הרב אברהם שפירא זצ"ל
הרב אברהם שפירא זצ"ל צילום: באדיבות המשפחה

חורף תשנ"ד, בקרית-ארבע התקיים כינוס תנועת "איחוד הרבנים למען עם ישראל וארץ ישראל" בנוכחות כחמש מאות רבנים. בזה אחר זה התריעו הרב נריה זצ"ל, והרב הראשי לשעבר אברהם שפירא זצ"ל ורבנים נוספים, מפני גירוש יהודי חברון.

הרב צפניה דרורי, ראש ישיבת ההסדר בקרית-שמונה, קרא להתקומם נגד הממשלה ללא הרמת יד או שימוש בכוח, באופן כזה שישבש את החיים בכל מדינת ישראל.

בסיום העצרת פנה כתב הרדיו גיל ליטמן לדב קלמנוביץ', מנפגעי הטרור באינתיפאדה הראשונה, והביע בפניו תרעומת: "אין לי כאן שום כותרת..." קלמנוביץ' הציע לליטמן: "פנה לרב שפירא ושאל אותו במילים אלו: 'כשיגידו לפנות את חברון, מה תאמר לחיילי צה"ל"?

ליטמן עשה כמצוותו, והרב שפירא השיב את התשובה המובנת מאליה לכל בן-תורה: "אקרא לו לסרב פקודה". ליטמן שידר את התשובה ברדיו עוד באותו ערב – ומחול השדים התחיל: רבני הציונות-הדתית קוראים לסירוב פקודה לפינוי יהודי חברון. תמיכתו של הרב משה צבי נריה זצ"ל, חתן פרס ישראל לחינוך, בפסק ההלכה, הוסיפה לו תוקף רב. "באותו יום, פתח פסק ההלכה את מהדורות החדשות, ועורר תגובות שליליות וחיוביות בהיקף עצום. איך התבטא לפני עיתונאי חשוב - כבר שנים אני לא זוכר כזו תזזית של תגובות בעד ותגובות נגד, וכל זה בגלל שכמה רבנים אמרו משהו", מעיד הרב יוסי ארציאל.

להשמצות אנשי השמאל בממשלה ומחוצה לה, כאילו מדובר ב"פסק פוליטי" שנועד לסכל את הפינוי המתוכנן, לא היה כל בסיס. שלושה חודשים לפני-כן כבר ניתן פסק דומה בתשובה לשאלת חייל מילואים האם עליו למלא פקודה לגרש יהודים מבתיהם. אותו פסק ההלכה הופץ לעיתונות, אך לא עורר אז כל עניין ורק עיתון הצופה ציטט אותו בכתבה קטנה שלא עוררה תשומת לב מיוחדת.

כשנפגש למחרת סגן שר הביטחון מרדכי (מוטה) גור עם הרב שפירא בניסיון לשכנעו לשנות את הפסק השיב לו הרב שפירא: "לא אני קבעתי זאת אלא התורה, ואני לא יכול לעשות מסחר בתורה". לימים שאל קלמנוביץ את הרב שפירא איך החליט ככה? הרים הרב שפירא אצבעו ואמר: 'מלמעלה'. מאותו דיווח צמח גם מונח חדש, שמכאן ואילך ילווה את המאבקים הפוליטיים בנושא עתידם של חבלי יש"ע: רבני הציונות-הדתית.

הצלת חברון

באותם ימים סכנת גירוש ממשית ריחפה על תושבי השכונות היהודיות בחברון, לאחר מעשהו של ברוך גולדשטיין במערת המכפלה. חייל מילואים מפלוגת הנדסה הפנה שאלה לאיחוד הרבנים, בנוגע להשתתפות בפינוי מבנים צה"ליים "אפילו לא הוצאת תושבים מבתיהם, אלא שלב קודם לזה", מדגיש הרב יוסי ארציאל. בכ"ג באדר תשנ"ד (6.3.94) הסכנה עלתה שלב, הושג רוב בממשלה בעד פינוי מתיישבי חברון. והמאבק להצלת היישוב היהודי החל. "מי שסימן את הכיוון היה ר' אברום זצ"ל ."איחוד הרבנים למען עם ישראל וארץ ישראל" בראשותו קיים דיון נרחב באותו הכנס בקרית ארבע, בו הוברר הפסק כי פינוי חברון וגירוש יהודיה אסור לחלוטין. ראש הממשלה הבין לפתע כי מול תכנית הגירוש עומדת חזית אחידה, מוסרית ואיתנה, ובראשה הרבנים הדגולים ביותר, הוא עיכב את ביצוע ההחלטה, והיא נדחתה עד להורדתה מסדר היום ", משחזר נועם ארנון מראשי היישוב היהודי בחברון.

זמן קצר לאחר מכן, בג' בניסן (15.3.94), התקיימה בכיכר מלכי ישראל בתל אביב "הפגנת הרוב היהודי" נגד פינוי חברון. רבבות מילאו את כיכר מלכי ישראל בתל אביב והצהירו - "שומרים על עיר האבות – כולנו חברון!". ראשי המחנה הלאומי, רבנים ואנשי רוח, פוליטיקאים ואנשי ציבור התייצבו לצד עשרות אלפי אזרחים לימין חברון והעבירו מסר ברור: אם תתקבל החלטה על ביצוע הפינוי, ההפגנה הזו היא רק ההתחלה.

"עמידה האיתנה יצרה מומנטום. הסטיקר "חברון-מאז ולתמיד" נפוץ בכל הארץ. בחול המועד פסח נערכה עצרת המונית בקרית ארבע בהשתתפות עשרות אלפי אנשים. חברי הכנסת מהליכוד, כולל אריאל שרון ובנימין נתניהו, ורוב חברי הכנסת מהמחנה הלאומי- ציוני התאחדו בהצהרה: "אם תגעו בחברון – אנחנו נהיה שם!". גזרת הפינוי בוטלה."עובדה היא כשתוצאה מן הפרסום ומכנס הרבנים החליט ראש הממשלה לדחות את הפינוי", כך הביע הרב נריה את שמחתו בראיון לגליון 612 של כפר חב"ד. מי שהיה מנכ"ל משרד החוץ וראש צוות המו"מ עם אש"ף, אורי סביר, גילה בספרו כי רבין דחה את פינוי חברון מחשש לתגובה הציבורית. ר' אברום עמד באומץ על דעתו גם מול לחצים כבדים. סגן שר הבטחון, מוטה גור, נשלח אליו מספר פעמים כדי שישנה את דעתו, אך ללא הועיל. באחד הפגישות התגלה סיבה נוספת לביטול הפינוי בחברון: "הפסק שלך בנוגע לסירוב פקודה מנע את הפינוי בחברון", גילה מוטה גור, לרב אברהם שפירא בביקורו השלישי בבית הרב באותו זמן. "רבין היה מוכן להתמודד עם הכל, אבל עם קרע בצבא לא היה מוכן להתמודד". נhסיונות השכנוע כשלו, והפסק כאמור נשאר בתוקפו. בעקבות אותה הצהרה של גור, נהג הרב לומר: "מכאן רואים יסוד שלנהוג על פי התורה זו לא רק הלכה, אלא גם עצה טובה...".

קלטת ההסתה של ערפאת

חודש וחצי מאוחר יותר, בתחילת חודש סיוון תשנ"ד, בכנס משותף של אירגוני הימין החוץ-פרלמנטרי - "איחוד הרבנים למען ארץ-ישראל", "חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי", "פורום הקצינים הבכירים במילואים" ו"אסירי ציון למען ארץ ישראל" - בהשתתפות כאלף וחמש מאות איש, נחשף נאום שנשא יאסר ערפאת במסגד ביוהנסבורג, ובו הכריז: "את ההסכם הזה אינני רואה כיותר מאשר ההסכם שנחתם בין נביאנו מוחמד ובני השבט קורייש במכה". ערפאת התכוון לחוזה חודיביה משנת 628, שבו הבטיח מוחמד שלום לאוייביו שבטי קורייש למשך עשר שנים, אך הפר אותו כעבור שנתיים וכבש את מכה, שבה שבטי קורייש שלטו. ערפאת גם הוסיף כי "התעקשתי לפני החתימה לקבל מהישראלים מכתב שירושלים היא אחד מסעיפי הדיון במו"מ...ושיזכרו כי אנו אחראים על כל המקומות הקדושים".

כיצד נחשף הנאום, שזכה מאותו היום לכינוי "נאום קורייש"? הסתבר כי הוא שודר ברדיו ביוהנסבורג. אחד מאנשי יוהנסבורג הצליח להקליטו. ואת ההקלטה הבטיח לנד גולדווסר, תושב קרני-שומרון, אשר שהה אז בדרום-אפריקה. הקלטת הגיעה לידיו של גולדווסר דקות לפני שעמד לעלות על המטוס בדרכו חזרה לישראל.

הרב יוסי פרידמן, מזכיר איחוד הרבנים, קיבל את הקלטת ביום שישי שלפני הכנס. הוא פנה למזרחן הנודע פרופ' משה שרון כדי שיתרגם אותה. בתחילה שרון לא התרגש מכך שהובאה לו קלטת והגיב באדישות לרב פרידמן. הרב פרידמן הפציר בו מה אכפת לך? תבדוק. ביום ראשון, בוקר הכנס, התקשר שרון לרב פרידמן והודיע לו: יש לך מושג מה אתה מחזיק ביד? הקלטת מכילה הכרזה מדהימה מפיו של ערפאת. איש לא ידע אז מה המשמעות של "הסכם קורייש" - ופרופ' שרון הוא שחשף את המשמעות החמורה של הדברים.

באותו ערב, בכינוס המשותף של אירגוני נאמני ארץ-ישראל, חולקו מאה עותקים של הקלטת. בצהרי אותו יום היא שודרה ביומן הצהריים של קול-ישראל "בחצי היום" עם העיתונאי ניצן חן, אולם הדגש היה על קריאת הג'יהאד של ערפאת. גם עורכי היומן, מסתבר, עדיין לא הבינו את משמעות דבריו של ערפאת על "נאום קורייש". המשמעות הובנה רק בדברי ההסבר שנשא פרופ' שרון באותו כינוס. התקשורת רעשה וגעשה וממשלת ישראל ותומכיה נבוכו. "התקשורת דיברה על הקלטת 4 ימים ואפילו הניו יורק טיימס ביקש שנעביר לו עותק מהקלטת", נזכר הרב פרידמן.

טירפוד חצי מיליארד דולר לאש"ף

הצלת חברון וסיפור הקלטת של ערפאת הם רק סיפורים בודדים בשרשרת ההישגים של איחוד הרבנים למען ארץ ישראל. בראשית 1995 רשמו לזכותם הרבנים הישג בעל משמעות כאשר הצליחו לטרפד את הסיוע הכספי האמריקאי בסך חצי מיליארד דולר לאש"ף. "הבנו שצריך לשבור את הרשות מבחינה כלכלית, כך נעצור את הסכמי אוסלו", אומר דב קלמנוביץ'.

כשהגיעו הצוותים מטעם איחוד הרבנים למען ומטה מותקפי הטרור לארה"ב (מרץ 1995) התברר לרבנים שיהודי ארה"ב מהוססים בכל הנוגע לביקורת על ממשלת ישראל. הרבנים הישראלים הפעילו את עמיתיהם בארה"ב. הללו פנו לנציגיהם בקונגרס, ודרשו מהם להציב תנאי למסירת המענק, שתוכנן להיפרס על פני חמש שנים.

לא היה קל לשכנע את הממסד היהודי בארה"ב לשתף פעולה. נציגי איחוד הרבנים הביאו עימם מישראל כאלף קלטות עם נאומי ערפאת בעזה. במקביל הופץ חומר הסברה רב, כולל דו"ח פרקליט הצבאי הראשי ודוחות של ארגון 'מבט לשלום', אשר חשפו כי ערפאת והרשות הפלשתינית אינם עומדים בהתחיבויות שנטלו על עצמם במסגרת הסכמי אוסלו. " שלחנו דרך קהילת ישראל הצעיר בארה"ב את הקלטת של ערפאת ל-1400 רבנים בארה"ב", אומר הרב פרידמן.

אלפי גלויות חולקו לרבנים שבהן התבקש כל אחד לכתוב לחבר הקונגרס מאזורו ולבקש ממנו להצביע בעד התניית המענק הכספי לאש"ף בהקפדה על קיום ההסכם מצד ערבי יש"ע.

אחרי שיחות אינטנסיביות עם רבים מחברי הקונגרס נקבעה מסיבת עיתונאים עם יו"ר ועדת החוץ של הסנאט, בנג'מין גילמן. שגרירות ישראל בארה"ב לחצה אמנם על גילמן שלא להשתתף במסיבת העיתונאים, ושר החוץ שמעון פרס התקשר אליו ישירות וביקש ממנו בכל לשון של בקשה להעדר מהאירוע. אבל גם הרב משה טנדלר התקשר אליו ואמר לו: "אתה הנציג שלנו בקונגרס, לא של שמעון פרס, ואנו מצפים ממך לדרוש את ההתניה. אם לא תעשה זאת, לא תייצג נאמנה את בוחריך. פרס אולי יבחר בך, אבל לא אנחנו".

גילמן השתכנע, הופיע במסיבת העיתונאים והודיע על הדרישה להתנייה. החלטת הקונגרס הייתה שהמענק לפלשתינים יינתן כל פעם בסכומים קטנים ולא באופן אוטומטי. גילמן עצמו, אכן עיכב לא פעם העברת כספים לאש"ף, עד שהארגון יספק תשובות סבירות על דרך השימוש בכסף. "לשמחתנו הכסף לא עבר בסוף", חותם בשמחה קלמנוביץ'.

ההנהגה הרוחנית – רבני ארץ ישראל

ההנהגה הרוחנית – רבני ארץ ישראל ראתה עצמה מחויבת לניסיון לסכל את הסכמי אוסלו וביקשה ליצוק למאבק תכנים כוללים ועמוקים, המבטאים את משמעות קיום עם ישראל בארצו. הראשון שנטל יזמה בתחום ה היה הרב שבתי זליקוביץ, מנהל קריית החינוך במבשרת ירושלים, שהגה כינוס המוני של רבני ישראל נגד הסכמי אוסלו.

זליקוביץ העלה את הצעתו בפני שלושה מחשובי הרבנים של הציונות הדתית: הרב שאול ישראלי והרב אברהם שפירא, ראשי ישיבת מרכז הרב וראש ישיבות בני עקיבא הרב משה צבי נריה. כשהרב שפירא העניק למהלך את ברכתו, יצאה היוזמה לדרך.

באותם ימים, בלא שידע על יוזמתו של הרב זליקוביץ', הוטרד בשאלה כיצד נלחמים בהסכמי אוסלו גם הרב שלום גולד, דיקן מכללת ירושלים למבוגרים ורב בשכונת הר נוף בירושלים. גם גולד ביקש לארגן את רבני ארץ ישראל נגד הסכמי אוסלו, והעלה את הצעתו בפורומים שונים, בניסיון לצרף למאבק גופים רבניים, כמו ארגון רבני ישראל של הרב שאר ישוב כהן, או חבר הרבנים של המפד"ל.

בחג הסוכות תשנ"ד נפגשו שתי היוזמות והביאו להקמתה של תנועת איחוד הרבנים למען ארץ עם ישראל וארץ ישראל. "מיד אחרי שנפל עלינו כרעם ביום בהיר הסכם אוסלו, בחודש אלול התשנ"ג, החלטתי שיש צורך לארגן את רבני ישראל על-מנת להרים קול צעקה ומחאה נגד ההסכם האומלל, ולהיאבק כדי לשמור על ביטחונו של עם ישראל ועל ארץ-ישראל. התקשרתי לרבנים רבים דרך הטלפון ונפגשתי איתם גם בפגישות אישיות", משחזר הרב גולד.

לדבריו, "באחד הימים אחרי החגים, בשעת לילה מאוחרת, התקשר אליי הרב נחום רבינוביץ' - ראש ישיבת "ברכת משה" במעלה-אדומים, שאותו אני מכיר מאז כיהנו במקביל כרבנים בטורונטו - והתייעצתי אתו לגבי התארגנות הרבנים בנושא הנ"ל. הוא אמר לי שהרב אברהם שפירא מתכוון לארגן רבנים לאותה המטרה בדיוק ושכדאי לי לברר את העניין עמו. הוא מסר לי את מספר הטלפון של הרב שבתאי זליקוביץ מקריית החינוך מבשרת ירושלים המטפל בפרטי ההתארגנות. התקשרתי אליו מיד באותו הלילה, ואחרי שיחה קצרה הבעתי רצון לשתף פעולה ולהגיע לביתו של הרב. כמה ימים לאחר השיחות הליליות הללו התקיימה ישיבה בהשתתפות כמה רבנים בביתו של ר' אברהם. הגעתי לביתו בפעם הראשונה בחיי וזכיתי להיות נוכח כאשר בא לעולם "איחוד הרבנים למען עם ישראל וארץ-ישראל".

בתחילת הדרך ישבו בנשיאות של איחוד הרבנים, ביחד עם הרב אברהם זצ"ל, גם הרב משה צבי נריה זצ"ל והרב שאול ישראלי זצ"ל. על רבני אותה קבוצה נמנו הרבנים דב ליאור, זלמן מלמד, חיים דרוקמן, יעקב אריאל, חיים שטיינר, צפניה דרורי, מאיר פנדל ועוד.

"במשך השנים התקיימו ישיבות רבות של חוג הרבנים שהוביל את המאבק, והרב אברהם השתתף בכולן. בישיבות הללו השתתפו חברי כנסת וראשי מועצת יש"ע, וכן נציגי ההתיישבות שהיו באים ומדווחים על המצב בשטח. חדרו של הרב הפך למטה הכללי של המאבק, ומשם יצאו הוראות ברורות וצלולות של דעת תורה, הוראות שאינן משתמעות לשתי פנים", חותם הרב גולד.

"המגמה הכללית של כל השיחות היא לשמור על ארץ ישראל ולהשפיע על מי שיכול לעזור כדי שלא תמסר הארץ, כדי שלא נעזבנה בידי זולתנו מן האומה או לשממה כלשון הרמב"ן, הואיל ויש חיוב כיבוש על ארץ ישראל וברור שהגויים רוצים לגזול ולפגוע בעם ישראל", מוסיף הרב דב ליאור. "המהות של איחוד הרבנים היא אמירה רבנית אידאולוגיות ולא פוליטית. רבנים שידברו בשפה אידאולוגית על כך שחלקי ארץ ישראל הם דברי תורה, את ארץ ישראל לא עוזבים, אמירה שנאמרה כל פעם מחדש, והכל על סמך אמרת הרמב"ן שכולם מחזיקים ממנה", מחדד הרב יעקב אריאל.

האירוע הראשון שקיים האיחוד בכ' טבת תשנ"ד היה תפילה המונית בכותל לביטול ההסכמים, בהשתתפות כ-80 אלף מתפללים מכל החוגים, בהם גם הרב אלישיב והרב יוסף. על הקריאה להשתתף בתפילת הרבים היו חתומים עשרות מרבני האיחוד ובראשם הרבנים שפירא ישראלי ונריה. גם הרב יוסף קאפח, הרב חיים דוד הלוי והרב מרדכי אליהו הצטרפו לאותה הקריאה. בהמשך פורסמו גילויי דעת שעיקרם תמיכה בהתיישבות ביש"ע והאיסור לעקור איזושהי נקודה באזורים אלו. "הם הבהירו שעל פי דעת תורה עם ישראל חייב לשלוט בא"י כולה", משחזר הרב יוסף ארציאל, מיוזמי הקמת 'איחוד הרבנים' "היתה מטריה רחבה של רבנים שגיבתה אז קו תקיף במאבק, מהרב מאזוז ועד רבני חב"ד קיימו כנסים והביעו מכתבי תמיכה, הייתה שותפות שקשה לחזור עליה היום, לצערי".

בחול המועד סוכות תשנ"ד ביקר בארץ הרב אהרון סולובייצ'יק , מחשובי הרבנים בארה"ב. הוא נפגש לשיחה עם ראש הממשלה יצחק רבין, שהיתה קשה ביותר. השניים נפרדו מתוך קרע אידאולוגי עמוק. לאחר מכן התארח הרב סולובייצ'יק בסוכתו של הרב שפירא. כך נוצר הקשר עם רבני ארה"ב. בהמשך השבוע בא הרב סולובייצ'יק לקרני שומרון, ונשא שם נאום חריף בגנות הממשלה. ביקורו של הרב סולובייצ'יק בארץ סלל את הדרך לקשר עם נציגי ההסתדרות הרבנים בארה"ב.

בשיחות עם רבני ארה"ב שררה הבנה כי זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל נוגעת לכל העם היהודי – בן בארץ והן בחו"ל. לפיכך, כל פעולה השוללת זכויות מבני העם היהודי בארץ ישראל היא פגיעה ביהדות המחייבת את כל רבני העולם להרים קול, למחות, ולמנוע ככל האפשר ביצוע מעשה הנוגד את ההלכה היהודית. על יסוד הבנה זו הוחלט ליצור פורום רבנים מישראל ומהתפוצות בעל משקל ציבורי בניסיון למנוע פגיעה באינטרסים של העם היהודי בארץ ישראל.

הפעולה המשמעותית הראשונה של האיחוד הייתה כנס של כאלף מאתיים רבנים מכל העולם, שנאספו במלון רמדה רנסנס בירושלים להשמיע קול זעקה נוראה נגד התוכנית למסירת חבלי ארץ ישראל לאש"ף.

מי שנרתם לסייע בכל היה בעל המלון הרווי דוגלן, חבר קהילתו של הרב גולד בהר נוף אשר העמיד לרשות הרבנים בחינם את המלון.בכנס הוקרן סרטון בשם "מעלה ההר" בו הוסבר שהסכמי אוסלו עוצרים את ההתקדמות של עם ישראל בארצו. "אביגיל אלדד, בתו של אריה אלדד, שיחקה בסרט לצד סביה. הם נפגשו בנקודות היסטוריות בעם ישראל כמו מעלה הר הזיתים, וככה הוסבר שלמרות קשי אוסלו, עם ישראל רק עולה", משחזר הרב שמעון בן ציון. הסרטון הופץ הלאה וגרר תהודה גדולה. "אפילו קיבלנו מחמאות מהרבנים, חששנו מהתגובות, כי הציגה שם נערה".

בהדרגה הפך איחוד הרבנים למען עם ישראל וארץ ישראל לאחד הגופים החשובים ורבי ההשפעה בהתנגדות למהלכי הנסיגה מארץ ישראל. גם בחו"ל ובעיקר בארה"ב רכשו לעצמם הרבנים מעמד ציבורי בעל משקל, עד שהממשלה החליטה לשגר משלחת הסברה לארה"ב, בעקבות ביקור מוצלח של משלחת הרבנים שם. תנועת איחוד הרבנים אירגנה גם כינוסים שחלקם היו בשיתוף עם חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי ו'הפורום הביטחוני לחוסן לאומי'. השילוב בין דברי הרבנים , האקדמאים וקצינים בכירים במיל' היה פורה ומרתק. "התחלנו להוציא הצהרות ביחד, עם החתימה של כל הקבוצות. באחד הכנסים הגדולים נאמתי בשם החוג ודברים שאמרתי מצאו חן בעיני הרב שפירא, הוא הזמין אותי לביתו, שוחחנו והוא שיבח אותי על הערכים שלנו, ומאז פעלנו יחד למען מטרות משותפות תוך הסכמה לגבי הכיוון הכללי", מספר פרופ' ישראל חונקגלו, יו"ר חוג הפרופ' לחוסן מדיני וכלכלי דאז.

בינואר 1994 העלו הרבנים הילוך, קבוצה של עשרה רבנים לארה"ב, ביניהם הרב חיים דרוקמן, הרב נחום רבינוביץ, הרב שלום גולד, הרב יהושע מגנס והרבנית שפרה בלס מנווה צוף, נסעו לארה"ב לשכנע את ההנהגה לא לתמוך בהסכמי אוסלו. הם נפגשו עם כל מי שהזדמן להם, מחברי קונגרס, אדמו"רים ראשי ישיבות ועד עיתונאים."מאות רבנים, מהאדמו"ר מנובומינסק, רבני ישיבה יוניברסיטי, איגוד הרבנים בארה"ב, הרב טנדלר, חתנו של הרב פינשטין ועד העיתונאי הבכיר ועורך הג'איש וויק גארי רוזנבלט". הרבנים התפצלו לבתי כנסת שם מידי שבת דיברו נגד הסכמי אוסלו. "היה קור כלבים, הכל היה קרח והיה קשה לנסוע ממקום למקום". למרות הציפיות הרבות, התגובות היו קרירות למדי. "שפכנו את ליבנו ואין תגובות מהרבנים", מספר בכאב הרב גולד. "הרצתי מספר דקות בפני אחד הרבנים, תגובתו הייתה:" אני שומע ומיד הוא קם ממקומו בסימן שנגמרה הפגישה. למפרע לא ברור לי איך לא צעקתי עליו איך הלב שלו לא יכול שותף למה שנעשה בארץ ישראל".

במובן מסויים מציין הרב פרידמן שהתמיכה באוסלו נבעה במהותה מהתמיכה האוטומטית של יהדות ארה"ב במה שראש ממשלת ישראל מחליט. 'אם הוא עושה כך, כנראה שהוא מבין יותר ממנו, אנחנו לא יותר ציונים ממנו', הם סברו. חלק מהקרירות שאפיינה את יהדות ארה"ב נבעה גם מהחשש של רבני הקהילות מלהצטייר כמזוהים פוליטית. הרב יוסף פרידמן רצה לארגן כנס באו-יו. האו יו נענו אך כדי להתחמק אמרו: אפשר שהרב שפירא ידבר אבל רק 5 דקות. בעקבות כך ירד הרב פרידמן מארגון הכנס. לאחר מכן סיפר פרידמן לרב שפירא את הסיפור, "אמר לי הרב שפירא: חבל שלא אמרת להם שאתה רוצה גם ל-5 דקות, אני הייתי מתחיל לדבר 5 דקות, וממשיך עוד הרבה. נראה אם מישהו היה מוריד אותי", משתף הרב פרידמן בהומור את תגובת הרב שפירא. גם שפרה בלס נזכרת ברגעים דומים: ניסינו לדבר עם העסקנים של הקהילה יהודי והם הגיבו בתגובות מאופקות. אמרתי להם: כולכם מדברים מנומס, אתם יודעים מה עומד כאן על השולחן? מה אנחנו עומדים חס וחלילה להפסיד?, אתם חיביים להבין. ומכאן השיחה המשיכה בנימה יותר חמה אחר כך"

למרות הכתף הקרה אליה זכו, היו שהטו כתף והקשיבו מעומק לבם לדברי הרבנים על המצב בארץ הקודש. "למרות שבד"כ הלכנו לכל רב, 2 רבנים מהאיחוד, לראש ישיבת תורה ודעת, רב אברום יעקב פאם, הלכנו כל הרבנים, הרצנו בפניו את הדברים והרב לא הגיע למסקנות", נזכר הרב גולד. "עמדנו ללכת ובעומדי על פתח הבית, אומר לי הרב שהיכרני מימי בישיבה: ר' שלום, חכה רגע, מה באמת קורה בארץ? אמרתי לו את הסכנה ולראשונה בחיי ראיתי אותו עם דמעות זולגות מעיניו".

ישאל השואל, מניין לרבנים דלי אמצעים מימון כספי לכלל המסעות הללו בכל ארה"ב? הרב פרידמן מפתיע: נתניהו עזר לאיחוד הרבנים לגייס כספים. לא רק נתניהו, אחד התורמים המשמעותיים לאיחוד הרבנים היה הנגיד ארווין מוסקוביץ'. "רב אברום אמר לי להתקשר לארווין מוסקוביץ, משחזר הרב פרידמן. "דיברתי על לבו 45 דקות. בשלב מסויים, לקראת סוף השיחה, רגע לפני שהבטירה נגמרה, אומר לי מוסקוביץ': תגיד תקציב, אמרתי לו: הכל עולה לנו 74 אלף דולר ואנחנו מבקשים מכבודו רק 50 אלף דולר. הוא אמר לי: לא. מיד פחדתי שהוא לא מוכן לתת כלום, אולם מיד אח"כ הוא אמר שהוא לא מוכן רק 50 אלף. לשמחתנו הוא מימן הכל".

הפגנות או לא להיות

גם הפגנות היו מנת חלקו של הארגון. "בג' תמוז ארגנו הפגנה גדולה, והייתה תמיכה רבנית גדולה. אם עד היום לגבי הפגנות רב אברום אמר לי: אנחנו רבנים, אין כוחנו אלא בפה, הפעם הוחלט שהרבנים יגיעו", נזכר הרב גולד. "באחת התמונות המפורסמות מההפגנה נראים בשורה הראשונה הרב שפירא זצ"ל, הרב ליאור, הרב דרוקמן והרב ולדמן, רצינו להשפיע". "הייתי פעיל במטה 'מאמץ' של יהודה חזני ורצינו לקדם את ההפגנות, לשם כך הגעתי לביתו של הרב ישראלי, ואני אישית החתמתי אותו על מכתב התומך במאבק על אוסלו וקורא לצאת להפגין", מוסיף מתניה שפירא, סמנכ"ל מועצת יש"ע.

באחד מהישיבות השגרתיות בבית הרב שפירא, לפתע החלה מהדורת החדשות בוקעת מהרדיו הסמוך, הרבנים הטו אוזן ושמעו את השדרן מודיע על כך שייתכן והיישוב אפרת יעבור לידי הרשות הפלסטינית. "התקשרתי מיד לרב ריסקין, ומסרתי למזכירה שלו שתגיד לו בהקדם שיגיע לכאן", מספר הרב גולד. "לאחר יותר מחצי שעה הרב ריסקין התייצב במקום והוחלט על הפגנה באפרת בעוד מספר ימים. אותה הפגנה מאוד הפריעה לרבין, מעיניו לא נעדרה התמונה בה על הבמה בכינוס באפרת, ישבו הרבנים יהודה עמיטל ואהרון ליכטנשטין ממפלגת מימד הדתית ציונית מסבים כתף אל כתף עם המנהיגים הרוחנים של מועצת יש"ע , הרב אברהם שפירא והרב דרוקמן".

אחד הרבנים החשובים שהיו חתומים על המכתבים של איחוד הרבנים הקוראים לצאת ולהפגין, היה הרב יעקב יוסף זצ"ל, אחד מהפוסקים הספרדים הבכירים ובנו של הראשון לציון הרב עובדיה יוסף. "אבא השתמש בכל הכלים כדי לעצור את הסכמי אוסלו, לרבות עצרות תפילה עם הרב ישועה בן שושן שתקע בחצוצרות", משחזר בנו הרב עובדיה יוסף. "אבא הגדיר לנו לפני מותו: אני יכול להרים עשר אצבעות ולהגיד ידי לא שפכו, התאמצתי אפילו שלא היה שום סיכוי, כי זה היה עסק מכור מבחינת הפוליטיקאים. אחי יונתן, היה בדרכים מיוחדות דואג מידי יום לתת לסבא עיתונים ומידעים לא רשמיים, כך במשך חצי שנה. עד שתפסו אותו, המלאכה כבר נעשתה, באלול תשנ"ד הורה מרן הרב עובדיה למפלגת ש"ס לפרוש מהקואליציה, דבר שהפך את ממשלת רבין לממשלת מיעוט".

פסק הרבנים שעורר סערה

"בחודש תמוז תשנ"ה (יולי 1995), בעקבות החלטותיה של ממשלת המיעוט (ממשלת רבין לאחר פרישת ש"ס מהממשלה, שנתמכה מבחוץ בקולות ערבים והסתמכה גם על כמה חברי כנסת שנבחרו בקולות הימין) לפנות בסיסים צבאיים ביש"ע, התעוררה שאלה אצל חיילים, האם עליהם לקיים את הגזרה, או שעליהם לסרב פקודה כדי לא להשתתף במלאכת הפינוי? התקשרתי אל הרב הגאון אברהם שפירא שליט"א, ראש ישיבת מרכז הרב והרב הראשי לישראל (תשמ"ג-תשנ"ג), ועל פי בקשתו זימנתי כינוס של מספר רבנים חשובים, נציגי איחוד הרבנים למען עם-ישראל וארץ-ישראל" מספר הרב אליעזר מלמד רב היישוב הר ברכה וראש הישיבה.

הכנס התקיים בי"ד בתמוז תשנ"ה בביתו של הרב אברהם שפירא, אליו הגיעו חמישה עשר מחשובי הרבנים בציונות הדתית , בהם הרב חיים דרוקמן, הרב זלמן מלמד, הרב אליעזר ולדמן, הרב דניאל שילה, הרב נחום רבינוביץ, הרב יצחק גינזבורג והרב שלמה אבינר. הרבנים דנו בשאלה שעוררה עניין רב בציבוריות הישראלית: כיצד ינהג חייל המקבל פקודה לפנות בסיס צבאי ביו"ש לאחר שהתקבלה הוראה מהדרג המדיני לסגת משטחים בארץ ישראל.

ארבע שעות נמשך הדיון שבסיומו פורסם פסק ההלכה שחולל סערה ציבורית בחברה הישראלית ושהדעות נחלקו גם בקרב מתיישבי יש"ע ובתוך חוגי הציונות הדתית: "אנו קובעים שיש איסור תורה לפנות מחנות צה"ל ולהעביר את המקום לרשות הגויים, היות שיש בזה משום ביטול מצוות עשה, וגם סכנת נפשות לקיום המדינה...גם מחנה צבאי קבוע הוא כשלעצמו יישוב יהודי לכל דבר. עקירתו ועזיבתו בידי גויים הרי הוא בכלל עקירת ישוב מארץ ישראל על פי הדין". את הפסק ניסח הרב שפירא זצ"ל, ועימו חתמו הרב שאול ישראלי זצ"ל והרב משה צבי נריה זצ"ל." הריטואל היה קבוע: הייתי ניגש עם הפסק של הרב שפירא לרב ישראלי ולרב נריה ומקבל את הסכמתם. רק בישיבות מאוד משמעותיות הגיע הרב נריה. בד"כ תואמו הדברים גם הרבנים אליהו וקאפח זצ"ל, היינו מביאים לידיעתם ובד"כ הרבנים היו שותפים לאמירה או לחתימה של איחוד הרבנים", מציין הרב ארציאל.

הרב נחום אליעזר רבינוביץ, ראש ישיבת מעלה אדומים, ומחותמי הפסק, נימק במאמר ארוך שפרסם בעלון רבני יש"ע את הכרעת הרבנים: "המפקיר נפשות של ישראל אפילו כדי להציל בוודאות חיי אחרים בעתיד – הרי הוא שופך דמים. על אחת כמה וכמה שההצלה לעתיד היא בספק גדול, והסיכויים להציל נפשות בעתיד הם קלושים ביותר. דומני שאחרי שנתיים של ה"שלום" המדומה, ומאות קורבנות ה"שלום" שנרצחו ואלפים שנפצעו, גם אם תחופש ירושלים בנרות, לא יימצאו אנשים בעלי עיניים פקוחות שמצדדים עוד בהזיית הסיוט של "שלום ערפאת".

בניגוד לרשום שניסו ליצור שוללי הפסק, הוא לא ניתן מתוך קלות הדעת ובחיפזון. "ההחלטות לא התקבלו בפזיזות ובקלות דעת",משחזר הרב אהרון אייזנטל. "בשונה ממה שפורסם, ההתלבטויות לפני פרסום פסק הסירוב הראשון שפורסם בי"ד בתמוז בתשנ"ה, היו קשות וממושכות. היה ברור שקריאה זו תחולל סערה ציבורית. אף שההצעה להוציא פסק שכזה עלתה זמן רב קודם, הרב לא נעתר למציעים, בשל החשש מפני ההשלכות הקשות שקריאה זו עלולה להביא. הפסק עורר את חמתו של השמאל הישראלי, שכזכור מנהיגיו היו הראשונים לפרסם איום בסירוב פקודה של חניכיהם. אינני סבור שאותו היום שבא בעקבות רצח המטילים בכפר ביתא בניסן תשמ"ח והדיבור על פינוי הכפר מיושביו, נעשה אחר בחינה מעמיקה וממושכת כמו פסק ההלכה הרבני שהתקבל אחר דיונים ממושגים ורבי משתתפים נכבדים".

על נושא טעון זה עלו ובאו לביתו של הרב שפירא אישי ציבור וחברי כנסת, קצינים בכירים במילואים, ובעיקר רבנים. הוא היה קשוב רוב קשב לכל הדעות המגוונות שעלו במהלך הדיון, בין אם נאמרה ע"י גאון בתורה או ע"י רב צעיר. הוא שאף לשמוע, מגוון דעות רב, ככל האפשר, על מנת להעשיר את הדיון. כך למשל מתאר לנו אל"מ במיל רון שכנר על כך שהוזמן להרצות בפני רבני המגזר ששהו בבית הרב שפירא על משמעות סירוב הפקודה והדילמה של החייל הפשוט ביחס אליו.

הרב שלמה אבינר, ראש ישיבת עטרת כהנים, התנגד לפסק. "הם ינצלו זאת לסגור את ישיבות ההסדר", אמר אחד המשתתפים על ממשלת ישראל, חושש מפני היסודות האנטי דתיים בה. מנגד עמד מול עיני הרבנים העיקרון שמדובר בדעת תורה שחובה לפרסמה, מה עוד שחיילים שואלים. הפסק עורר את חמתו של השמאל הישראלי, ובמיוחד את חמתו של ראש הממשלה שכינה את הרבנים 'אייתולות', אולם הרבנים ובראשם הרב שפירא עמדו על דעתם כי מדובר בדעת תורה ולא בדעתם הפרטית. היוהמ"ש לממשלה, מיכאל בן יאיר, שנדרש לנושא קבע כי 'העמדה לדין של רבנים או אנשי רוח בשל פסיקה הלכתית או בשל קריאה לציבור עלולה להביא לקיטוב בין פלגים שונים של הציבור, בין דתיים לחילוניים, ואף בין דתיים לדתיים, וליצירת קרע של ממש בחברה הישראלית.

"על הרב שפירא הופעלה מסכת לחצים אדירה", מספר הרב ארציאל. "אבל הוא לא חשב לחזור בו אפילו לרגע אחד, כי העיקרון אצלו היה שזה דבר תורה. הרב אמנם הקפיד לשמוע את כל הטענות שכנגד, ואף על פי כן הפסק נותר על כנו".

יסוד הלכתי נוסף שטבע הרב שפירא בתקופת הסכמי אוסלו, היתה הקביעה כי מי שבידו למנוע ביצוע הסכם מסוג זה ואינו עושה זאת, עובר משום 'לא תעמוד על דם רעך', שכן הנסיגה היא בגדר פיקוח נפש למתיישבי יש"ע וכמו כן לתושבי ישראל הקטנה.

פסק הלכה זה – חתום בידי עשרות רבנים, מתוכם גם רבים מהפוסקים החשובים במחנה הציוני הדתי – "חודש" מפעם לפעם כאשר עלו יוזמות לפינוי שטחים. כך למשל, בתשרי תשנ"ו, אישרה הכנסת את הסכם אוסלו ב', ברוב של 61 תומכים מול 59 מתנגדים. הרוב התבסס על חמשת חברי הכנסת הערבים ועל קולם של 2 חברי כנסת מהימין , שתמורת הטבות אישיות "גנבו" את המנדט ותמכו בהסכם. הסכם אוסלו ב' כלל נסיגה של צה"ל מכל הערים הערביות ביהודה ושומרון. בהודעת איחוד הרבנים למען ארץ ישראל שהופיעה בגליון 28 של ועד רבני יש"ע, נקבע במפורש כי אין סמכות בידי הממשלה להמשיך בתהליך אוסלו הקשור במסירת שטחים לידי הרשות הפלסטינית. "אנו רבני ישראל קובעים בזה כי הסכם אוסלו ב' שהממשלה מכינה, מנוגד לתורה משלוש סיבות:

1.מסירת חלקים מארץ הקודש לשלטון נכרים אסורה באיסור תורה חמור ומוחלט

2. יציאת צה"ל מערי יש"ע, ומסירת אחריות לביטחון לידי גורמים זרים, יש בה התרת דם והפקרת נפשות

3.שליח אינו יכול לעשות בניגוד לדעת המשלח, ורוב העם היהודי בארץ ישראל, וכל שכן בתפוצות, לא נתן לממשלת מיעוט זו סמכות להחליט בנושאים מהותיים ויסודיים אלה, הקובעים את גורלו".

נשק ושיריוניות למחבלים

סיפורים אלו שפורסמו בחלקם בין היתר בספרים 'רוח אחרת' (יונה פרסבורגר), כנגד כל הסיכויים (חגי הוברמן) ו'טובה הארץ מאוד מאוד' (הרב חיים שטיינר) שפכו מעט אור על פועלו האדיר של איחוד הרבנים. אך במסמך נדיר שהגיע לידינו מ'ישיבת מרכז הרב', מתגלה זווית נוספת שכלל לא הוארה עד כה על פועלם, והוא התנגדותם למסירת נשק למחבלים מצד ממשלת רבין.

המכתב שנשלח לבית הרב שפירא בב' טבת תשנ"ד, על ידי איתן הבר, יועצו של רבין ומנהל הלשכה דאז, ונמען לרב אברהם שפירא ולרב משה צבי נריה, מעיד במקצת על השיח הנוקב על נושא טעון זה. "באשר לדאגה שהבעתם בעניין מסירת נשק לידי פלסטינאים: על פי ההסכם, שאושר בכנסת, תוקם משטרה פלסטינית", נפתח המכתב. "במו"מ ייקבע איזה נשק קל יימסר בידיה לצורכי שיטור. במו"מ המפורט ייעשה כל מאמץ כדי שההיבטים הבטחוניים הנוגעים לעניין יהיו מכוסים ככל הניתן, כדי למנוע סיכונים מן הסוג שהעליתם. נקוה כי בסופו של דבר, אכן נזכה כולנו להגשמת ההבטחה של 'ונתתי שלום בארץ...וחרב לא תעבור בארצכם", שבה סיימתם את מכתבכם", נחתם המכתב המעיד כאלף עדים על חשיבותם באותה תקופה של בכירי הרבנים בעיני ראש הממשלה.

בראיון בלעדי מספר לנו שמעון שבס, מנכ"ל משרד ראש הממשלה בתקופת רבין על שהתרחש: "הרבנים לא הסתפקו במכתב, היה פגישה של מספר רבנים מאיחוד הרבנים עם רבין והם אמרו לו במפורש שהם מתנגדים מאוד לכך שהשוטרים הפלסטינאים יחזיקו בנשק חם. רבין מצידו טען שבלי נשק הם לא יוכלו לשלוט בחמאס ובגיהאד ושאר הכנופיות האחרות ביש"ע. חשוב לומר שרבין חתם על הסכם אוסלו רק לחמש שנים, עד ספטמבר 98, ראש הממשלה נתניהו היה יכול לגמור את אוסלו ולהגיד אין יותר, אבל הוא בחר להמשיך את ההסכמים, ויותר מכך הוא עשה את הסכמי חברון ו'וואי', רבין בחיים לא היה עושה התנתקות חד צדדית. באוסלו, היה לו מטרה לקיים הסכם שמקובל על שני הצדדים, ומובארק תמך בו בזה".

לא רק נשק, באותה תקופה עלתה כוונה לתת גם שיריוניות, רכב קרבי משוריין. "הגיעו לדיונים אלו בבית הרב שפירא אישי ציבור בכירים מאורי אריאל ועד בנימין נתניהו", משחזר הרב דניאל שילה, שכיהן כרב היישוב קדומים. "המשותף לכולם הוא ההסכמה על עצם הסיכון בהסכמי אוסלו. אני זוכר שבאחת הפגישות החשובות התחילו לדבר על הכוונה של ממשלת רבין לתת שריוניות לרשות הפלסטינית. נתניהו אמר שם ש'שיריונית אחת שתמסר לרשות הפלסטינית, עם כוח האש שלה, יכולה להרוג ישוב שלם'.

אחד הדרכים של הרבנים למנוע את תוכניות אוסלו, הייתה מפגש עם בכירי הנהגת המדינה. "הרב שפירא ז"ל וגם הרב אליהו ז"ל נפגשו מספר פעמים על כך עם יצחק שמיר ז"ל ", משחזר יוסי בן אהרון, מנכ"ל משרד ראש הממשלה בתקופת שמיר." הם חיזקו את שמיר שעמד מול הביקורת של השמאל. הם הזדהו לחלוטין עם עמדתו המדינית של שמיר ובאו לתת לו חיזוק, כי היו הרגשות שגם במחנה של הימין, לא היו מספיק חזקים בעמדתם. לפתע באים שני הרבנים הראשיים ומאוד תומכים, באו לחזק ולהתחזק". אחד המסייעים הראשיים באותה העת, היה יו"ר האופזיציה, ח"כ בנימין נתניהו. במספר תמונות מפורסמות יושב נתניהו בביתו של הרב שפירא, שם נראים יושבים ליד הרב שפירא, הרבנים שטיינר גולד ארציאל ודרוקמן. "פעם בחודשיים לערך נתניהו היה מגיע כדי לעדכן אותנו על התקדמות הסכם אוסלו", אומר הרב גולד. "הוא לא הלך לשום מקום אחר, אנחנו היינו הכתובת, באותה העת הרבנים היו מאוד משפיעים". גם בתקופות מאוחרות יותר נתניהו שמר על קשר חם עם איחוד הרבנים. "באחד הפעמים לפני שנתניהו יצא להפגש עם קלינטון וערפאת הוא בא לקבל את ברכתו של רב אברום בסוכתו, כדי שיברך אותו שיעמוד בלחצים שקלינטון יפעיל עליו, ואכן הרב שפירא היה מברכו כל פעם להיות חזק. לפני הגעתו לבית, רב אברום התקשר אלי וביקש שאני יבוא", משחזר הרב גולד. "הרב רצה לקיים שיחה מקדימה עם הרבנים האם כדאי שנתניהו יעלה את הנושא של פולארד. היה חשש שבשביל פולארד יפקירו חלקים בארץ ישראל, ולכן החלטנו שלא מפקירים שטחים בשביל לשחרר את פולארד ולכן הנושא לא עלה בשיחה עם נתניהו. יותר מאוחר התברר לנו שצדק היה בידינו, והנושא של פולארד תמורת שטחים היה חלק מהדיון בין נתניהו לערפאת וקלינטון".

המאבק של הרבנים הראשיים למניעת אוסלו, לא מצאה חן בעיני כמה מבכירי אנשי השמאל. "השמאל הישראלי כל כך לא אהב את התערבות הרבנים הראשיים עד כדי כך שאחד מחברי הכנסת של השמאל עתר לבג"ץ כנגדם", מספר הרב אייתן אייזמן. "למה הרבנים הראשיים מתעסקים בפוליטיקה? האחראית מטעם ההגנה של הממשלה דורית ביניש פנתה אלי:מה אני יגיד בבית משפט?!. אמרתי לה: תגידי שארץ ישראל זה נושא הלכתי מובהק, אם תרצי אביא לך כמה מקורות שתרצי. היא קצת נבהלה. 'אני דורית בייניש יגיד ככה בבית המשפט? הצעתי שאני יגיע איתה יחד לבית המשפט, ואם היא לא תענה, הם ישאלו אותי, ואני יענה ככה. באותו היום היא הלכה לחבר כנסת ואמר לו שימשוך את העתירה כי אין לו שום סיכוי, וכך היה. הרבנים היו תקיפים ואמידים אפילו כנגד בג"צים".

הביקורת משמאל הגיעה גם מהאגף הדתי. באותה העת קמה לה מפלגת מימד, מפלגת השמאל הדתית שהביעה דעות בעד מסירת חלקים מארץ ישראל."הרב שפירא והרב אליהו הרבנים הראשיים לישראל הזמינו רבנים רבים לרבנות הראשית ולא אמרו לנו למה", מספר הרב שלמה אבינר. "ישבנו שם הרבה רבנים וחיכינו למוצא פיהם. בתחילה דיבר הרב אליהו על האיסור למסור חלקים של ארץ ישראל, ושלא כמו אמר רב אחר (התכוון לרב עמיטל שתמך במסירת שטחים), כתוב ברמב"ן שאסור. לפתע רב אברום הפסיק אותו באמצע משפט: אף אחד לא יכול לחלוק על הרב קוק! ובזה גמר את הסיפור. הרב שפירא כיוון לדברי הרב קוק נגד מסירת שטחים באגרת שכתב שאסור לוותר על הכותל בשום פנים ואופן".

למרות מעשי השמאל, בחרו הרבנים להפגש ולנסות לשכנע גם את אנשי השמאל, לרבות הנשיא השמאלני. "הרב אליעזר מלמד ארגן מפגש עם הנשיא עזר ויצמן. הנשיא אמר לנו: אני רוצה שהעם היהודי ישרוד, ישאר. העם היהודי לא ישרוד, תראו את אחוזי ההתבוללות בארה"ב" מספר הרב דניאל שילה. "איך יהודים יבואו לכאן וינצלו? אם יהיה שלום ופריחה כלכלית לכן אני בעד הסכמי אוסלו. אנחנו בפגישה ניסינו מצידנו לומר שאי אפשר למסור לאויב חלקים מארץ ישראל. אין ספק מוציא מידי וודאי, הספק הזה של וייצמן והתכנון שאם יהיה שלום יבואו יהודים", וכפי שצפו הרבנים, הספק לא התקיים, ורק האסונות והאשליות של אוסלו נותרו.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו