זה זמן רב אנו שומעים מהמתגוננים על האנטישמיות וההסתה לשנאה של הממסד הרשמי ברש"פ שהדברים נאמרים ע"י מנהיגים לצורך פוליטי פנימי או כעמדות פתיחה למשא ומתן, והסברים דומים, כאשר, לאמיתו של דבר, טוענים המתגוננים, בניגוד לדברי הפלסטינים, שני העמים זקוקים ושואפים לשלום. בדיקת הספרות והשירה המתפרסמת בעיתונות הרש"פ מראה תמונה הפוכה לחלוטין. הטפת השנאה והצגת ישראלים כאכזריים והצורך לגרש אותם, באים לידי ביטוי בגסות יתר ובוטות רבה יותר דווקא במסגרות הלא פוליטיים. כנראה יש להבין את ההתבטאויות של ההנהגה, לא כהגזמות אלה דווקא כלשון רפה יותר, כנראה עקב הביקורת הרבה שהושמעה כלפיהם בתקשורת העולמית בשנים האחרונות שאף הביאה להקמת "הוועדה הטרילטירלית למניעת הסתה". יתכן, ובניגוד לאלו המגינים על דברי המנהיגים הפלסטינים כדברי הגזמה לצורך פנימי, יש לראות אותם בלשון המעטה, לצורך חיצוני.
השירה והספרות הפלסטינית מציגות תמונה חודרת במיוחד לגבי אפשרות השלמה בין העמים. בהתחשב בעמדת הסופרים והמשוררים הישראלים המקדמת שלום ופיוס, דברים אלו עוד יותר צורמים. בשיר הבא בשם "זהות פלסטינית" שכתבה נטאלי זנאנירי לשבועון פלסטיני, ניתנת לישראל "זכות" הבחירה אך ורק בין בריחה דרך הים כפחדנים או מוות אכזרי בהתמודדות אם הפלסטינים. יש לשים לב גם למשמעות התאריך 1948 ולא 1967 כנקודת מוצא לזהות הפלסטינית. כמו בכל שיח פלסטיני-פנימי, הקמת מדינת ישראל וקיומה הן מהות הבעיה הפלסטינית ולא מלחמת ששת הימים.
[השבועון "אלביאדר אלסיאסי" כתב העת המקורב לרש"פ]
"... מדוע באת הנה?
מי אתה?
אני אומר לכם
אגרופיכם לא מפחידים אותי
אפילו נשקכם לא יערער את גבורתי
ואני גאה
פלסטיני אנוכי
זהותי היא כך:
פלסטיני בן פלסטיני
מספר הזהות הוא שבעה מיליונים
אזרחותי היא פלסטינית
המען הוא המסגד אלאקצא בירושלים הנכבדה
תיבת הדואר שלי היא אלף תשע מאות ארבעים ושמונה
אני מתגורר במחנות של צמוד
מה אתם רוצים עוד?
שאקלל אתכם ?
כבר עשיתי זאת פעמים רבות
שאיידה אבן ?
השלכתיה ועדיין אני משליך אותה!
שאהיה משת"פ?
אל תחלמו, הוי הפושעים!
לא, גם אם תהרגו אותי
לא, גם אם תענו אותי
אומר כשחזי מלא שנאה
לעולם לא אשתף אתכם פעולה
לא אשא את זהותכם
זהותי לבנה ושמי רשום בירוק
ומנוקד בשחור
זהותי נושאת כתמי דמי האדום.
