התרבות הפלסטינית מגוייסת כדי להעביר את כל המסרים הלאומניים והאנטי ישראליים שמועברים בתקשורת ועל ידי הפוליטיקאים: שנאת יהודים וישראל , ישראל היא פלסטין כבושה, ואחרים. להלן קטעים ממחזה, "מחסום אלתפאח מחזה במערכה אחת" מאת: בהאא'י שראב, שהתפרסם בשבוע שעבר בעיתון הרשות. חשוב ביותר להכיר את התרבות הפלסטינית הזו, שבמידה רבה משקפת את שאיפותיהם ועמדותיהם היסודיות של הציבור הפלסטיני:
"בני הזוג אבו ואם מחמוד מסדרים מחדש את ביתם, אותו השמידו חיילי הכיבוש הציוני, ומחפשים בין הריסותיו משהו מרכושם שנותר שלם.
אבו-מחמוד: אללה יתבע את עלבוננו. אללה ינקום ביהודים הארורים. הו אללה, עד מתי יימשך הרס זה ומוות זה?
אם-מחמוד: שאללה ייקח אותם ויחסל אותם. אין לנו בחיינו ולו יום אחד של שקט ואושר ...
אבו מחמוד: רגע, איפה המפתח?
אם-מחמוד: המפתח? על איזה מפתח אתה מדבר?
אבו-מחמד: המפתח של פארנו וכבודנו, המפתח של ביתנו ביפו. חפשי בין ההריסות ...
אני לא אאבד אותך, לא אתן לך ללכת לאיבוד, אתה הפיקדון שאסור לאבד או להזניח!
אם-מחמוד: אוי! כל זאת בגלל הארורים היהודים. רק אללה הוא יכול להתגבר עליהם...
אנו צריכים בטחון ושלום אמיתי צודק, אנו צריכים לחיות את חיינו ברוגע...
בואו אנשים! אללה אכבר! אללה אכבר! היהודים תוקפים את מחסום אלתפאח ורוצים לכבוש אותו! אללה אכבר! בואו, אנשים, מכל מקום! ... הצילו את האנשים במחסום אלתפאח, אל תתנו ליהודים לגזול אותו! אללה אכבר! הצילו, אנשים אמיצים! נתנגד לכובשים הציונים! נילחם בפושעים היהודים!
בני הזוג אבו ואם מחמוד (רצים מחוץ לביתם כשבידיהם אבנים ומקלות): קדימה! נצא לעזור לאחינו ונילחם ביהודים! אסור שהם ינצחו אותנו ואסור לתת להם לכבוש את מחסום אלתפאח
אוי, אוי,
מאותו יום שבו התרחקנו מארצנו ומזרענו, מאותו יום,
אוי, אוי,
בני, מוטל עליך פיקדון,
פלסטין היא ארצנו והפיקדון היקר ביותר,
הו בני, זה מפתח ביתנו ביפו!
החבא אותו בתוך חזך!
האכל אותו באהבתך ובדמך!
שמור עליו כעל חייך!
אוי! אוי!
היהודים! היהודים!
מן היום שבו היכרנו אותם, השינה נדדה מעינינו!
מאותו יום התייתמו ילדינו..."
"בני הזוג אבו ואם מחמוד מסדרים מחדש את ביתם, אותו השמידו חיילי הכיבוש הציוני, ומחפשים בין הריסותיו משהו מרכושם שנותר שלם.
אבו-מחמוד: אללה יתבע את עלבוננו. אללה ינקום ביהודים הארורים. הו אללה, עד מתי יימשך הרס זה ומוות זה?
אם-מחמוד: שאללה ייקח אותם ויחסל אותם. אין לנו בחיינו ולו יום אחד של שקט ואושר ...
אבו מחמוד: רגע, איפה המפתח?
אם-מחמוד: המפתח? על איזה מפתח אתה מדבר?
אבו-מחמד: המפתח של פארנו וכבודנו, המפתח של ביתנו ביפו. חפשי בין ההריסות ...
אני לא אאבד אותך, לא אתן לך ללכת לאיבוד, אתה הפיקדון שאסור לאבד או להזניח!
אם-מחמוד: אוי! כל זאת בגלל הארורים היהודים. רק אללה הוא יכול להתגבר עליהם...
אנו צריכים בטחון ושלום אמיתי צודק, אנו צריכים לחיות את חיינו ברוגע...
בואו אנשים! אללה אכבר! אללה אכבר! היהודים תוקפים את מחסום אלתפאח ורוצים לכבוש אותו! אללה אכבר! בואו, אנשים, מכל מקום! ... הצילו את האנשים במחסום אלתפאח, אל תתנו ליהודים לגזול אותו! אללה אכבר! הצילו, אנשים אמיצים! נתנגד לכובשים הציונים! נילחם בפושעים היהודים!
בני הזוג אבו ואם מחמוד (רצים מחוץ לביתם כשבידיהם אבנים ומקלות): קדימה! נצא לעזור לאחינו ונילחם ביהודים! אסור שהם ינצחו אותנו ואסור לתת להם לכבוש את מחסום אלתפאח
אוי, אוי,
מאותו יום שבו התרחקנו מארצנו ומזרענו, מאותו יום,
אוי, אוי,
בני, מוטל עליך פיקדון,
פלסטין היא ארצנו והפיקדון היקר ביותר,
הו בני, זה מפתח ביתנו ביפו!
החבא אותו בתוך חזך!
האכל אותו באהבתך ובדמך!
שמור עליו כעל חייך!
אוי! אוי!
היהודים! היהודים!
מן היום שבו היכרנו אותם, השינה נדדה מעינינו!
מאותו יום התייתמו ילדינו..."