כישלון הממשלה והעומד בראשה בטיפול בקורונה הוא סיפור פוליטי במאה אחוז, והוא מהווה עוד הוכחה לכך שראש ממשלה עם שישה מנדטים לא באמת יכול לנהל את המדינה. שלא סתם אומרים שגוף עם כמה ראשים הוא מפלצת.
כל אחד מהשחקנים עושה נטו שיקול פוליטי של עצמו והאחריות מהם והלאה. בנט, שעומד בראש המפלגה הקטנה ביותר בקואליציה וגורלו הפוליטי תלוי מאה אחוז בשותפיו פשוט לא יכול להרשות לעצמו להתעמת איתם ולא מסוגל להוביל קו ולכפות אותו.
וזה הסיפור על רגל אחת:
* לפיד וסער מרחיקים את עצמם כמה שאפשר כדי לא לקחת אחריות.
* גנץ בא איפה שקוראים לו אבל לא יוזם כלום.
* ליברמן החליט להכשיל את בנט בהתעקשות שלא לפצות עסקים על הגבלת התקהלות.
* שאשא-ביטון כבר מזמן על גבול הכחשת הקורונה ומתעקשת לא לחסן בבתי הספר בצורה מערכתית.
* בנט עצמו נחוש כנראה לא לפגוע ב"הרמוניה" בקבינט גם במחיר הפקרת ילדי ישראל לנגיף ולכן לא מתעקש מול ליברמן או שאשא ביטון.
* והורביץ עסוק בכלל בהקדם אג'נדת שמאל פרוגרסיבית במשרד הבריאות והקורונה לא מעניינת אותו.
כשיש ראש ממשלה לגיטימי ממפלגת שלטון גדולה, עם תמיכה ציבורית רחבה וכשלושים מנדטים, לכולם ברור שאי אפשר לנהל ממשלה שבה כל אחד מושך לכיוון אחר ושראש הממשלה הוא שקיבל את המנדט להוביל ולקבוע. כלל השותפים מכירים בסמכותו ומיישרים קו ברוב המקרים גם אם הם חושבים אחרת. בממשלה נוצרת דינמיקה טבעית שמאפשרת לראש הממשלה לשמוע את כולם, לדון ולהקשיב, אבל בסוף לקבל החלטות, לחתוך ולהנהיג.
אבל כשיש ממשלה שמראש נבנתה כממשלת "שיתוף" עקומה שבה אין מנהיג אחד שקיבל את המנדט להוביל וכולם מקבלים את סמכותו אלא כל אחד רואה את עצמו שווה בין שווים נוצר כיאוס שלא מאפשר קבלת החלטות ולא מאפשר ניהול. לזה התכוונו חז"ל כשאמרו שקדירה של שותפים מוצאת את עצמה מאוד מהר לא חמה ולא קרה ומה שיש בה מחמיץ ומתקלקל.
ואת מחיר עיוות הדמוקרטיה וקלקול מנגנון השלטון הנורמלי שהוביל בנט בשל תאוותו להיות ראש ממשלה עם בכל מחיר כולנו משלמים. בחיים במובן הפשוט ביותר שלהם.