ובאשר זהותכם
הרי היא כחולה
ומגואלת בדם גיבורינו ההרוגים
כן
זהותי מעולה
ובאשר לזהותכם הרי היא זהות הפושעים והטרוריסטים
לכו לגיהינום
כדי שתיפגשו שם עם שטן ידידכם
ושם תמצאו את ארמונות האש שאתם חולמים עליהם
...אם תרצו-אמריקה תיתן לכם מקלט
לכו ועופו ממנו
אנחנו עם גיבור
שלא נכנע
חשבתם שתוכלו לכפות עלינו את שליטתכם
חשבתם שנשכח את פלסטין
אבל לא
מולדתנו פלסטין
אמנו פלסטין
ועמנו פלסטין
הוא כל מה שיש לנו
נפדה אותך פלסטין
ברוחנו ובדמנו
לכו
ואנחנו לפניכם
והים מאחוריכם
אם תבחרו בים-תינצלו כפחדנים
ואם תבחרו בנו, תיקרעו לגזרים
אי לכך-בחרו
אני משאיר לכם את זכות הבחירה
ובכל מקרה, אכבד את דעתכם".
השירה והספרות הפלסטינית מציגות תמונה חודרת במיוחד לגבי אפשרות השלמה בין העמים. בהתחשב בעמדת הסופרים והמשוררים הישראלים המקדמת שלום ופיוס, דברים אלו עוד יותר צורמים. בשיר הבא בשם "זהות פלסטינית" שכתבה נטאלי זנאנירי לשבועון פלסטיני, ניתנת לישראל "זכות" הבחירה אך ורק בין בריחה דרך הים כפחדנים או מוות אכזרי בהתמודדות אם הפלסטינים. יש לשים לב גם למשמעות התאריך 1948 ולא 1967 כנקודת מוצא לזהות הפלסטינית. כמו בכל שיח פלסטיני-פנימי, הקמת מדינת ישראל וקיומה הן מהות הבעיה הפלסטינית ולא מלחמת ששת הימים.
[השבועון "אלביאדר אלסיאסי" כתב העת המקורב לרש"פ]
"... מדוע באת הנה?
מי אתה?
אני אומר לכם
אגרופיכם לא מפחידים אותי
אפילו נשקכם לא יערער את גבורתי
ואני גאה
פלסטיני אנוכי
זהותי היא כך:
פלסטיני בן פלסטיני
מספר הזהות הוא שבעה מיליונים
אזרחותי היא פלסטינית
המען הוא המסגד אלאקצא בירושלים הנכבדה
תיבת הדואר שלי היא אלף תשע מאות ארבעים ושמונה
אני מתגורר במחנות של צמוד
מה אתם רוצים עוד?
שאקלל אתכם ?
כבר עשיתי זאת פעמים רבות
שאיידה אבן ?
השלכתיה ועדיין אני משליך אותה!
שאהיה משת"פ?
אל תחלמו, הוי הפושעים!
לא, גם אם תהרגו אותי
לא, גם אם תענו אותי
אומר כשחזי מלא שנאה
לעולם לא אשתף אתכם פעולה
לא אשא את זהותכם
זהותי לבנה ושמי רשום בירוק
ומנוקד בשחור
זהותי נושאת כתמי דמי האדום.
ובאשר זהותכם
הרי היא כחולה
ומגואלת בדם גיבורינו ההרוגים
כן
זהותי מעולה
ובאשר לזהותכם הרי היא זהות הפושעים והטרוריסטים
לכו לגיהינום
כדי שתיפגשו שם עם שטן ידידכם
ושם תמצאו את ארמונות האש שאתם חולמים עליהם
...אם תרצו-אמריקה תיתן לכם מקלט
לכו ועופו ממנו
אנחנו עם גיבור
שלא נכנע
חשבתם שתוכלו לכפות עלינו את שליטתכם
חשבתם שנשכח את פלסטין
אבל לא
מולדתנו פלסטין
אמנו פלסטין
ועמנו פלסטין
הוא כל מה שיש לנו
נפדה אותך פלסטין
ברוחנו ובדמנו
לכו
ואנחנו לפניכם
והים מאחוריכם
אם תבחרו בים-תינצלו כפחדנים
ואם תבחרו בנו, תיקרעו לגזרים
אי לכך-בחרו
אני משאיר לכם את זכות הבחירה
ובכל מקרה, אכבד את דעתכם".