השבוע החלו ישיבות הפומביות של וועדת החקירה הבודקת את ההתפרעויות ומותם של 13 ערביי ישראל שנהרגו באוקטובר. כבר לפני שנתיים פרסם "מבט לתקשורת פלסטינית" מחקר בשם "איתיפאדה של ערביי ישראל" אשר התריע על תהליך העברת נאמנותם של ערביי ישראל לרשות הפלסטינית. החכי"ם הערביים אינם מסתירים את תמיכתם ביעדי הרש"פ, בניגוד ליעדי מדינת ישראל, ואף סרבו לאחרונה לגנות פעולות טרור. להלן מאמר שכתב ערבי ישראלי בשם עלאא' חליחל שפורסם בעיתון הרש"פ אלאים בו הוא מביע סלידה מישראל וישראלים ומודיע שהוא מצפה לצלאח אל דין חדש. כידוע צלאח אל דין כבש את ארץ ישראל מידי הצלבנים. במידה וזה מייצג עמדות רבים מערביי ישראל, יתכן ומה שראינו באוקטובר השנה הוא מעט לעומת שצפוי בשנים הבאות אם וכאשר עוד יחריף האלימות של שכנינו הערבים נגד ישראלים ויהודים:
"אני לא מפחד מהתרבות הישראלית, או מהשפה העברית או מהיהודים המקיפים אותי. אני לא מפחד מהם, כי פשוט מאד אני יותר חזק מהם. אפילו בנכבה ["טרגדיה" כינוי ערבי להקמת מדינת ישראל] העצובה שלי, אותה אני נושא תחת מעילי ובתוך תיקי , אני חזק מהם. תראו לי כובש אחד או גזלן אחד שאיננו מפחד מקרבנו. במובן מסוים, מיליון הפלסטינים שנותרו לחיות במולדת זו אלו הגורמים יותר מכל לנדודי שינה של האחרים. זאת לא כיון שהם אינם יכולים לחנוק אותנו או לדחוק אותנו לשוליים (ולא משום שהם לא עושים זאת כל יום), אלא משום שהם אינם יכולים להתעלם מקיומנו מולם כל בוקר, ואנו מזכירים להם את אשר עוללו ידיהם... אני לא טוען שהאסון שלנו, אנו ב"פנים" חמור יותר מהאסון של מחנות הפליטים ליד עזה או ביירות. אנו אומרים שאנו חלק מטרגדיה זו ולא ניתן להפריד אותנו ממנה.
...אני מסרב להתקפל בתוך עצמי, מסרב להתחבא בתוך עורי ולצפות לצלאח אלדין. אם יבוא צלאח אלדין ברוכים הבאים. ואם הוא לא יבוא, שכל אחד מאיתנו ינסה להתחפש לאחד מהעוזרים שלו: שנחיה, שנמשיך, שנתפתח, שנתמודד עם "האחר", שנלמד את שפתו ונפנה את מבטו אל התרבות הרצוצה שלו, כיון שאנו לא חוששים מהם. אם נצא אל חיינו כפלסטינים למרות שזו "מדינת היהודים" ... שכנתי היהודיה שאומרת לי "בוקר טוב" [במקור בעברית] ואני יודע שהיא שונאת אותי עד העצם, כי פשוט היא לא מנסה להסתיר זאת. ... "
[אלאיאם 13/2/01]
כאמור, החכי"ם הערביים מביעים תמיכה ברש"פ ועקרונותיה בפומבי וכן בעצרות בתוך שטחי הרשות. להלן עמדות האשם אל מחאמיד, אשר בין היתר הביע תמיכה באלימות הפלסטינית כ"זכות לגיטימית":
