודה על אמירתו המחזקת. בצעתי את שליחותך הרב והרגשתי שיחד עם כל העולים הייתי שליח לעוד הרבה יהודים. רציתי לספר לך ולכולם שבתפילת מנחה היינו שוב על ההר באווירה מרוממת והרבה יותר משוחררת.
הרב בן ציון יצחק הוביל את תפילת המנחה בלי הפרעות עם קריאת התורה וספר יונה בע"פ. יהודים כרעו והשתחוו בלי סוף ויחד שרנו שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים. אז יהודים יקרים בואו יחד איתנו לחיות ולהחיות את החלום. כשיהודים מתפללים בהר הבית ה' שב לציון.