עמית סגל, הפרשן הפוליטי של חדשות 12 ומחבר הספר 'סיפורה של הפוליטיקה הישראלית' מתארח באולפן ערוץ 7 לסיכום 100 ימיה הראשונים של ממשלת בנט-לפיד.

"אנחנו בהתמכרות", אומר סגל כשהוא מתייחס להתעניינות הגוברת בציבור הישראלי בפוליטיקה במרוצת השנתיים האחרונות. לזאת הוא מוסיף את התחושה המלווה את הישראלי הממוצע מזה שנים רבות שהפוליטיקה והחיים אינם נפרדים אלו מאלו אלא כרוכים זה בזה. כשעלה רבין לשלטון והחלו הפיגועים כיסאות בבית הכנסת בעפרה התרוקנו בגלל הפיגועים, הוא נותן דוגמא מילדותו שלו לקשר הרציף הזה.

"לא כל הישראלים חווים את זה בעוצמה הזו אבל רבים כן, הרבה יותר מאזרחי מדינות אחרות", אומר סגל ומזכיר גם את ימיו כילד, בן לחגי סגל, שהיה אז עורך חדשות ערוץ 7, וכשהיה מגיע לאולפני הערוץ התחושה הייתה שמדובר באנייה בודדת בים המחשבות, כהגדרתו. "ים של תקשורת עוינת שהלבינה מעשה טירוף מוחלט, אבדן עשתונות לאומי, לתת נשק לאויבינו בתקווה שזה יביא שלום".

את העיתונות רואה סגל ככלי שתכליתו גם לדווח אך כיום גם להעביר דעה, אג'נדה דרך הפרשנות, אך בראש ובראשונה האזרח מבקש לקבל את המידע הדיווחי.

על המחיר שהוא עצמו שילם עם התברר עמדותיו ותפיסות עולמו, תהליך שהתרחש לאורך זמן, אומר סגל כי מדובר במחיר ששווה לשלם באהבה כפי שהקמת משפחה פוגעת לכאורה בארנק ובשקט, עם זאת אדם שמח במשפחה שהקים.

להערכתו של סגל פרשנים ואנשי חדשות ימניים באולפני החדשות המובילים יש היום יותר מבעבר וכך גם יהיו בעתיד יותר מאשר היום.

על מיקומו שלו במפה הפוליטית ימנית אומר עמית סגל כי התיעוב בין בנט לנתניהו עולה על התיעוב שליווה את יחסיהם של אריה דרעי ואלי ישי או רבין ופרס, "יש רצון של שניהם שאדבר בעדם ובמובן הזה שניהם יוצאים מאוכזבים. העיתונות הייתה מחולקת בעבר לשניים, אלה שמתעבים את נתניהו ואלה שלא, וכעת היא מחולקת לשלושה חלקים, אלה שמעבים את בנט גם אם יעשה שלום עם איראן, יש כאלה שיגנו עליו גם אם יהיו כישלונות ויש את החלק שבאמצע, ואני משתייך אליו, שבוחן עניינית. יש לי בעיות קשות עם הרכב הממשלה, לא אהבתי את הדרך שהממשלה הוקמה במעשה רמייה אבל אני מסרב לטעון שהציונות נגמרה ואני מציע לבחון את מעשי הממשלה כפי שהם, כמו שהיה בתקופת נתניהו ואני מקווה שתקום ממשלה ימנית".

על התחזית שלו, שלא התגשמה, שממשלת בנט והשמאל לא תוקם בסופו של דבר, אומר סגל כי הוא לא היה תמים לחשוב שבנט לא מעוניין בממשלה שכזו, והוא גם אמר בתקופת הבחירות באולפנים שאם לבנט הייתה אפשרות הוא היה מקים ממשלה עם מרצ והעבודה, אמירה ש'ימינה' לא אהבה. עם זאת הוא סבר שבימינה יימצאו שניים שיתנגדו למהלך ויצביעו נגדו ואכן היו שניים, שיקלי ואלון דוידו, אך אלון דוידי בחר להתפטר מהכנסת. "הופתעתי מכך שבנט הצליח להביא את סילמן אורבך וחבריהם למרות שהסביבה שלהם לא אהבה את הממשלה הזו. אולי הלחץ ברחוב הציוני דתי הבורגני כמו רחובות והדר גנים היה לחץ פחות כבד והייתה שם יתר תמיכה בממשלה".

לטעמו של סגל הכישלון הגדול של בצלאל סמוטריץ' היה חוסר האמון שלו שממשלה שכזו אכן תוקם, "אני יודע את זה כי אני מאמין לסמוטריץ' שאמר זאת בפירוש. הוא אמר שהממשלה הזו לא תקום. אחר כך הוא הוסיף ואמר שאם היא תקום זה יהיה לזמן קצר מאוד ומאה ימים שעברו זה כבר לא זמן קצר מאוד. הוא טעה בהערכה מבלי להיכנס לשאלת החס לרע"מ".

על מהלכיו של נפתל בנט אומר סגל כי זה בחר לומר לכל צד את מה שרצה לשמוע, לעיתונאים מהימין אמר שהוא רק מרמה את השמאל כדי להביא קולות ובסוף יילך עם נתניהו, לשמאלנים אמר שהוא מרמה את הימין ויקים ממשלת שינוי. להערכתו של סגל אם היה סיכוי לממשלת 61 לבנט לא הייתה ברירה אלא לחבור אליה. "מהרגע שסמוטריץ' סגר את הדלת על ממשלה עם רע"מ נסללה הדרך לבנט להיות ראש ממשלה. במובן הזה בנט צריך לשלוח לסמוטריץ' זר פרחים".

על הסיכוי שבני גנץ יבחר לנקוט במהלך פוליטי שישנה את התמונה כולה, מעריך סגל שהדבר לא יקרה שכן הקהילה האישית שאליה חוזר גנץ בסופו של יום לא תקבל מציאות בה בני גנץ "רוצח את ממשלת השינוי שלהם והולך עם נתניהו סמוטריץ' אבי מעוז ואוחנה".

על המשך פעילותו הפוליטית של נתניהו, מציין סגל כי בפרק האחרון של ספרו הוא קובע כי אף ראש ממשלה, למעט אולי משה שרת, לא ידע לפרוש בזמן. לטעמו הציפיה שמנהיג יבוא ויגיד מיציתי היא ציפייה מוגזמת. נתניהו אינו מונע מכסף, אומר סגל, וכך לא רצון לשקט חסר סיכון. משום כך נתניהו נותר בזירה, מה שגורם לבכירי הליכוד שלא להרים קולם בגלוי ובקול רם מדי נגד נתניהו. כך אדלשטיין וכך ברקת שהסקרים מלמדים על הפסד של פער בגובה של כ-60 אחוזים.

לטעמו של סגל יש להזכיר את גלעד ארדן בצמרת רשימת המועמדים להחלפת נתניהו ביום שאחריו. "לארדן יש משני העולמות, גם מאורגן בליכוד וגם בעל תמיכה ציבורית, אבל זה לא חייב להיות הוא. זה יכול להיות גם אדלשטיין או כץ".

במידה ותתבצע הרוטציה המתוכננת בין בנט ללפיד יקבל בנט את תפקיד שר הפנים ולהגיע מתפקיד זה לקלפיות יהיה לא פשוט עבורו. בעיני סגל זו טעותו של בנט וטעותו של הליכוד שיכול היה לפתות את בנט עם תפקיד משמעותי הרבה יותר מתפקיד שר הפנים ובמקום זה בוחרים לתקוף אותו בחריפות. טעותו של בנט בעיני סגל היא שהוא משלים את שריפת הגשרים הזו, כהגדרתו, בחיבוק שהוא מחבק את בעלי הטורים ב'הארץ' ואת מירב מיכאלי וניצן הורביץ.

סגל סבור כי אמנם הממשלה לגיטימית שהרי הכנסת הצביעה בעדה, אך נוצר נתק בין רצון העם לבין המציאות הפוליטית. "השישה מנדטים לא מייצגים את רצון העם", אומר סגל המקפיד לציין כי גם לנתניהו לא היה רוב בארבע מערכות בחירות, אך הציבור לא רצה את שני המועמדים שהציבו את עצמם בגלוי מול נתניהו, גדעון סער ונפתלי בנט. המציאות שנוצרה היא בעיני סגל משהו דפוק בפוליטיקה הישראלית.

ואולי בכל זאת ממשלת בנט מייצרת כאן פוליטיקה חדשה, כזו שדרכה השמאל אינו נזעם על כל צעד ימני שמתרחש בשטח? הבחינה לכך תהיה רק אחרי שהתקציב יעבור, אומר סגל. "אנחנו מבינים שהעולם לא רוצה את נתניהו ולכן הוא מחבק את בנט, אבל העולם לא פראייר, הוא לא שינה את דעתו, הוא לא בעד בית אל עפרה ואביתר. השאלה היא מתי יוגש השטר לפירעון ולהערכתי זה יקרה בחודשים הקרובים, אחרי התקציב. נוח לאירופים יותר עם מישהו שהשפעתו בגבעת הקפיטול נמוכה מזו של נתניהו.

"לו הייתי יועצו של בנט הייתי מציע לו אחרי שנתיים לפרוש ולתת לעם שיתגעגע אליו", אומר סגל בהתייחס לתפוגת כהונתו של בנט כראש ממשלה, תאריך שיגיע במהירות רבה מאוד, יחסית לכהונתם של ראשי ממשלות שקיבלו את תפקידם מתוך תמיכה ציבורית רחבה.

מי הקהל הבא של בנט? "הוא מחפש את המטבע מתחת לפנס. הוא אומר שאם בימין הוא שרוף אין לו אלא לפנות למרכז. כל המשבחים אותו בטורים לא יצביעו לו ולכן הוא צריך למצוא לעצמו בייס חדש. לו אני יועץ שלו הייתי אומר לו לך ימינה, כי משתמשים בך ויזרקו אותך. במרכז אין לבנט תקומה".

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו