שאלתם אם מותר למורים לשבות?
כותרת: ככלל הואיל ויש מצווה ללמד תורה ולחנך, אסור למורים לשבות, ורק בעת צורך גדול מאוד, על פי הוראת שעה של גדולי התורה שבדור, מותר למורים לשבות.
תשובה: כידוע, ישנן דעות בפוסקים אם מותר לפועלים לשבות כדי להיטיב את שכרם. יש אומרים שכיוון שהתחייבו לעבוד אסור להם להשבית המפעל ולגרום נזק למעסיקם. ורק אם יתייעצו עם בית דין חשוב (חבר עיר) שיבדוק העניין ויראה שאכן שביתתם מוצדקת מותר יהיה להם לשבות. ויש אומרים, שכיוון שכך הוא המנהג כיום, מותר לפועלים לשבות גם בלא אישור של בית דין חשוב.
אך כל זה אמור לגבי עבודות שאין בהם מצווה, אבל למורים המקיימים מצוות תלמוד תורה אסור לשבות. שכן גם בחינם חובתו של כל מי שיכול ללמד תורה, ומה שנותנים שכר למורים הוא כדי שלא יצטרכו לחפש פרנסה אחרת ויהיו פנויים ללמד, אבל אם המורה אינו הולך לחפש פרנסה אחרת, עליו להמשיך וללמד את הילדים. ואת סכסוכי העבודה צריכים לפתור על ידי בוררות בלבד ולא על ידי שביתות.
ורק במקרים נדירים, כאשר המעסיק אינו מוכן לבוא לדין או בוררות, ונראה שאם לא ישבתו יגרם נזק למערכת החינוך או לרפואה הציבורית, מותר להתייעץ עם בית דין חשוב, ורק לאחר קבלת היתר מפורש - מותר לשבות. שלפעמים ביטולה של תורה זהו קיומה.
לפיכך אסור למורה המלמד תורה להשתתף בשביתה שלא קיבלה אישור מפורש מבית דין חשוב או מהרבנות הראשית. ואף אם ארגון המורים מאיים עליו שלא יסייע לו בעתיד, אסור למורה להשתתף בשביתה. וכמו שאם יאיימו עליו: אם לא תאכל בשר טרף נפגע בזכויותיך, לא יאכל בשר טרף. כך אם יאיימו עליו לא נייצג אותך אם לא תשבות - לא ישבות (ועיין אג"מ חו"מ נט; הרב אוירבאך תחומין ה' 289; מנחת צבי ח"ב י').
כותרת: ככלל הואיל ויש מצווה ללמד תורה ולחנך, אסור למורים לשבות, ורק בעת צורך גדול מאוד, על פי הוראת שעה של גדולי התורה שבדור, מותר למורים לשבות.
תשובה: כידוע, ישנן דעות בפוסקים אם מותר לפועלים לשבות כדי להיטיב את שכרם. יש אומרים שכיוון שהתחייבו לעבוד אסור להם להשבית המפעל ולגרום נזק למעסיקם. ורק אם יתייעצו עם בית דין חשוב (חבר עיר) שיבדוק העניין ויראה שאכן שביתתם מוצדקת מותר יהיה להם לשבות. ויש אומרים, שכיוון שכך הוא המנהג כיום, מותר לפועלים לשבות גם בלא אישור של בית דין חשוב.
אך כל זה אמור לגבי עבודות שאין בהם מצווה, אבל למורים המקיימים מצוות תלמוד תורה אסור לשבות. שכן גם בחינם חובתו של כל מי שיכול ללמד תורה, ומה שנותנים שכר למורים הוא כדי שלא יצטרכו לחפש פרנסה אחרת ויהיו פנויים ללמד, אבל אם המורה אינו הולך לחפש פרנסה אחרת, עליו להמשיך וללמד את הילדים. ואת סכסוכי העבודה צריכים לפתור על ידי בוררות בלבד ולא על ידי שביתות.
ורק במקרים נדירים, כאשר המעסיק אינו מוכן לבוא לדין או בוררות, ונראה שאם לא ישבתו יגרם נזק למערכת החינוך או לרפואה הציבורית, מותר להתייעץ עם בית דין חשוב, ורק לאחר קבלת היתר מפורש - מותר לשבות. שלפעמים ביטולה של תורה זהו קיומה.
לפיכך אסור למורה המלמד תורה להשתתף בשביתה שלא קיבלה אישור מפורש מבית דין חשוב או מהרבנות הראשית. ואף אם ארגון המורים מאיים עליו שלא יסייע לו בעתיד, אסור למורה להשתתף בשביתה. וכמו שאם יאיימו עליו: אם לא תאכל בשר טרף נפגע בזכויותיך, לא יאכל בשר טרף. כך אם יאיימו עליו לא נייצג אותך אם לא תשבות - לא ישבות (ועיין אג"מ חו"מ נט; הרב אוירבאך תחומין ה' 289; מנחת צבי ח"ב י').