הכאב הנורא על דם יהודי שנשפך כמים בעת האחרונה, מתערבב בתחושת תסכול על חוסר יכולתה של המנהיגות לתת תשובות הולמות לטרור הרצחני. הציבור איננו מומחה לביטחון, אבל בחושיו הבריאים הוא דוחה על הסף את הקלישאות ש"אין פתרון צבאי לטרור". העם מתקומם נוכח הפיכת המדינה כולה ליעד מבוצר, בשעה שהמרצחים ושולחיהם מסתובבים חופשיים.
באמת אין פתרון? האם הטרור לא מוגר במקומות שונים בעולם, כאשר פעלו נגדו בנחישות? וכי אנו עצמנו לא ידענו להילחם בטרור, קודם שהשתלטה עלינו הקונספציה האבסורדית של אוסלו, שלפיה הפתרון לטרור הוא מתן נשק למחבלים והקמת ערי-מקלט בעבורם?
מי שטוען 'אין פתרון', אומר בעצם דבר אחד - שהוא איננו יודע למצוא פתרון. מי שאינו מבין כי אוייב צריך להכריע, ושעל מכה צריך להשיב במכה כואבת שבעתיים - ילך לביתו ולא יעמיד בסכנה את חייהם ושלומם של מיליוני יהודים.
מעבר להסברים
אבל השאלה שעלינו, כיהודים מאמינים, לשאול היא - איך קרה הדבר שפתאום איננו יודעים להתנהג ככל מדינה נורמלית? מדוע הוכו קברניטי המדינה בעיוורון כה נורא, שגרם להם להיכנס בראש צלול למלכודת המוות של אוסלו? למה אנחנו, שהיינו סמל ומופת לפתרונות צבאיים מבריקים ולעמידה גאה ונחושה מול הטרור, נהפכים פתאום לחדלי-אישים רפי-ידיים?
אפשר לתת לכך הסברים, אבל יש דברים שמעבר להסברים. גם תהליכים טבעיים מנווטים למעשה על-ידי ההשגחה העליונה. הקב"ה הוא הנותן לנו כוח לעשות חיל, ואם אנחנו רואים שפתאום אין הברכה שרויה במעשי ידינו, אי-אפשר להסתפק במתן הסברים טבעיים, חברתיים, פוליטיים או צבאיים.
תורתנו קובעת, שכאשר מתרגשת צרה על עם-ישראל, אסור לתלות את הדבר בגורל העיוור או במקריות. חייבים להבין שזה איתות משמים, איתות שצריך לעורר לתשובה ולתיקון המעשים.
כך נהגו מרדכי ואסתר בימי גזירת המן. הם היו יכולים להסביר את הגזירה בהסברים רציונליים, ולנסות להעביר את רוע הגזירה על-ידי שתדלנות ופעילות טבעית מקובלת. אבל הם הבינו שהמהפך הפתאומי הזה - משוויון-זכויות והתערות בחיי פרס ומדי, לגזירת ההשמדה הנוראה בדברי ימי ישראל - הוא איתות חד מלמעלה. לכן שמו את הדגש על צום ועל קריאה לתשובה ולזעקה אל אבינו שבשמים.
לחולל מהפך
כאשר שבו היהודים אל אביהם שבשמים, החל הגלגל להסתובב לכיוון השני באותה פתאומיות דרמטית. המן בא אל אחשוורוש שמח וטוב-לב, כדי לקבל אישור פורמלי פעוט לתלות את מרדכי, ופתאום נצטווה להרכיב את מרדכי על סוס מלכות ברחובות העיר ולקרוא לפניו: "ככה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". כעבור זמן קצר כבר היה תלוי על העץ אשר הכין למרדכי.
ודאי שצריך לפעול באמצעים הביטחוניים והמדיניים כדי להגן על חיי היהודים, אבל הרבה יותר חשוב להחזיר לנו את הברכה האלוקית. זאת אפשר להשיג רק על-ידי חיזוק היהדות שלנו, של כולנו.
זה הזמן לחזק את האחדות היהודית ("לך כנוס את כל היהודים"), כפי שהיא באה לידי ביטוי במצוות פורים - משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. חשוב לחזק את 'אמצעי הביטחון' הרוחניים - הנחת תפילין, מזוזות כשרות, צדקה, קניית אור בספר-התורה, אמירת כמה פרקי תהילים מדי יום וכדומה.
ההתחזקות הרוחנית תביא מיד להתעשתות של המנהיגות המדינית והצבאית, עד שנזכה ל"ונהפוך הוא" החשוב ביותר - מהפך הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.
באמת אין פתרון? האם הטרור לא מוגר במקומות שונים בעולם, כאשר פעלו נגדו בנחישות? וכי אנו עצמנו לא ידענו להילחם בטרור, קודם שהשתלטה עלינו הקונספציה האבסורדית של אוסלו, שלפיה הפתרון לטרור הוא מתן נשק למחבלים והקמת ערי-מקלט בעבורם?
מי שטוען 'אין פתרון', אומר בעצם דבר אחד - שהוא איננו יודע למצוא פתרון. מי שאינו מבין כי אוייב צריך להכריע, ושעל מכה צריך להשיב במכה כואבת שבעתיים - ילך לביתו ולא יעמיד בסכנה את חייהם ושלומם של מיליוני יהודים.
מעבר להסברים
אבל השאלה שעלינו, כיהודים מאמינים, לשאול היא - איך קרה הדבר שפתאום איננו יודעים להתנהג ככל מדינה נורמלית? מדוע הוכו קברניטי המדינה בעיוורון כה נורא, שגרם להם להיכנס בראש צלול למלכודת המוות של אוסלו? למה אנחנו, שהיינו סמל ומופת לפתרונות צבאיים מבריקים ולעמידה גאה ונחושה מול הטרור, נהפכים פתאום לחדלי-אישים רפי-ידיים?
אפשר לתת לכך הסברים, אבל יש דברים שמעבר להסברים. גם תהליכים טבעיים מנווטים למעשה על-ידי ההשגחה העליונה. הקב"ה הוא הנותן לנו כוח לעשות חיל, ואם אנחנו רואים שפתאום אין הברכה שרויה במעשי ידינו, אי-אפשר להסתפק במתן הסברים טבעיים, חברתיים, פוליטיים או צבאיים.
תורתנו קובעת, שכאשר מתרגשת צרה על עם-ישראל, אסור לתלות את הדבר בגורל העיוור או במקריות. חייבים להבין שזה איתות משמים, איתות שצריך לעורר לתשובה ולתיקון המעשים.
כך נהגו מרדכי ואסתר בימי גזירת המן. הם היו יכולים להסביר את הגזירה בהסברים רציונליים, ולנסות להעביר את רוע הגזירה על-ידי שתדלנות ופעילות טבעית מקובלת. אבל הם הבינו שהמהפך הפתאומי הזה - משוויון-זכויות והתערות בחיי פרס ומדי, לגזירת ההשמדה הנוראה בדברי ימי ישראל - הוא איתות חד מלמעלה. לכן שמו את הדגש על צום ועל קריאה לתשובה ולזעקה אל אבינו שבשמים.
לחולל מהפך
כאשר שבו היהודים אל אביהם שבשמים, החל הגלגל להסתובב לכיוון השני באותה פתאומיות דרמטית. המן בא אל אחשוורוש שמח וטוב-לב, כדי לקבל אישור פורמלי פעוט לתלות את מרדכי, ופתאום נצטווה להרכיב את מרדכי על סוס מלכות ברחובות העיר ולקרוא לפניו: "ככה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". כעבור זמן קצר כבר היה תלוי על העץ אשר הכין למרדכי.
ודאי שצריך לפעול באמצעים הביטחוניים והמדיניים כדי להגן על חיי היהודים, אבל הרבה יותר חשוב להחזיר לנו את הברכה האלוקית. זאת אפשר להשיג רק על-ידי חיזוק היהדות שלנו, של כולנו.
זה הזמן לחזק את האחדות היהודית ("לך כנוס את כל היהודים"), כפי שהיא באה לידי ביטוי במצוות פורים - משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. חשוב לחזק את 'אמצעי הביטחון' הרוחניים - הנחת תפילין, מזוזות כשרות, צדקה, קניית אור בספר-התורה, אמירת כמה פרקי תהילים מדי יום וכדומה.
ההתחזקות הרוחנית תביא מיד להתעשתות של המנהיגות המדינית והצבאית, עד שנזכה ל"ונהפוך הוא" החשוב ביותר - מהפך הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.