מערות הקבורה היום
מערות הקבורה היוםצילום: שומרים על נצח

"הערבים טוחנים את העצמות והופכים אותן לחול, וכך החשמונאים – מי שניהלו את ממלכת ישראל – לא זוכים למנוחה אחרונה. זו בושה לדור שלנו.

כשיסתכלו מאות שנים לאחור אל התקופה שלנו וישאלו איך מחקו פה את ההיסטוריה תוך שלושים שנה, מה הדור שלנו יוכל לומר? שאלה היו שטחי C? שהמינהל האזרחי לא תיפקד?".

משה גוטמן, מנהל עמותת 'שומרים על הנצח', זועק את זעקתם של מי שקולם כבר נדם: בנקרופוליס שסמוך ליריחו ישנו מערך ענק של מערות קבורה הממוקם במורדות המצוקים המשתפלים אל העיר. המחקר הארכיאולוגי העריך את מספר הנקברים היהודים במערות הללו בכמאה עד מאתיים אלף בני אדם. מדובר בבית הקברות הגדול ביותר שהתגלה בישראל, למעט בירושלים, ששכן סמוך לכרך הגדול מהתקופה החשמונאית ביריחו.

"הייתה שם קריית הממשלה של הממלכה החשמונאית", הוא מסבר את האוזן, "זו הייתה עיר השלטון המרכזית של החשמונאים, בהיותה סמוכה לירושלים וגם לעבר הירדן. היא גם הייתה מרכז תעשייתי מפותח הודות לתנאי הסביבה של האזור: שמן האפרסמון, התמרים ועוד גידולים משובחים של בקעת יריחו שגם יוצאו משם לארצות אחרות". באזור הסמוך ליריחו הייתה בנייה חשמונאית עילית של ארמונות ומערכות מים מפותחות ומעוררות השראה, ובכלל של כרך גדול ומרכזי לתקופה. יריחו עצמה הייתה אז עיר של כהנים, שהגיעו אליה לבתי קיץ או חורף.

מרכז מערות הקבורה העצום הסמוך לעיר התגלה בשנות ה־70 על ידי הארכיאולוגית רחל בר נתן. במתחם נמצאו גילויים נדירים שערכם לא יסולא בפז: ארונות קבורה מעץ שהשתמרו בשל האקלים היבש ושרדו אלפיים שנה, שושלות יוחסין שנשמרו בכתובות קיר ומתעדים דורות רבים לאחור ועוד. חלק מהמערות נסקרו, תועדו ונחקרו. הסכמי אוסלו הותירו את עיר הקברים בשטחי C, כמו גם את ארמונות החשמונאים ליד יריחו. ארמונו של הורדוס, שנבנה על גבי הבנייה החשמונאית, נותר בשטח A, יחד עם מה שמכונה "הגנים השקועים" – עבודת אדריכלות נוף יחידה במינה שיצר הורדוס, המשלבת את המים, האבן והצומח באופן שיוצר תחושה של הליכה חווייתית בתוך מים וצמחייה. "צריך להבין", מדגיש גוטמן, "הגנים השקועים זה דבר שכל סטודנט לארכיאולוגיה לומד עליו לתואר ראשון. זה אתר מאוד בסיסי, חשוב ומוכר במחקר".


ובכן, הגנים השקועים, כך התברר לגוטמן וחבריו בסיור שערכו באזור ממש לאחרונה, הולכים ושוקעים לכיוון אחר לגמרי: "היינו בסיור עם כתב של ערוץ חדשות, וחיפשתי בעיניים להראות לו איפה הגנים השקועים. אני מסתכל לכיוון, ורואה שאין גנים שקועים. פשוט עלו עם באגר על המקום והרסו אותו. יש שם כבר הכנה לרצפה של בית שרוצים לבנות שם". גם גורלן של מערות הקבורה לא היה טוב יותר: "הסתכלנו על מורדות ההרים, שמהם רואים את הגומחות של המערות, וגילינו שהמורדות פשוט הפכו למגרשים שהוכשרו לבנייה. בחלקם עוד אפשר לזהות את הגומחות שנותרו מהמערות".

"כמו לזרוק מיליארד דולר לפח"


ההרס במערות הקבורה יקרות הערך מבחינה היסטורית ויהודית החל כבר לפני שנים אחדות, כאשר מתנדב שהגיע לבדוק את המתרחש באתר דיווח כי במקום מערות הוא רואה מכולות, מטעי רימונים ועוד. במערה הוא גילה עצמות אדם מפוזרות, כנראה בעקבות שוד העתיקות והעבודות שעשו ערבים במקום. מהמקום נלקחה גם כתובת עתיקה, "שזה כמו לקחת מיליארד דולר ולזרוק אותם לפח", ממחיש גוטמן.

כשב'שומרים על הנצח' שמעו על העצמות שמושלכות בביזיון, מיהרו לגייס גורמים רשמיים, רבנים וגופים חרדיים כדי לטפל בשמירה על קדושת הנקברים. "הוצאנו משם משאית עם 60 שקים של אדמה מעורבת בחלקי עצמות לקבורה". מועצת בנימין ערכה לעצמות החשמונאים טקס קבורה מחודש בכפר אדומים והוצבה מצבה על קברם.

ההרס השיטתי שעושים הפלשתינים באוצרות ארכיאולוגיים בעלי ערך היסטורי ליהדות וגם לבני דתות אחרות בעולם אינו שייך רק לנפת יריחו. מאז כינון הסכמי אוסלו וחלוקת השטח לפי אותיות לועזיות מתרחש ביהודה ושומרון תהליך של השמדת אתרי מורשת לאומיים ובינלאומיים בידי פלשתינים, שמבצעים הן מעשי שוד עתיקות והן עבודות הכשרת שטחים לחקלאות או בנייה תוך הרס האתרים והממצאים שבהם. חלק מהאתרים עוד לא הספיקו לעבור סקר ארכיאולוגי מעמיק, כך שישנם ממצאים שנעלמים בחסות האוכלוסייה הפלשתינית ועולם המחקר כבר לא יידע לעולם על קיומם. לרשימת האתרים הנפגעים, שלא לומר נכבשים, אפשר לצרף בשנים האחרונות את תל ארומה ליד איתמר, מזבח יהושע בהר עיבל, בירת שומרון העתיקה סבסטיה ועוד.

האתרים שבשטחי A שמורים בידי הרשות הפלשתינית, אלו שבשטחי B ו־C – בפיקוח מחלקה ייעודית במינהל האזרחי. אלא שזו נמצאת בתחתית שרשרת המזון מבחינת ראשי המינהל, והתוצאות בהתאם. תחת עינם העצומה של פקחי המינהל האזרחי נוגסים הערבים באין מפריע בנתחי ההיסטוריה שטמונים באדמה העתיקה.


התופעה, שהולכת ומחמירה במשך שנים מול אפס מענה של הרשויות, הביאה את 'שומרים על הנצח', יחד עם פורום שילה ו'המרכז להגנת עתיקות ישראל', לעריכת סקר מקיף וראשון מסוגו שנותן תמונת מצב מדויקת למתרחש באתרי המורשת ביהודה ושומרון. הסקר גם מנתח מה גורם למציאות העגומה ונותן שורה של המלצות מעשיות לתיקון המצב.

'סקר המורשת הלאומית' בדק את המתרחש ב־365 אתרי מורשת בעלי ערך לתרבות הלאומית והעולמית ביהודה ושומרון. התוצאות מצביעות על מציאות חמורה: 80 אחוזים מהאתרים – 289 במספר, נפגעו. 41 אחוזים מתוכם פגיעה ברמה בינונית, השאר פגיעה כלשהי. בין האתרים שנפגעו בולטים אתרים מתקופת בית שני, כנראה בגלל העובדה שהשרידים ניכרים לעין ובשל ערכם הכספי הגבוה של הממצאים. רק 72 אתרים (20 אחוזים) נמצאו שמורים.

האתרים שנשמרים הם אלה שנמצאים סמוך להתיישבות ישראלית, או אלה שבשטחי A – שם מתבצעות פעולות שימור ואכיפה על ידי גורמים אירופים והרשות הפלשתינית. בשאר השטח אין דין ואין דיין, או ליתר דיוק הדיין – קרי מדינת ישראל - מפהק באדישות לנוכח מעשי העבריינות שמתרחשים מתחת לאפו.

בארגון 'שומרים על הנצח' קוראים לממשלת ישראל להתעשת ולנקוט צעדים בטרם יהיה מאוחר. "אני מתבייש בשם מדינת ישראל שהייתי בכלל צריך לערוך כזה סקר", אומר גוטמן, "זה משהו שהמדינה הייתה צריכה לעשות, ולא ארגון של שלושה אנשים שממומן מתרומות. אנחנו מצפים מממשלת ישראל להיכנס לתוכנית חירום אמיתית. זה לא עניין פוליטי אלא תרבותי. מה שיישאר לדורות הבאים זה עניין של בני תרבות, לא קשור לשאלה אם אתה שמאל או ימין. מי שתומך בהרס עתיקות אינו בן תרבות. אנחנו קוראים לממשלה להציל את האתרים ולהעביר את האחריות הארכיאולוגית ביהודה ושומרון לרשות העתיקות. המינהל האזרחי הוכיח שהוא לא יודע, לא רוצה ולא יכול לטפל בצונאמי של שוד העתיקות ששוטף את האזור".