"חבר הכנסת הערבי האשם אלמחאמיד נשא נאום בשם עמנו בתוך הקו הירוק... ואמר כי יד הבוגדנות היא אשר התנקשה בחייו [של ת'אבת] מאחר והכירה את מחויבותו ואת אהבתו למולדתו, למהפכה ולמהפכנים. מחאמיד אמר כי למרות מותו, ת'אבת עודנו חי בקרבנו על ידי עקרונותיו והדוגמא אשר השאיר אחריו. מחאמיד הדגיש את אחדות העם הפלסטיני בכל מקומות הימצאו ואמר כי 8 מיליון פלסטינים יישארו פה על אדמתם למרות השהידים, הפצועים והאסירים. מחאמיד אמר כי ההתקוממות היא זכות לגיטימית שמוענקת בתוקף החוקים וההכרות הבינלאומיות למען הצלה מפני הכיבוש בכל האמצעים הקיימים. הוא אמר כי האינתיפאדה לא תיפסק לפני סיום הכיבוש
[אלחיאת אלג'דידה 16/2/01]
"אני לא מפחד מהתרבות הישראלית, או מהשפה העברית או מהיהודים המקיפים אותי. אני לא מפחד מהם, כי פשוט מאד אני יותר חזק מהם. אפילו בנכבה ["טרגדיה" כינוי ערבי להקמת מדינת ישראל] העצובה שלי, אותה אני נושא תחת מעילי ובתוך תיקי , אני חזק מהם. תראו לי כובש אחד או גזלן אחד שאיננו מפחד מקרבנו. במובן מסוים, מיליון הפלסטינים שנותרו לחיות במולדת זו אלו הגורמים יותר מכל לנדודי שינה של האחרים. זאת לא כיון שהם אינם יכולים לחנוק אותנו או לדחוק אותנו לשוליים (ולא משום שהם לא עושים זאת כל יום), אלא משום שהם אינם יכולים להתעלם מקיומנו מולם כל בוקר, ואנו מזכירים להם את אשר עוללו ידיהם... אני לא טוען שהאסון שלנו, אנו ב"פנים" חמור יותר מהאסון של מחנות הפליטים ליד עזה או ביירות. אנו אומרים שאנו חלק מטרגדיה זו ולא ניתן להפריד אותנו ממנה.
...אני מסרב להתקפל בתוך עצמי, מסרב להתחבא בתוך עורי ולצפות לצלאח אלדין. אם יבוא צלאח אלדין ברוכים הבאים. ואם הוא לא יבוא, שכל אחד מאיתנו ינסה להתחפש לאחד מהעוזרים שלו: שנחיה, שנמשיך, שנתפתח, שנתמודד עם "האחר", שנלמד את שפתו ונפנה את מבטו אל התרבות הרצוצה שלו, כיון שאנו לא חוששים מהם. אם נצא אל חיינו כפלסטינים למרות שזו "מדינת היהודים" ... שכנתי היהודיה שאומרת לי "בוקר טוב" [במקור בעברית] ואני יודע שהיא שונאת אותי עד העצם, כי פשוט היא לא מנסה להסתיר זאת. ... "
[אלאיאם 13/2/01]
כאמור, החכי"ם הערביים מביעים תמיכה ברש"פ ועקרונותיה בפומבי וכן בעצרות בתוך שטחי הרשות. להלן עמדות האשם אל מחאמיד, אשר בין היתר הביע תמיכה באלימות הפלסטינית כ"זכות לגיטימית":
"חבר הכנסת הערבי האשם אלמחאמיד נשא נאום בשם עמנו בתוך הקו הירוק... ואמר כי יד הבוגדנות היא אשר התנקשה בחייו [של ת'אבת] מאחר והכירה את מחויבותו ואת אהבתו למולדתו, למהפכה ולמהפכנים. מחאמיד אמר כי למרות מותו, ת'אבת עודנו חי בקרבנו על ידי עקרונותיו והדוגמא אשר השאיר אחריו. מחאמיד הדגיש את אחדות העם הפלסטיני בכל מקומות הימצאו ואמר כי 8 מיליון פלסטינים יישארו פה על אדמתם למרות השהידים, הפצועים והאסירים. מחאמיד אמר כי ההתקוממות היא זכות לגיטימית שמוענקת בתוקף החוקים וההכרות הבינלאומיות למען הצלה מפני הכיבוש בכל האמצעים הקיימים. הוא אמר כי האינתיפאדה לא תיפסק לפני סיום הכיבוש
[אלחיאת אלג'דידה 16/2/01]