רה"מ נפתלי בנט במפגש עם נשיא מצרים א־סיסי
רה"מ נפתלי בנט במפגש עם נשיא מצרים א־סיסי צילום: קובי גדעון, לע"מ

1

המפגש בין ראש הממשלה בנט לנשיא מצרים א־סיסי בשארם א־שייח בשבוע שעבר הוא חלק ממחול קדחתני של התרחשות מדינית שממשלת בנט־לפיד נכנסה אליו בשבועות האחרונים. למפגשים של בנט עם נשיא ארה"ב ונשיא מצרים מצטרפת העלייה לרגל של שר הביטחון גנץ אל אבו־מאזן ברמאללה, ולאלה נוסף גם חזון 'כלכלה תמורת ביטחון' שהציע שר החוץ לפיד לחמאס בעזה.

בין השאר העלה לפיד מן האוב את רעיון פתיחתו של 'מעבר בטוח' ־ נתיב תחבורה יבשתי שבו יוכלו פלשתינים לנוע בין עזה ליו"ש ללא מחסומים ובלי לעבור בדיקה בידי כוחות ישראלים. המעבר הבטוח הוא אחד האלמנטים היותר נפיצים שנכללו בהסכמי אוסלו. לא במקרה נסגר המעבר בימי האינתיפאדה השנייה, זמן לא רב לאחר שנפתח, ונותר סגור מזה כעשרים שנה. מתן מעבר חופשי בין עזה ליו"ש נחשב מסוכן עוד בימים שבהם שלטו ערפאת והרשות הפלשתינית בעזה ללא עוררין, כשלרשותם נשק קל בלבד. קשה להגזים בעוצמת הסכנה הטמונה בפתיחתו מחדש של המעבר, כאשר המשמעות היא זרימה של חלק מארסנל הנשק שבידי חמאס עזה אל תומכיו ופעיליו הרבים בשכם ובחברון, ברמאללה ובג'נין.

הפרדה בין חבל עזה לאזורי יו"ש היא אינטרס מדיני וביטחוני מובהק של ישראל. חידוש הקשר ופתיחת מעבר יבשתי ביניהם יקרבו בצעדי ענק את היום בו ישתלט החמאס על יו"ש ויקים בה מדינת טרור, כמו זו שיש לו בעזה. מיותר לדבר על ההשלכות הביטחוניות גם על חייהם של כחצי מיליון ישראלים תושבי יו"ש וגם על חיי מיליוני הישראלים החיים בריכוזי האוכלוסייה של ערי גוש דן.

2

עד לאחרונה היה אבו־מאזן מוחרם על ידי ישראל בהנהגת נתניהו, משום שהוא משלם משכורות למחבלים ומשום שהוא נוהג להגיש תלונות ולשסות בישראל ובצה"ל את בית הדין הבינלאומי בהאג - צעד שמהווה הפרה של הסכמי אוסלו. אנשיו של בנט עדיין אומרים שמשתי סיבות אלו ראש הממשלה לא ייפגש עם אבו־מאזן. מצד שני, אין להניח שבני גנץ הלך לרמאללה ואף אישר להעביר לאבו־מאזן חצי מיליארד שקלים ללא הסכמתו של בנט. התנהלותו של בנט מול יו"ר הרשות הפלשתינית מזכירה קצת את זו של אריאל שרון מול קודמו ערפאת. שרון נמנע אמנם מלהיפגש בעצמו עם ערפאת, אבל הוא שלח אליו את בנו עמרי. לכל אחד היה ברור שהמשלח והשליח, האב והבן, חד הם.

למרות ההבטחות שממשלת הריפוי והשינוי תשים בצד את הנושאים המדיניים השנויים במחלוקת, קשה שלא לחוש שבפועל קורים דברים אחרים. אנשי השמאל בממשלה מריחים היטב את חולשתם של שותפיהם הפריטטיים, בנט וסער. מפלגות ימינה ותקווה חדשה לכודות במלכודת הדבש של המשרות השמנות והכיבודים הרבים להם זכו בממשלה הזאת, הרבה מעבר למה שהולם את כוחן הפוליטי. הן מנועות מלהילחם על עמדותיהן, גם משום שאין להן אלטרנטיבה. אם יפרקו את הממשלה וילכו לבחירות, הן עלולות להימחק. וכך אנו מוצאים את שרי השמאל פועלים במסגרת משרדיהם כאוות נפשם וללא התחשבות במצב הרגיש של שותפיהם מן הימין, שהולכים ומאבדים את הבסיס האלקטוראלי שלהם.

כך מעזה הח"כית האלמונית נעמה לזימי להתגרות באגף הימני של הקואליציה ולבלום בוועדת הכספים אישור להטבות מס על תרומות לעמותת הימין 'עד כאן'. מדובר בהקלות שתורמי עמותות השמאל הקיצוני נהנים מהן כבר מזמן. אבל נעמה לזימי קיבלה גיבוי מיו"ר מפלגתה מירב מיכאלי, שמיהרה לצייץ ולהבטיח שהמהלך הזה הוא רק ההתחלה לקראת מהלכים נוספים. גם הבטחתה של מפלגת העבודה לדאוג שבעוד מספר חודשים תשונה מפת היישובים הזוכים להטבות מס, תוך פגיעה ביישובים ביו"ש, מלמדת שמפלגות השמאל בקואליציה לא חוששות להתגרות בראש הממשלה ובמפלגתו. מיכאלי וחבריה יודעים שלבנט אין באמת אלטרנטיבה. הוא לא יפיל את הממשלה של עצמו וילך לבחירות, שבהן מפלגתו עלולה להימחק.

