שוב נחשפה ערוותו של מחנה השמאל בישראל; שוב התגלה שהבולשביקים מבית היוצר של היוסי-שרידים והיוסי-ביילינים, אלה שהמיטו עלינו את אסון אוסלו הארור, רואים בשלטון את חזות הכל; שוב התברר, שאלה שמוכנים להתפלש בכל מדמנה כדי לשרוד בעמדות הכוח וההשפעה, אינם אומרים נואש גם כאשר המציאות הרעה טופחת בפניהם.

שאול מופז חזר וגילה את פרצופם האמיתי, השפל, המעוות מרוב שקרים ותאווה בלתי נלאית לשרוד ליד ברזי הכסף , כאשר הוא סיפר כיצד אהוד ברק וחבר מרעיו, שחלק מהם ממשיך עתה לשבת ליד שולחן הממשלה, הפיצו שקרים, על פי מיטב המסורת של המשטרים הטוטליטאריים, לפני הבחירות.

צריך היה להאזין לשאול מופז כדי להבין לאיזה שפל מוסרי מוכנים האנשים האלה לרדת. תהליך אוסלו קרס להם בפרצוף, אולם הם לא אמרו נואש; ליאסר ערפאת, בן בריתם למסעות השקר והתרמית לאוסלו, הם הציעו את כל יהודה ושומרון; לביל קלינטון הנוכל, האיש שחנן פושעים ביומו האחרון בבית הלבן, הם הציעו את כמתנת פרידה את הר הבית; ולעם ישראל הם הציעו את המשך שלטונם הרע, המיוסד על שקרים ועל חזיונות שווא ועל בשורות מרמה, כשהם מגלגלים ברבים סיפורי מלחמה שעלולה לפרוץ, חלילה, אם מחנה הימין, מחרחר המלחמה, יעלה לשלטון.

כעת, כאשר הרמטכ"ל מספר את הדברים, ואף נזכר שהוא אפילו שקל להתפטר לנוכח הפצת נבואות הזעם המלחמתיות שנולדו, מן הסתם, רק בחצרותיהם של חסידי "סיירת ברק", הם אפילו לא ממצמצים במבוכה, או בהתנצלות, או בבושה. בנימין בן אליעזר ממשיך בניסיונו לכבוש את מפלגת העבודה, כאילו ששום שובל של סירחון לא משתרך מאחוריו; אהוד ברק נותן לו גיבוי כאילו שלא הוא אחראי לבריחה הנוראה מדרום לבנון, בריחה שגרמה לפלשתינים לחשוב שבמלחמת טרור, זו שכבר גבתה מאות הרוגים ואלפי פצועים, הם יצליחו לגרש אותנו מחלקים נוספים בארץ ישראל; וחיים רמון ודליה איציק ושמעון פרס הבלתי נלאה וכל שאר מפזרי השקרים במקומותינו ממשיכים כאילו שידיהם לא שפכו את הדמים הרבים שנשפכו כאן מאז שנפלה עלינו חשכת אוסלו.

שום דבר לא מרתיע אותם. ביום האדמה הם מפגינים לצידם של "אחיהם הפלשתינים" שאדמותיהם הופקעו, ובאמצעי התקשורת העומדים לרשותם ללא הגבלה הם מבקשים לפנות את "מתנחלי חברון", המכשול האולטימטיבי, לדבריהם, ל"שלום צודק" עם הפלשתינים. הבוגדנות שלהם לא יודעת גבולות. תמיד הם היו כאלה. עוד בימי המאבק על הקמתה של המדינה היהודית הם שיתפו פעולה עם השלטונות הבריטיים כדי לשמור על מעמדם המועדף במוסדות של "היישוב המאורגן". את אשרות העלייה לארץ ישראל הם חילקו למקורביהם, ואת לוחמי האצ"ל והלח"י הם הסגירו לידי הבולשת הבריטית.

אין, איפוא, להתפלא על שהשקר והמרמה הפכו אצלם, אצל ראשי "מחנה השלום" המאוס, לחלק מאורחות חייהם. כך הם הצליחו לרמות את המוני בית ישראל כאשר הם חזרו מאוסלו, כשבפיהם הטענה שיאסר ערפאת שינה את טעמו, וכך הם ביקשו להונות את קהל הבוחרים לפני הבחירות האחרונות בשעה שהם הפיצו תחזיות שקר בדבר מלחמה העומדת לפרוץ כביכול בכל האזור.

ממש כשם שהם רימו אזרחים תמימים בעת שאירע הטבח בסברה ושתילה. בכיכר מלכי ישראל, זו שנודעה לימים כ"כיכר רבין", הם כינסו "400,000" מפגינים, תוך ניסיון להדביק אחריות מיניסטריאלית למי שהיה אז שר הביטחון.

כך הם הצליחו לסלק את אריאל שרון מתפקידו, בעזרת תככים ועדויות כזב בוועדת חקירה שמסקנותיה היו תפורות מראש; וכך הם מנסים לעשות עתה לרמטכ"ל, שבו הם רואים מכשול אמיתי לשובם לשלטון, שכן הוא עוד עשוי, חלילה, להדביר את חבלניו של "הנשיא" של הרשות הטרוריסטית שהשתלטה בעזרתם על חלקים נכבדים מארצנו; ואת זה הם מנסים לעולל כעת גם למפקד המחוז הצפוני של משטרת ישראל. אליק רון יודע בדיוק מה הערבים המתגוררים במחוזו רוצים – והוא אף אומר לכולנו את זה ללא חת; ואת זה אף פעם לא אהבו במחנה הפועלים הבולשביקי שזה עתה סולק מן השלטון.

האמת, כמו במשטרים טוטליטאריים, מעולם לא הייתה אהובה על ראשיו. לכן הם לא אהבו את האמת כשאמרו להם שהסכם אוסלו לא יביא שלום; ולכן הם מנסים גם עכשיו לטאטא את האמת מתחת לשטיח, כשמוכיחים להם שגם "החזרת כל השטחים" לא תביא מזור למדינה היהודית בגבולות שקדמו למלחמת ששת הימים.

הפלשתינים רוצים את הכל, והם גם אומרים את זה, ולכן צריך להגיד לכל מופקרי אוסלו ולגרורותיהם הסרטניות, סלקו ידיכם מכל תביעה לאחיזה במוסרות השלטון במדינה היהודית.

כבר לא נשאר בה מתום בגללכם.