3

מה שקרה לאריאל שרון עלול לקרות גם לנפתלי בנט. שרון הפנה עורף לערכיו ולמצביעיו וחתך שמאלה מתוך מניעים של הישרדות אישית מול האיום המשפטי שנשקף לו ולבניו. נפתלי בנט עלול לנהוג בדרך דומה לא בגלל איום משפטי, שכרגע ככל הידוע לא מונף מעליו, אלא בגלל הרצון לשרוד פוליטית. התלות הפוליטית שלו במפלגות השמאל, בשילוב הלחצים הבינלאומיים, עלולה להביא אותו אל מסלול שמוביל להקמת מדינה פלשתינית.

וגם אם בימי בנט עוד לא יתבצעו צעדים חמורים ובלתי הפיכים, בעוד שנתיים המצב יחמיר בהרבה כאשר יאיר לפיד ייכנס אל משרד ראש הממשלה. לפיד מצהיר שוב ושוב שהוא לא רואה את עצמו כראש ממשלה חליפי, ושלישראל יש רק ראש ממשלה אחד – נפתלי בנט. ההצהרות הללו של לפיד עומדות בסתירה להגדרה החוקתית של ממשלת החילופין. יש בהן גם התנערות מכוונת מלקיחת אחריות על טעויות וכישלונות במאבק מול הקורונה, כאשר השבוע מספר המתים במגיפה בגל הנוכחי מגיע לאלף בני אדם. אבל המטרה העיקרית של לפיד בהצהרתו הנדיבה לכאורה היא להכשיר את הקרקע לדרישה עתידית שלו לשלטון מלא לאחר הרוטציה בראשות הממשלה. ברמה הביצועית בנט לא באמת שולט בממשלתו וכל שר עושה במשרדו כראות עיניו. אבל ברמה ההצהרתית לפיד נותן לו מנדט מלא, כדי שבבוא היום גם הוא יוכל לקחת לעצמו מנדט מלא. כמו שהוא כביכול ויתר על מעמדו כראש ממשלה חליפי בימי ממשלת בנט, כך הוא יצפה מבנט לא להפריע לו כשההגה יהיה בידיו. כשהוא מחזיק בפלח קטן מאוד מבין הח"כים של הקואליציה, בנט יתקשה מאוד להתנגד למהלך הזה של לפיד. הפריטטיות של ממשלת החילופין, שבנט נופף בה ככלי שיאפשר לו לחסום יוזמות מדיניות שנויות במחלוקת של מפלגות השמאל, עלולה אז להתגלות ככלי ריק.

4

ובינתיים אנשי מפלגות הימין בממשלה עוברים תהליך של שחיקה אידיאולוגית מואצת, כדי שיוכלו להצדיק את החלטותיהם ולהכשיר את שותפיהם. מבהיל לראות כיצד ניר אורבך, עד לא מזמן איש ימין מובהק, מברך על מינויו של תומך המחבלים ואליד טאהא מרע"מ לתפקיד יו"ר ועדת הפנים. יועז הנדל וצביקה האוזר מנעו לאחר סיבוב הבחירות השני הקמת ממשלה בראשות בני גנץ בתמיכת הרשימה הערבית המשותפת, אבל היום הם מרגישים נוח בקואליציה עם הפונדמנטליסטים האנטי־ציוניים של רע"מ. הנדל אף הצהיר שעם רע"מ אין לו בעיה לשבת באותה קואליציה, אבל את איתמר בן־גביר הוא פוסל מכל וכל.

כל העובדות הללו מתכנסות למסקנה ברורה. אין מקום לשאננות או למחשבה שהנזק הנגרם מהמשך שלטונה של ממשלת בנט־לפיד־עבאס הוא נסבל ובר־תיקון. הנזק עלול להיות בלתי הפיך. ועוד לא דיברנו על הסחף הפרו־להט"בי והפגיעה בערכי המשפחה, על המינויים הבעייתיים הצפויים במערכת המשפט, על השחיקה הצפויה בסטטוס־קוו הדתי, על המהלכים שמנסה להוביל יו"ר ועדת החוקה הרפורמי גלעד קריב, ועל הרפורמות שמנסה להוביל השר מתן כהנא על אפם וחמתם של רוב רבני ישראל. גם לא דיברנו על הסכנה המאוד מוחשית שביסוס קואליציה על תמיכת המפלגות הערביות יהפוך למעשה פוליטי לגיטימי ואלמנטרי שאין צורך אפילו להתנצל עליו.

המחנה הלאומי חייב להתאושש מההלם של אובדן השלטון ולפתוח במאבק להפלת הממשלה המסוכנת הזאת. לחזור ולשטוף את הרחובות ואת הכיכרות, כמו בימי המאבק נגד הסכמי אוסלו ונגד תוכנית ההתנתקות. ארץ ישראל בסכנה, דמותה היהודית של מדינת ישראל בסכנה, ואנו נקראים לצאת מהאדישות ומאזור הנוחות, לחזור ולאחוז בכלי מאבק שאולי חשבנו שכבר לא נזדקק להם.

לתגובות: eshilo777@gmail.com

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו